פרולוג (לא קשור לכלום)

אם עבור הרוק הישראלי סימנה להקת נושאי המגבעת את פריצת השוליים (והטקסטים ההזויים) אל המרכז, הרי שעבור הקופירייטרים ונותני-הכותרות-בעיתונים היוותה הלהקה מפץ גדול של ממש. לו היו נדרשים הללו לשלם תמלוגים עבור כל פראפרזה על אני טקסט פוליטי, מתנה לחג, הבא בתור הוא סוס ולייב אין בית שמש, סוף סוף אפשר היה לומר שבישראל אפשר להרוויח הרבה כסף ממוסיקה.

מערכה ראשונה

הזמן: כשבוע לפני פרוץ החג

מיקום: נפתולי המוח

משתתפים: אני האסרטיבית שלא אכפת לה מה יגידו

אני האסרטיבית: זהו, השנה אני לא לוקחת חלק בטירוף הקפיטליסטי של החגים. לא קונה מתנות לאף אחד. גם לא להורים ולא לחמות. מה יש? הרי מה שחשוב זה שאני באה לסדר. עוד פסל קטן של חתול לאוסף לא יוסיף הרבה. אז הפעם אני לא משתוללת, לא יראו אותי בחנויות עם כל עם ישראל.

הזמן: יומיים לפני פרוץ החג

מיקום: אותם נפתולים

משתתפים: אני האסרטיבית שלא אכפת לה מה יגידו, ואני שנורא רוצה שיחשבו שאני נחמדה ואופה מוצלחת. לפחות במשפחה שלו.

אני הרוצה להיות נחמדה: אולי בכל זאת? משהו קטן לחמות? היא מארחת המון אנשים וטורחת, לא מגיע לה?

אני האסרטיבית: לא מספיק שאת עושה עוגה?

הרוצה להיות נחמדה: שתי עוגות למען האמת. אבל נו, זה לא יפה לבוא לסדר ולא להביא מתנה למארחת.

האסרטיבית: תיזהרי. זה יתחיל בחמות וייגמר ברע.

הרוצה: לא לא, רק משהו קטן לחמות ומקסימום גם להורים שלי. בכל זאת חג.

מערכה שלישית

הזמן: בוקר ערב הסדר

המקום: המטבח, הסופר שאזלו בו כל חומרי העזר להכנת עוגיות כשרות לפסח, וחנות כלי הבית הצפופה ביותר על פני הגלובוס

משתתפים: אני האסרטיבית (קשורה לכיסא עם סרט דביק על הפה), אני הרוצה להיות נחמדה וגו, מוכרת בחנות כלי בית

הרוצה:טוב, אי אפשר להביא משהו רק לחמות ולהורים. מה עם הסבים והסבתות? ואם מביאים לסבים ולסבתות, אז גם הדודים יהיו שם, לא נעים לא להביא להם כלום.

האסרטיבית: ארררםםם, ררר, אררררם!!!

הרוצה: זה בסדר, אני לא הולכת להשתגע. אני רק אקנה משהו קטן לחמות, ולכל השאר אני אאפה 4 סוגי עוגיות, כשרות לפסח כמובן, ואארוז בכלי הגשה יפה. נחמד, לא? וגם לא יעלה הרבה כסף!

מוכרת: אין לי 20 כלים מהסוג הזה שאת רוצה. אבל יש לי 20 צלחות תואמות במבצע - רק 30 שקל לצלחת.

הרוצה: כן, אני אקח את זה לפני שמישהו אחר ייקח. ויש לך נייר צלופן אולי?

מערכה רביעית ואחרונה

הזמן: 10 דקות לפני שיוצאים לסדר

מקום: מטבח מטונף, קמח מצה שפוך על הרצפה מקושט בטביעות רגליים חינניות של חתולים, כיור מלא כלים, שורת צלחות עקומות מלאות עוגיות ב-3 צבעים ועטופות בצלופן זול.

משתתפים: אני מטונפת שעוד לא הספיקה להתקלח, בן זוג תומך שחזר מהעבודה לפני רבע שעה)

מטונפת: זהו, לא צריך להילחץ, הכל מוכן. נכון שיצא לי יפה?

תומך: מדהים. את מוכנה? צריך לצאת!

מטונפת: רגע, אני חייבת לנוח קצת. עבדתי נורא קשה! נשבעת לך, בשנה הבאה אני לא משתגעת. לא מביאה כלום לאף אחד!

תומך: מותר לי לצטט את זה?