לא, לא הגרוש עם החור, כזה אין לי, אף לא אחד למזכרת... הגרוש שלי, מיי אקס האסבנד... הוא הוא נושא הפוסט הראשון שלי. הוא שהביאני הלום. אני כאן בגללו, אהה... בזכותו, הוא המליץ, תאר מפגשים מסוג אחר, עם יותר תוכן. הוא מכיר אותי, יודע שתוכן מדבר אלי וממני.

המעמד מוזר חייבת להודות, מקבלת תמיכה והמלצות על איך לשחות לבד בבריכה אותה בחרתי לבקר לבד בעצמי, אליה דחקתי אותו בניגוד לרצונו לבדו... מוזר אבל מחמם את הלב לדעת שגם אם זה לא עובד איתו, הוא איש מקסים שכזה, שמתעלה. איש יקר.

אז זה כבר יומיים שאני מבקרת בקפה, ממוללת מילים של אחרים ומנסה להבין את הלך הרוח, ללמוד את מנהגם של יושבי המקום (קונפורמיסטית שכמותי - חייבת ללמוד את הכללים... או אז אבחר אם, מתי ואיך אחרוג מהם בתכנון קפדני). אם לא הוא בטח הייתי חונה בשלב הסקירה הזה לימים רבים... יסודית? תלמידה נצחית? גם, אבל יותר מהכל פחדנית!

הוא אומר שאני אחד האנשים החזקים שהוא מכיר... "עם מעטה רכיך ופחדני, אך כזה שמאחוריו מסתתרת פלדה יצוקה" שבועת הצופה שאלו המילים שלו... הוא גם אמר שעם קצת זמן, סבלנות, מזל ותהיות, הפאזל יורכב, יושלם, וימוסגר. האיש חכם - זה ידוע, אך האם אכן רואה את הנולד?

ז זהו - החלטתי שזה מאוד מחייב כשחושבים עליך דברים כל כך מובהקים - כאילו חלה עלי חובת ההוכחה - אז הנה אני כאן - בלי גלגל או מצופים, קופצת ישר לעמוקים! (מחניקה אמא'לה) ---

טה-דם!

(קייטנים ידידותיים, מצופי תמיכה ומציל נחמד יתקבלו בברכה).