שוב קצת הזנחתי, אולי זה כי אני פחות מבקרת בקולנוע, ואני נורא נהנית בעבודתי החדשה ולא מצליחה להרגע. יש לי דלקת בברכיים - בגיד ובמפרק וזה כואב, אבל לא אכפת לי כי זה כמו שהיהודים שרים.. הזמן שלי. אני לומדת המון לגבי מי אני ומה אני ואיפה אני רוצה להיות. אחרי מלא זמן שלא הצלחתי להחליט מה אני רוצה ללמוד לתואר שני - החלטתי ועכשיו צריכה למצוא מלגות ועורך חדש לסרט שעושה רושם שלא ייגמר לעולם. השבוע היה את פסטיבל קולנוע דרום, הראשון מזה 5 שנים שלא לקחתי בו חלק, הסרט היה אמור להשתתף בתחרות, והיה עצוב לי שהוא אפילו לא גמור עדיין. חשבתי הרבה על חופש הביטוי לאור הדברים שהיו סביב הסרט של שלומי אלקבץ, כל מה שיפה בפסטיבל הוא שהוא מחוץ לתלאביב, ויש שם מקום לביטוי אמיתי, ולפעמים גם של הצד האחר, ודווקא הסרט של שלומי כשהוא מוקרן בשדרות במקום של אנשים שמוכים קסאמים, שנותן במה לסרט שמראה את הצד השני, זה כלכך יפה, ובמקום לצאת נגד, צריך לשמוח שיש אנשים עם אג'נדה חברתית, גם אם אני לא מסכימה איתה, פה יש הבעת דעה, מה שהרבה אנשים כבר הפסיקו לעשות. לאט לאט אני לומדת להכיר בעצמי, ואולי השם ישמור אני גם קצת מתבגרת.. לפעמים מרגישה קצת בודדה כי עוברים כלכך הרבה דברים ועל אף שאני מוקפת בחברים נהדרים ממש ממש ממש, לפעמים חסר לי שאין לי עם מי לחלוק רגעים.
וג'ני. אני כלכך מתגעגעת לכלבה הזו! עוד 10 ימים זה יהיה בדיוק שנה, ואני מרגישה אותה חסרה כל יום עדיין שאני באה לאימא שלי אניבטוחה שהיא תקפוץ לי על הברכים ותלקק בחיבה ואסור לי כלבים אבל כל האנשים ברוטשילד כבר חושבים שאני משוגעת מה שיפה זה שכלבים באים אליי, הם יודעים בדיוק מי רוצה אותם.
אני רוצה כלב משלי ולא יכולה לחכות כבר... וכן עמוק בפנים אני אשמח גם לבחור עם כלב..... מצד שני למדתי שאני גם לא רוצה להתפשר, כל דבר בזמנו, מספיק דברים מרגשים קורים לי, אבל אני באמת ממש ממש ממש רוצה כלב... (אסור לי בדירה)
אני לא יודעת למה אני כותבת את כל זה אבל....הייתי צריכה לפרוק זה מעצבן כי בגלל הדלקת אני לא יכולה לצאת :(
|