הייתי חייבת לכתוב זאת אחרי היומיים האחרונים, רק כי הייתי חייבת לשמוע ת'צמי אומרת זאת שוב ושוב ושוב ולהתחזק:
אם הצלחת לשמור על עצמך בתוך המיינסטרים אם הצלחת שלא להיבהל גם כשניסו לשכנעך שטעות בידך אם פרמטרים רווחים לא מרגישים לעתים כאלו שלך אם מעולם לא הבנת מדוע עושים רעש מחזיון עיניים ויופי אם הסכמים, תצהירים וניירת מזכירים לך בעיקר את הפרידה מיערות הגשם אם הצלחת להפתיע את אלו שהתיימרו להבין אותך ממבט ראשון ובמבט שני להשאירם עדיין בחוסר ודאות והבנה שלא הבינו כלום... סימן שבורכת, אם תצליח שלא להיבהל מלהיות במיעוט תוכל גם לחוש זאת היטב *** אחרי הטיול השנתי האחרון עם בני בן ה 13 חזרתי הביתה לפני סיום הטיול ומחשבה אחת בי: הצהרות כ'קבלת השונה' אליטיסטיות ומתנשאות ומקורן בחוסר ההבנה שכדאי מאוד להרגיש אסירי תודה אם הייחודי/השונה בוחר לקבל אותנו. ולך בני אהובי, אתה כל כך ייחודי, זה כואב לך להרגיש לבד, זה כואב לי לראות זאת מהצד, אבל אם תשאר נאמן לעצמך ולא תנסה לרצות תגרוף אחריך את כל אותם שאיבדו את הדרך בניסיון להפוך את עצמם לקו ישר |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לומפי' שיו איך בא לי להגיד קלישאה...מה שלא...אבל די לבנאליות
והכי חשוב
תודה על התשבוחת
לא מרגישה ככה אבל אולי לכן חשוב שתהדהד לי את זה
שבת מופלאה
תודה גילעדי
בטח שאליך זה מדבר
אם לא לך אז למי?
כן, מבינה למה אתה מתכוון, גם אני מתחברת לקצוות, כי שם אמיתי, אותנטי, מרגש, מרתק, שם הרבה יותר פותח אופקים להיות...שם הכי טבעי
ההגדרות כל כך נזילות, מפגר, אוטיסט, דיסלקט, טורטאי, דאון וכו'...שם זה מחובר למקום הכי הכי...
והכאב הגדול ביותר הוא לראות ילדים שלא, הם לא מתעללים, הם לא מרביצים, הם לא....הם בעיקר לא מקבלים מי ששונה מהם, הם מביטים במבט שמשמעותו 'פריק' וזה כואב ההתנשאות שבמבט...בעצם לא החלטתי אם זו ההתנשאות או התחושה שיש אנשי צללים שקופים שאיש לא סופר, אך משאירים את כולנו בסקלה כל כך הרבה יותר נמוכה משלהם
ואנחנו לא משכילים להבין זאת.