לשרוף את האוניות
ask Alexander the great
פוסטים פופולאריים
-
לחיי הרמזורים של חיינו
14/7/11 | 1466 צפיות
-
ניצול מיני
12/3/11 | 592 צפיות
-
הנגאובר ושלמה ארצי
20/10/11 | 1092 צפיות
-
התאהבתי ב"רקדנית"
16/3/11 | 1103 צפיות
-
זה רק אני והגעגועים שלי
30/6/11 | 1884 צפיות
-
בא לי סיגריה
18/3/11 | 1063 צפיות
פוסטים אחרונים
- אחי הקטן מתחתן 2/8/13
- להתראות 'אהבה שהייתה שלי' אמרת...והלכת 1/9/12
- אהבה מתחת לחופה 5/5/12
- האהבה שמעבר לתהום 20/4/12
- אני כבר לא מאוהב !? 3/3/12
- אופן קבלת ההחלטות בחיים 11/2/12
אשתי עזבה אותי
אשתי עזבה אותי, נטשה ואטמה את ליבה אגב כך, אחרי תקופת הוללות קצרה, צללתי מטה, צנחתי אל תהום טחובה וקפואה ואפילו מפחידה לא הצלחתי לתפקד ולא הצלחתי להתאהב, לא יכולתי להרגיש ולא הצלחתי לחיות אבל יחד עם זאת, בעצם כן תפקדתי מעולה (לכאורה) הפסקתי לעשן, הרמתי את הביזנס מעלה, הכרתי אינסוף בחורות, שיפצתי את הבית, התחלתי להתאמן בזבזתי יותר כסף ממה שהרווחתי, רק בשביל לפצות, למלא את החלל העצום שנפער בליבי ובחיי והנפש הדואבת רצתה עוד עוד מהכל. עוד בחורות, עוד ריגושים, עוד כסף, עוד בזבוזים מוגזמים, עוד חיים ראוותניים והנפש לא מתרצה ולא מסופקת
וניסיתי לחזור, ניסיתי לחזר, ניסיתי לשכנע, עשיתי הכל וכשהייתי עם עצמי, בכיתי כשנותרתי בגפי, לא עיכלתי כל המכתבים נכתבו, כל הניסיונות כשלו וכל מי שיצאתי איתה ותקרא את הפוסט הזה תוכל להבין איך יכולתי לפתע לקום וללכת אם הכל היה כה מושלם...
בכל אחת ראיתי, מעבר זמני עד שאני והיא נחזור שוב להיות יחד והחודשים עוברים, כמו גם ימי הולדת, תאריכים מיוחדים, יום נישואין וכל אחד משאיר עוד צלקת קטנה והפצע הפתוח ממאן להגליד. החיים משתפרים וביחס ישיר האושר האישי שלי פוחת. למתבונן מהצד, חיי נראו מושלמים, למתבונן מבפנים, קרי לי עצמי חיי נדמו לכאב מהול בעצב מתמשך העמדת פנים תמידית וכמיהה בלתי נתפשת לחזור אליה
לכל האנשים הנוהגים לצטט את הקלישאה הגדולה מכולן הזמן מרפא הכל אני כאן כדי לומר לכולכם רק דבר אחד יכול לרפא לב שבור וזה לא הזמן
|
תגובות (82)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את כנראה צודקת
אין חיים אחרי האופק.... האופק הוא הסוף והוא תמיד נשאר שם
לא הבנתי מה אני אמור למשוך מהתגובה
בא לך לפשט לי?
ביננו?
לפני 10 שנים בערך כתבתי כזה סרט.
יומחד, קמתי ועזבתי אותו.
תהליך העזיבה הוא לא משהו שקמים איתו בבוקר אחד והופ נעלמים
זה תהליך
את אותן חוויות עצובות שאתה עובר גם הוא עבר
כל מילה שלך, הייתה מילה שלו
היום הוא נשוי + 3 ילדים (מעבר ל-2 שיש לנו).
מאושר? בכלל לא
אבל זה מעסיק אותו מלבזבז את הזמן בנסיונות להחזיר אותי אליו.
והוא טען שאני משוגעת
והוא טען שזה משבר גיל ה- 40 (הייתי בת 36)
והוא טען שזה יעבור
והוא טען שעוד נזדקן יחד
הוא יחכה
אז תקשיב... יש סיפורים כאלה. זה לרוב קורה דווקא לנשים ולא לגברים, אבל יש סיפורים כאלה.
לסיכומו של דבר, אם הייתי חוזרת אליו ?
ל-א !!!
אבל למי יש סבלנות|?!
לפחות זה אומר שקראת הרבה מהם...:)
האמת שלא...
את פספסת את שרבים פספסו בתגובות...
כל הפעלים שהתמשתי בהם בפוסט הזה, נכתבו בזמן עבר
התחושות הללו, כבר אינן מנת חלקי.
הן היו בעבר, זו הייתה תקופה לא קלה
שלקח לי זמן לא מועט לצלוח אותה
ולמרות שכתבתי זאת כעת
זה שחזור של תחושות מפעם
כרגע מסתבר שאני יותר קרוב לכתוב עוד פוסט על אהבה, מאשר באמת להתאהב..
querida, nueva amiga, ahora todos voy acer mejor
te lo prometo y me prometo a mi
תמיד יש קיצורי דרך, הבעיה היא שעל פי רוב הם מאריכים אותה
הבעיה היא שאני חי את הרגע יתר על המידה,
אני עוד עלול למות מאובר דוס של לחיות את הרגע....:)
ווויאאוייי, איזה התקפת מחמאות על הבוקר....:)
אני מניח שזו מחמאה, אבל לא בטוח שהבנתי אותה....
מילא אתה מדבר מחוויות חייך. אך אל תתימר לדבר כאישה.
אני לא רואה בוידוי הזה סמרטוטיות או גבר כסחבה כפי שתארת[אתה סטריאוטיפי לחלוטין].
ובוודאי שלא דמות מסוכנת שבמתק שפתיים תכבוש אישה חכמה.[ניינטינגליות מתגלגלות כבר הרבה פחות ברחובות]
הבעיה היחידה שלי עם מונולוג זה, שהוא מבטא - תלותיות ואני כאדם [לא רק כאישה]
לא מתחברת לתלותיות. אך גבר תלותי זקוק לאישה סימביוטית.
ועדיין הוא לא סכנה ציבורית ובוודאי לא סמרטוט ובוודאי שאינך יכול
להיכנס לדמות נשית. התוקפנות וגסות הרוח שלך
מעידה בעיקר עליך ועל חוסר גישה לתחומים אנושיים, וסגנון של ילד כאפות לשעבר שמתחשבן עם כולם.
אני מסכים עם השיר ומסכים עוד יותר עם הנטיה שלנו לעשות אידיאליזציה לקשר שהיה ונגמר
הבעיה הקשה היא, שגם לאחר המודעות שלנו, שזה מה שאנו עושים, עדיין אי אפשר להפסיק לעשות את זה...
:)
פוסט מרגש, וכפי שאמרו קודמי, לא קל לגבר להביע במילים כאב ולהודות בחולשתו.
לפעמים קשה להתגבר על אובדן לא רק בשל אגו פגוע,
אלא משום שאנו נוטים לעשות אידיאליזציה לקשר שהיה ונגמר.
אז אולי הזמן לא מרפא לב שבור, אבל הזמן כן מדכא את הכאב
ומשנה את עוצמתו.
בכל אופן, מחזיקה לך אצבעות.
ואיש חכם אמר פעם:
"מתוך נאמנות לעבר מסרב מוחנו להכיר,
כי שמחת המחר אפשרית, רק אם היום יפנה לה מקום,
כשם שיופי צורתו של הגל הגואה הוא תולדת הגל הנסוג".
הקנאה וצרות העין מצחינות מהבלי פיך.
Na Zdarovi
I'll drink to that!
Ba nifse shel Clyudoshi Nidila
מי שאושרו אינו תלוי בדבר, הינו אדם בודד בתכלית, גם אם במסווה של אדם חזק
חכה חכה בפוסט הבא...
אני אצטט איש חכם שאמר:
"חלק מהאנשים בוחרים להתייחס לעבר בתור חלק בחיים אשר גדוש ועמוס בטעיות, ומעדיפים לומר: 'אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע כיום, הייתי עושה דברים אחרת'."
ואני אומר:
NOOOOOOOO
העבר שלך הוא בית הספר שלך, התשתית שלך לבניית האופי שלך, החיים שלך והחשוב מכל: העתיד שלך.
אילולא הניסיון, ה-Savvy שנהפכת להיות עם כל כישלון ועם כל מפח נפש, בכי תמרורים או צרחות שנשמעו בחצות הליל בכל שכונתך, לא היית מי שאתה היום.
אתה כותב את הפוסט הזה, לכאורה עם תחושת החמצה המבקשת לעורר אמפתיה בקרב קוראיך, ועם זאת, ברור לכולנו שההחמצה צריכה להתחלף במילה אחרת.
לא הזמן מרפא את הכאבים. משהו אחר מרפא אותם. מישהו אחר(ת) מרפא(ים) אותם.
זה הכי קל לרצות להיתקע בעקומת ה-plateau, באשליה האופורית שאז היה טוב ועכשיו, ביחס לעבר, גרוע.
But what if I'll tell you that the past sucks, that the present is challenging, and that the future will profit?
אולי די עם זה כבר...את אומרת את זה על כל פוסט...
:)
נזדרובי....
"רק דבר אחד יכול לרפא לב שבור
וזה לא הזמן"
כמה נכון****
אוהבת כנות, אוהבת מאוד את היכולת שלך לכתוב זאת,
זה לא מובן מאיליו...
לדעתי מכאן גם תגיע הישועה, לווא דווקא בנקודת החזרה הבייתה:)
מאחלת לך חג שמח,
ושתמצא במהרה שוב אהבה שתמלא אותך ותרגיע:)
באהבה רבה דליה:)