בוץ בצבע
כתבה זו היא פרי שיתוף פעולה של ברק ורקר – בנאי אלטרנטיבי.
“...בעיתוני האתמול אפשר לעטוף דגים – אבל לא רק!” (בנאי אלטרנטיבי אלמוני) לפני כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה: שמי אלון מאור, אני צלם מקצועי העוסק בין השאר בצילום ארכיטקטוני. אני מחפש שותף להפקת כתבה מצולמת בנושא בניה אלטרנטיבית – מעוניין? לאחר התלבטות קצרה הסכמתי להענות לאתגר, ואכן מדובר באתגר מבחינתי, שכן אינני כתב כי-אם בונה מקצועי העוסק בבניה בכלל ובבניה אלטרנטיבית, ככול שאני מוצאה, בפרט. שיתוף פעולה – יש, אך מה יהיה נושא הכתבה? איפה נתחיל?
 הגדרת "בניה אלטרנטיבית/טבעית/מסורתית" היא עסק מסובך והיא תלוית הקשר; תרבות, יכולת, היסטוריה מחד, חומרים, טכנולוגיות, אקלים מאידך, ועוד הקשרים רבים אחרים. מסובך עוד יותר לתחום את ההגדרה בזמן - סיפורה של ה"בניה האלטרנטיבית" מתחיל בפרה-הסטוריה, עובר דרך התקופות ההיסטוריות כולן וממשיך בימנו אל עתיד שנראה מבטיח ומסקרן. בניה טבעית/מסורתית יש בכל מקום בו ישנם בני אדם – כך שגם גבולות גאוגרפיים אין לנושא, ובפרט בארץ ישראל שהיא מפגש יבשות ותרבויות מאז ומעולם. בניה "אלטרנטיבית" – הוא שם מודרני תחתיו מסתתרים סגנונות, חומרים ושיטות לאין ספור. היא איננה אסכולה אדריכלית, היא גם לא טכנולוגית בניה מוגדרת, היא איננה ביטויה המובהק של תרבות אחת דוקא, היא הכל מכל זה ועוד הרבה יותר. אם-כן חזרנו לנקודת ההתחלה – כתבה אחת – על מה? היות ואני גר במושב מחולה שבבקעה החלטנו להתחיל מן הקרוב. אבל רגע לפני שאנו יוצאים לדרך הגדרה כלשהי אנו חייבים להציע; לא מדויקת, לא ממצה ובכל זאת בסיס לשפה משותפת: כדי להגדיר בניה אלטרנטיבית יש להגדיר קודם בניה ירוקה; בנייה ירוקה (Green Architecture) היא גישה מערכתית כוללת לתכנון, לבנייה ולתפעול של בתים במטרה לחסוך אנרגיה, מים וחומרי גלם, המיושמת משלב התכנון המוקדם ועד לשימוש במבנה. בניה אלטרנטיבית היא גישה בבניה השמה דגש על שימוש מקסימאלי בחומרי בניה ממקורות מתחדשים, מתמחזרים או ממוחזרים, וזאת בנוסף לכל דגשי הבניה הירוקה. בהקשר לכתבה מיד, יש להוסיף גם הגדרה לבניה מסורתית - בנית מבנים מחומרי גלם מקומיים ע"פ טכנולוגיה העוברת במסורת מקומית. דיברנו יותר מידי – יוצאים לדרך... בקעת הירדן היא מן האזורים היותר מאתגרים לבניה; בקיץ חם באופן קיצוני – למעלה מ-40 מעלות ביום, ובלילה הטמפ' אינה יורדת מתחת ל-30 מעלות. גם הלחות היחסית גבוהה. החורף מצד שני אינו כה שחון. בצפון הבקעה המממוצע הרב שנתי הוא כ-270 מ"מ והטמפרטורות צונחות בלילות קרה אל מתחת ל-0 מעלות סלציוס. ככול שמדרימים בואכה ים-המלח כמויות המשקעים הולכות ופוחתות וימי העננות מתמעטים. מול אתגרים אלה חייב הבונה להתמודד בבואו לבנות בית שישרת את משתמשיו בנוחות.
 את הסיור התחלנו בישוב רותם שבצפון הבקעה בביתם של שמוליק ומיכל. בית בו זכיתי להיות מעורב בכל שלביו. שמוליק מוזיקאי ומיכל קולעת סלים, אומנות אותה למדה במרוקו. בבואם לבנות את ביתם העמידו בראש סדר העדיפויות את עניין הבידוד הטרמי, אח"כ ביקשו לבנות בשיטה שתאפשר להם להיות חלק מצוות הבניה, ולבסוף שתהיה זו טכניקה המשתמשת ככול שניתן בחומרים ממוחזרים וטבעיים-מקומיים.
רותם הוא ישוב אקולוגי הצומח לאט. לא רחוק מביתם של שמוליק ומיכל מכין אילן את לבני האדמה לצימר שיבנה אל מול נופי הירדן והגלעד. הלבנים עשויות אדמה מקומית מעורבת בקש וחול ים. שיטת הכנת הלבנים מסורתית – אל תוך תבנית עץ המונחת ע"ג קרקע דוחסים את התערובת המוכנה. לאחר כמה רגעים שולפים את התבנית ומניחים ללבנה להתייבש באויר הפתוח. לאחר יבוש סופי עורמים את הלבנים ע"ג משטחים לקראת השימוש בהן. בצד השני של השלוחה נבנה בית האקו-דום הראשון בארץ למגורים. במשך שנה וחצי שוקד יותם על השלמת אחד הבתים האלטרנטיביים המסקרנים והשאפתניים ביותר שנבנה אי-פעם בישראל. אקו-דום היא שיטה אירנית קדומה אותה שיכלל אדריכל אירני-אמריקאי בשם נאדר חלילי. העיקרון פשוט מאוד – הנחת שורות שקי אדמה בעיגול ההולך ומתכנס. למבנה זה צורה כיפתית אופיינית והוא מיצג את משפחת הטכניקות השומרות על האקלים בבית על ידי המסה הטרמית האצורה בקירות המסיביים. לפנים המבנה בחרו יותם ותמי טיח אדמה. את התחושה הנעימה השורה בין קירות הבית קשה להעביר במילים, תטיבנה לתאר זאת תמונותיו של אלון.
 בחדרים הרטובים – מטבח ומקלחות, יושם טיח סיד העמיד למים. כדי לטשטש את תפר המעבר בין ריצפת האדמה של הסלון לריצפת הסיד של המטבח הוטבעו שברי קמיקה ליצירת פס צבע ססגוני ומרהיב.
 אנו עוזבים את רותם וממשיכים לעלות דרומה בדרך אלון אל הישוב חמדת הנמצא בקו פרשת המים של הרכס המזרחי ביותר של השומרון – אום זוקא. אל מול נופי עבר הירדן המזרחי – עמק סוכות והרי א-סלט ועג'לון, הקימו תלמידי המכינה הקדם צבאית - חמדת יהודא, אתר הנצחה למתן זגרון, אחד מבוגרי המכינה, שנהרג בעת שהשתתף בנסיון להשתלט על מחבל מתאבד.
בישוב מבואות יריחו, שכשמו כן הוא – שוכן במבואתיה הצפון מערביים של העיר יריחו, פועל בית ספר יחודי לבנות שנשרו ממסגרות רגילות. בבית הספר הנקרא גינת עדן פועלות הבנות בצוותים שונים; חקלאות צמחית, דיר צאן לחלב, חוות רכיבה על סוסים, אומנות ובניה בבוץ. את הצוות האחרון אני מדריך מזה כשנה. אנו מגיעים למקום כדי לצלם שני מבני אדמה שהוקמו במקום. המבנה הראשון נבנה בדוגמת החושות הערביות. לבני אדמה שיובשו בשמש שימשו להקמת מבנה נמוך בעל גג דו שיפועי. מבפנים ומבחוץ טויחו הקירות באדמה ללא כל תוספת הגנה כנגד מים. שיטת בניה זו, שהייתה מקובלת מאוד בבקעה ואף היום ישנן חושות כאלה המשמשות למגורים, מחייבת אחזקה ותיקונים על בסיס שנתי. המבנה השני הוא מעין איגלו מצופה אדמה. ע"ג ריצפת בטון הונחה קונסטרוקצית קשתות פלדה ובינהן רשת ע"ג הרשת הונחו מזרוני קש ועל-גבם שכבות אדמה וטיח אדמה.
 מבנה זה סובל מבעיות רבות הנובעות מן הצורך של טיח אדמה להיות מערכת האיטום הסופית למבנה. עם זאת התחושה הנוכחית במבנה היא של חיבוק נעים - הקימורים, צבע האדמה הכהה, ריצפת האדמה המדורגת, כל אלה יוצרים מקום שנעים מאוד להיות בו. התחנה האחרונה והדרומית ביותר של מסענו נמצאת בבית חוגלה. לפני כתשע שנים יסדה ארנה קובוס את המקום ומאז היא נאחזת בו בעקשנות. המקום נבנה בעיקר ע"י ארנה ומתנדבים מן הארץ ומחו"ל שסייעו. ארנה מארחת בבית חוגלה קבוצות ובודדים ולשם הגדלת היצע מקומות הלינה החליטה על הקמת שתי יחידות לינה נוספות. בהתאם לגישתה ההוליסטית החליטה ארנה כי המבנים יהיו מחומרים טבעיים. אנו באנו לראות כיצד מתקדמת בנית בית הקש.
לאחר ששתינו קצת מים אנו מתחילים את המסע צפונה ובזמן אחורה. חלקה השני של הכתבה יעסוק במבנים "אלטרנטיביים" קדומים לזמנינו שניתן עדיין למצוא בבקעה.
ברק ורקר – בן 39 ממושב מחולה. 
אלון מאור משימשית. צלם מסחרי ואומנותי, צלם למיתוג ובידול. מצלם בהנאה רבה כ – 30 שנה.
|