הבוקר צלצל המתווך עם השרשר "יש לי זוג שרוצים לראות את הבית, דיברתי עם בעלך נבוא בשבע בערב!"  "תראה", אני עוצרת אותו, " שבע זה ממש מאוחר, אפשר בשש? וחוץ מזה תברר ותוודא שהם לא ראו כבר את הבית". "אין בעיה", הוא משיב.הוא חוזר אלי אחרי חצי שעה: "תראי בלחץ סידרתי איתם בשש וחצי, לא. הם לא ראו את הבית, שאלתי אותם אם הם היו בסמטאות מסביב בשכונה והם אמרו שלא". טוב. קבענו. אחרי שעה מצלצל הטלפון, איש התיווך,  זה שמיודד עם גיסי המתוק, זה שכבר הוכיח עצמו כגס רוח וחסר נימוס. "תראי, ש לי זוג שרוצים לראות את הבית בחמש, דיברתי עם בעלך הוא אמר שזה בסדר". "לא כל כך טוב", אני עונה, " יש לי מישהו שבא בשש וחצי - תבואו גם אתם". "לא, אי אפשר", הוא עונה. "רק תברר היטב שלא היו כאן בבית", אני מבקשת ממנו.  הוא חוזר אחרי חצי שעה, "תראי קבעתי איתם ברבע לשש. ביררתי איתם, ולא, הם לא ראו את הבית, שאלתי אותם אם ראו בית עם עץ מקדימה, ומפלסים , מאוד יפה ומעוצב, ואמרו שלא!"  "שאלת אותם אם היו בבית, בכתובת שלי",  אני מנסה לשאול באופן הכי ברור שאפשר בלי להעליב.  "לא!" הוא אומר,  "מה פתאום שאני יגיד, הם יבואו אליך בלעדִי, אני לא מוסר כזה מידע!" "טוב להתראות ברבע לשש", אני מסיימת את השיחה.

              בעשר דקות לפני שש, בבית ממורק ומצוחצח יושבת אשה אחת, אני,  שרוצה למכור בית. כשפעמון הכניסה מצלצל אני קמה וניגשת לשער ופוגשת את שכנתי, בנה, וכלתה וצמוד אליהם האיש והגסות. "הי", אני אומרת לשכנתי, היא, ובנה וכלתה, היו כאן בבית לפני חודשיים, וכבר אז המחיר נראה להם גבוה מאוד. אני פונה לאיש המקצועי הזה שגרר את שכנַי ברוורס לבית שהיו בו, עוד לפני שחשב לעסוק בתיווך , "תדע לך שבעלי הנפלא התחתן איתי, לא משום שאני יפה, גבוהה או בלונדינית, אלא רק מפני שאני תמיד צודקת. והרי אמרתי לך לברר האם היו כאן לפני כן?" 

לא נורא, אני מתנחמת בלבב פנימה, לא לחינם טרחתי להכין את הבית, בעוד שעה קלה יגיע האיש והשרשר ואיתו קונה חדש. ואחרי שעה ארוכה כמעט שבע, מצלצל הפעמון, אני ניגשת לשער ופוגשת את בן השכן, זוגתו צמודים לאיש, לשרשר, למבוכה  ולתסכול - שלהם, שלי. ואני אומרת לבן השכן, "ספר לו למה בעלי התחתן איתי, אתה כבר יודע". ואשתו מוסיפה בחיוך מתבייש "בפעם השלישית גלידה!" ואני עונה בצחוק גדול – "יש גם קרטיבים!!!"