לפני מספר שנים,אבל במאה הנוכחית,התקנתי קופה רושמת נורית בקניון עממי באזור המרכז. בגמר ההתקנה לקחתי עמי את הקופסה והתקדמתי שמח וטוב לב לכוון היציאה.
ידוע ממקצוע המכירות שחשוב לשמור על קשר עם לקוחות. אז החלטתי להגיד שלום על הדרך ללקוח קיים שתמיד נהנתי להיות במחיצתו, בחור בשם יוסי,בעל חנות נעלים.
אלא שהבעלים שחיפשתי,יוסי,כבר לא היה ולשאלותי לגבי שלומו של אותו יוסי הבעלים החדש לא הבין מה אני רוצה מחייו והפנה אותי למוכר הנעלים ממול.
נכנסתי איפוא לחנות ממול עם הקופסה. ברגע ששאלתי אודות אותו יוסי הר געש התפרץ. המוכר געה בבכי כשהוא ממלמל "יוסי,יוסי" והשכן, מהחנות מעבר לקיר, חובר אליו ושניהם יחד מקוננים "יוסי,יוסי. יוסי" . המצב התחיל להיות מסוכן מבחינתי ולא היה רחוק שגם אני אתחיל בזעקות שבר ,כי הם ,מהצער והיגון על יוסי,התחילו להכות באגרופים על חזי.
ואני עומד שם כמו טמבל עם הקופסה הריקה,אין לי לאן לברוח כי הם חסמו לי את היציאה, ושואל את עצמי מה הייתי צריך את הצרה הזו עם היוסי הזה.
ואז,בבת אחת, הבכי חדל והדמעות כמו לא היו. נעשו רגועים. לשאלותי הם סיפרו שהוא מת מדום לב. באמת עצוב להקטף באמצע החיים.
שנתיים-שלוש חייתי בידיעה שיוסי איננו וקרה לא פעם שדמותו עלתה בעיני רוחי. ואז ביום בהיר אחד אני מקבל טלפון ומעבר לקו נשמע קול מוכר. לתדהמתי המנוח כביכול התקשר אלי כדי להזמין ממני קופה נוספת. הייתי המום.
כאחד שלא אוהב להשאיר שאלות פתוחות,חיכיתי להזדמנות להעלות בפניו את העניין, בלי להסתכן בתגובה חריפה ממנו . כשיום אחד הזמין אותי לקפה במשרדו עשיתי זאת. להפתעתי,יוסי ,יבדל"א, חייך והתייחס בביטול לתרגיל של מתחריו לשעבר, שלא היה זר לו. |