כהרף עין חש לחדר ,ומיד ראה  כי פני אשתו חיורים כסיד. אנחה  שבה ונעקרה מחזה"כואב",גנחה מתפתלת ."אדם, אני  מדממת". עתה הגיע תורו של אדם להיאנח"לא שוב,"התחנן."  אפילו אהיה עשוי פלדה ,לא אוכל לשאת זאת יותר. ומדוע  זה קורה תמיד בלילות?" כועס ורוטן  על מר גורלם,  החל לפעול כאוטומט מתוכנת.הוא מיהר לןהזמין לביתם אמבולס,בעוד ידו השניה, מחפשת אחר  מספר הטליפון   של אחות הלילה .הוא חשב פעם,ש שוב לא יזדקק  לשרותיה  הטובים, אך העדיף שלא  להטריד את אחיותיו וגיסתו .די   היה לו  במה שעשו ועזרו לו עד כה. הוא דיפדף  בעצבנות בין   דפי פינקס  הטלפונים, ולבסוף יצא נישכר בחיפושיו הממושכים. בליבו התפלל שתימצא האחות בביתה. "קדימה"  ביקש בפראות והטליפון המשיך לצלצל. לבסוף ,הורמה האפרכסת.האחות לא ביקשה הסברים  נוספים. היא הסכימה לשמור על קאדו ועל שיר,וכשהגיע האמבולס,  באותה דקה ממש, נכנסה אף היא לביתם. האחות היתה מיומנת ובעלת ניסיון ועבדה  גם כמטפלת  לעת מצוא, קאדו שניעורה משנתה, וראתה את המהומה המתחוללת סביב אמה, הבטיחה לאביה כי תדריך את האחות, בנפתולי הבית ותעזור לה כמיטב יכותה. אדם נשק לבתו, ומיהר לתפוס את מקומו בתוך האמבולנס, ליד האלונקה עליה שכבה רעיתו. האור האדום כבר היבהב, כשיצא הנהג לדרכו בכביש המהיר המוביל  לבית החולים. ג'ודי אחזה ביד בעלה, כמבקשת לשאוב ממנו אל תוכה את מירב העידוד  והכוח .רק פעמיים במהלך הנסיעה, פרצו זעקות כאב מפיה, כשלא הצליחה  להבליג. "אני מרגישה רטובה כולי", לחשה לו באפס כוח, "הדימום מתחזק והולך, "שבה ואמרה, מנסה לחייך, אך הניסיון היה אומלל ,והחיוך נראה כעוית.   המחשב  קצת מזייף אז אנסה לתקן ,לשוב ולהמשיך.