בשבחו של המשורר רון דהן
אל ספר השירה המופתי,המשובח, המנעים את הנשמה, "הגעגוע של קין", הגעתי בזכותו של המשורר רון דהן. אבא שלו, חבר ותיק בקפה הציע לי לקרוא בו חרף מחאותיי שאין לי מושג בהבנת השירה, ואני מתכננת נסיעה מיוחדת למיאמי, לסדנה ייעודית אצל חברתנו הכישרונית.
כדי לרכך את כניסתי המאולצת לעולם השירה הוזמנתי לחנוכת הספר באחד מבתי היין בדרום תל אביב. רון המשורר, עלם חמודות שעיניו בורקות, אירח את חבריו שהתבוננו בו בהערכה מוגברת כעל מי שעשה את זה. שם את המילים בכפו ונתן דרור לנשמתו.
פתחתי את הספרון בזהירות וטופפתי בין המילים כמו רקדנית על מתח. צחקתי וגם בכיתי, כאב המשורר הצמית אותי לא פעם,ובדידותו התמשקה עם זו שלי. בעיקר תמהתי על עומק המחשבה ורוחק ההתבוננות של עול הימים הזה, איך הוא מנסח את החיים וגם את המוות, איך הוא אוהב, איך הוא מצליח "להתפלש במילים ובאותיות" ולצאת נקי וזך, ואיך הוא מגדיר מחדש את תוגת השגרה וגם את צער העולם.
"לקראת התקלפות" הוא השיר שבחרתי עבורכם. השיר כאילו נבט באזור הסרעפת הפרטית שלי, ומילא בתוכן את החלל המחשבתי של מה יקרה כשאחדל.
לקראת התקלפות אם ביום מן הימים תתברר לנו סבת אפסות קיומנו יהיה זה כמו שקיעה סתווית כמו רחמים זה לא יהיה מרגש הבדידות תכיל אותנו כמו אם שכולה בכל זאת מה ישאר אחרי מותנו ? צל צלה של נוכחות תנודת האבק בין פינות החדר ועוד פחות מזה |