"פורשים ומפטפטים"

מה המשותף לגבי אשכנזי ומאיר דגן? שניהם כיהנו בתפקידים בכירים, זה כרמטכ"ל וזה כראש המוסד, ונצרו את לשונם כל עוד היו בתפקיד ♦ עם שחרורם, הם משחררים גם את חרצובות לשונם, ומתבטאים בנושאים ביטחוניים חשאיים ♦ אשכנזי דיבר ראשון על חוסר אפשרות לבצע פעולה צבאית לשחרור שליט, כיוון שהצבא לא יודע היכן הוא נמצא ♦ דגן דיבר השבוע על חוסר הכדאיות בתקיפה צבאית באיראן ♦ במערכת הביטחון לא אוהבים את הדיבורים המיותרים הללו ♦ הרמטכ"ל בני גנץ רמז, כי יש נושאים שהשתיקה יפה להם ♦ מי שהוסיף עוד פרטים היה מתן וילנאי, שחשף השבוע על "תאונות שקרו למתכנני ומבצעי חטיפת שליט" ♦ מדוע הם מדברים? מה יוצא להם מזה? האם ניתן למנוע מהם לעשות זאת? ♦ בין לבין, מתכוננת מערכת הביטחון לקראת שני ארועים פומביים: יום ראשון הקרוב — ניסיון לפרוץ את הגבולות ב"יום הנכסה", ובעוד שבועיים וחצי — המשט המתוכנן לעזה ♦ השבוע הביטחוני: בין פטפוט לפטפוט ♦

אריה זיסמן

משהו קורה כאן בשבועות האחרונים. משהו חדש שלא היה עד כה. בכירי מערכת הביטחון שפורשים מתפקידיהם, לא מצליחים לנצור את פיהם ומגלים סודות ביטחונים וחשאיים בפומבי. הם נותנים דרור ללשונם, בטענה: "שלא תגידו אחר כך, שלא הזהרנו".

זה קרה לרמטכ"ל הפורש, גבי אשכנזי, שאמר שהצבא אינו יודע היכן מוחזק שליט. זה קרה לראש המוסד הפורש, מאיר דגן, שלא מפסיק לדבר על איראן. וזה קרה גם למתן וילנאי, שכיהן עד לא מכבר כסגן שר ביטחון. השבוע סיפר וילנאי כי לחוטפיו של שליט קרו "כל מיני תאונות"....

הדיבורים הללו מוציאים מהכלים את המערכת המדינית והביטחונית. לאחר דברי דגן הקודמים, כי לאיראן אין כרגע יכולת גרעינית ולכן אין צורך באופציה צבאית נגדה, יצא נגדו שר הביטחון, וקרא לו שלא לדבר על כך בפומבי. גם הרמטכ"ל המכהן, בני גנץ, רמז לאחר דברי אשכנזי, כי מוטב לשמור על שקט בעניין.

אתמול יצא חוצץ יוסי פלד, אלוף צבאי בעברו, נגד כל ההתבטאויות הללו, וטען כי הדברת של כל הבכירים שפרשו, אינם אחראית ומסיבה נזק למדינת ישראל. את עיקר דבריו הקדיש פלד נגד דברי דגן, שאמר כי "למדינת ישראל אין יכולת לעצור את תוכנית הגרעין של איראן וכי תקיפה שם תוביל למלחמה אזורית".

בתגובה אמר פלד כי מאיר דגן, הוא אדם אחראי ושקול ויש לו כוונה טובה, אך יש דברים שלא צריך לומר בראש חוצות. "מדינת ישראל צריכה רק לומר, כי תעשה הכל להבטיח את קיומה ותו לא".

על מה יצא קיצפו של פלד? האם לבכירי מערכת הביטחון הפורשים אסור לדבר? מה בכלל הם אמרו? האם מדובר בסודות צבאיים וחשאיים שאיש לא יודע? ומדוע הצנזורה לא אוכפת את הדברים, ולא קוראת אותם לסדר, כפי שהיא עושה לעיתונאים שמגלים סודות? הרבה שאלות נותרות בלתי פתורות, אך תחילה הדברים שנאמרו לאחרונה על ידי אותם אנשים, שכיהנו בתפקידים הבכירים ביותר במערכת הביטחון.

"כבד הפה" מדבר

מאיר דגן מונה לתפקיד ראש המוסד על ידי ראה"מ לשעבר, אריאל שרון. השניים היו חברים וותיקים, ושרון לא היסס לבחור בו לתפקיד, למרות שדגן עבד עם שרון במערכת הבחירות של הליכוד, כאיש הממונה על מבצעים מיוחדים. שרון הבין שאת "המבצעים המיוחדים" שעשה דגן (בקטן) בליכוד, יוכל לעשות בגדול יותר כראש המוסד.

"המומחיות שלו היא להפריד את הערבי מראשו", נהג שרון להתלוצץ על מאיר דגן, ולא הסתיר את חיבתו לאיש. השניים היו דומים זה לזה במובנים רבים, ולא רק במימדים החיצוניים שלהם. דגן לא איכזב ונחשב לראש מוסד יעיל ובעיקר חשאי. הוא ברח מהתקשורת ומעולם לא נתפס באמירה מיותרת בעודו בתפקיד. בסביבתו אמרו כי הוא "כבד פה". איש לא בחן את זה מקרוב, אבל זה מה שאמרו.

עם פרישתו התברר ההפך מכך. דגן יודע לנאום, מרתק את שומעיו עם סיפורים פנימיים מתובלים בחוש הומור מפותח, הרבה הומור עצמי, ובעיקר ביטחון עצמי רב. כל מי שטען כי האיש נחבא אל הכלים גם באזרחות, טעה. היה מי שכתב השבוע, כי דרכו לפוליטיקה סלולה.

אם לא חוק הצינון שמונע ממנו להתמודד בשתי המערכות הבחירות הקרובות, הוא היה מוצא עצמו נטוע חזק במערכת הפוליטית. עמדותיו ימניות, אולם הוא לא היה מצטרף לליכוד, או לליברמן, בטח לא לברק. גם קדימה לא באה בחשבון, למרות שהיא הוקמה על ידי שרון. יתכן שהיה מקים מפלגת חדשה משלו. אפילו שם יש לה: "המוסד לפוליטיקה". אבל בפועל זה לא קורה וספק אם יקרה.

כאשר תסתיים תקופת הצינון, יהיה דגן מבוגר מידי מלהיכנס לחיים הפוליטיים. הוא אינו שמעון פרס. כל שנותר לו, הוא לשחרר מידי פעם אמירות ביטחוניות רבות משמעות כפי שעשה השבוע וכפי שהוא עושה לאחרונה יותר ויותר. "תקשיבו לו" — כותבים הפרשנים המדיניים והביטחוניים. "דגן יודע על מה הוא מדבר"...

"אין החלטה לתקוף באיראן"

את עיקר דבריו מייחד דגן לנושא האיראני. זה גם הנושא בו עסק כל תקופת כהונתו. יש המייחסים לו את כל פעילות המנע החשאית, שמנעה עד כה מאיראן את היכולת להגיע לפצצה גרעינית. "דגן מומחה לתולעים", אומרים בחיוך הפרשנים הביטחוניים, ולא מוסיפים מילה.

שמונה שנים ישב "כלוא" במוסד, ועתה כאשר השתחרר, השתחררו גם חרצובי לשונו. "אני לא רוצה שיהיה על מצפוני מה שקרה כאן ב-73", אמר השבוע, והזכיר את המלחמה שפרצה ביום הכיפורים תשל"ד, ואת הטענות שהיו אחריה נגד מערכת הביטחון, על שלא סיפרה את האמת.

את עיקר דבריו הוא מקדיש כאמור לנושא האיראני — תחום מומחיותו, וחושף את התנגדותו לתקיפה באיראן. "תקיפה כזו תגרום למלחמה אזורית. אין לנו היכולת לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, במקרה הטוב רק להשהות אותה. אבל יש כלים אחרים, חוץ מתקיפה, שיכולים לעכב את תכנית הגרעין האיראנית, החל ממניעת ציוד וסנקציות ולחץ בינלאומי, וכלה בכלים אחרים", אמר השבוע בהרצאה שנשא באוניברסיטת ת"א. הנוכחים הבינו היטב את הדברים ולבטח נזכרו בכל מיני חיסולים מוזרים ומסתוריים של מדעני גרעין איראניים.

"אני ממליץ לראה"מ לא לקבל החלטה לתקוף. חשוב לבדוק את כל האלטרנטיבות האפשריות, ולא ישר לבחור במלחמה". דגן המכיר מקרוב את כל ההחלטות הביטחוניות הנמצאות כרגע על השולחן, שירת תחת שלושה ראשי ממשלות: שרון, אולמרט ונתניהו. לפיכך גם המשפט הבא שאמר, נחשב למבוסס. "אין כרגע החלטה לתקוף באיראן, ואני לא מכיר תכנית לתקיפה ב-2011 או ב-2012".

מה הובילו הספינות?

דגן המשיך להזהיר מההשלכות של תקיפה באיראן, ואמר כי תקיפה שכזו תספק את התירוץ הטוב ביותר לאיראנים להמשיך את מירוץ הגרעין. "חמינאי יאמר: ´אני הותקפתי על-ידי מדינה שיש לה יכולת גרעינית, התוכנית הגרעינית שלי היתה לשלום, אך אני חייב להתגונן´".

בהרצאה בת"א התייחס דגן לנושא נוסף, הקשור גם הוא לאיראן. מדובר בפרשה המסעירה של השבוע — האחים עופר והספינות שלהם שעגנו באיראן. דגן ניסה לצנן את הרוחות סביב פרשת המכלית האיראנית, והעיד: "האחים עופר לא סחרו עם איראן. הם בכלל חברת תובלה, וחוץ מזה- אין חרם על איראן". לדבריו, עגינה בנמלים איראניים אינה נחשבת להפרת חוק.

"משפחת עופר לא צריכה אותי להגן עליהם, ואינני מגינם. אני דואג לאלפי העובדים שלהם שעלולים להיפגע מהנושא ופרנסתם חשובה לי מאד", הוסיף דגן. הא לא התייחס בדבריו לגילויים שהגיעו מהתקשורת האמריקאית, לפיה על הספינות של עופר היו סוכני מוסד שיצאו למשימות בטהרן.

לדיווח הזה אין כל אימות רשמי, מלבד אתר תקשורת שבעבר חשף את פרשת קם, פרשת המרגל אמיר מחול´ ופרשת המהנדס הפלשתיני שנעצר באוקראינה.

דגן עצמו התייחס לנושאים נוספים. לדבריו, על ממשלת ישראל ליזום מהלכים מדיניים מול הפלשתיניים, דוגמת היוזמה הסעודית. כן דיבר על סכנת הטילים של החיזבאללה המאיימת על כל שטח ישראל, ועל המנהיגות הישראלית הבעייתית והבלתי אחראית )לא רק בממשלה הנוכחית, אלא גם בקודמות(, ואז הגיע לדבר על גלעד שליט.

מי לא יגיע לבית זקנים?

"אני מתנגד לעסקה כפי שהיא", אמר דגן. "בעסקת שחרור טננבאום ובעיסקת שלוש הגופות של החיילים שנחטפו בגבול הצפון, שילמה מדינת ישראל ב-231 הרוגים".

דגן לא היסס לצאת נגד העמדה המקובלת בציבור — לשחרר את שליט בכל מחיר. "האמירה הזו היא גזירה שהמדינה לא יכולה לעמוד בה", הסביר. "אסור לשחרר 450 מחבלים שרדפנו אחריהם שנים רבות כדי לתפוס אותם ולשים אותם מאחורי סורג ובריח", הוא מסביר.

"אם אחרי שנשחרר אותם ייהרגו ישראלים כתוצאה מהפיגועים שיצאו לפועל על ידי אותם מחבלים משוחררים, יבואו בצדק המשפחות של אותם שנהרגו וישאלו שאלות נוקבות: מי שיחרר אותם רוצחים".

הנוסחה של דגן בעניין הזה אינה שונה מזו של נתניהו וברק. הוא תומך בעיסקה, ובלבד שהמחבלים לא ישוחררו ליהודה ושומרון, אלא רק לעזה ולחו"ל. "לשחרר אותם לאיו"ש, זה נטילת סיכון ומחיר דמים לא פשוט. מרבית המשוחררים חוזרים לסורם", הוא מסביר.

בהקשר הזה דיבר כאמור גם מתן וילנאי, גם הוא אלוף לשעבר, סגן רמטכ"ל (ואם לא הפוליטיקה של שר הביטחון לשעבר, יצחק מרדכי, היה מתמנה גם וילנאי לרמטכ"ל, לפני שאל מופז). בדרך כלל נזהר וילנאי מלדבר דיבורים מיותרים, אבל השבוע נסחף.

בהופעה בפני תלמידי תיכון, ששאלו אותו על אי שחרור שליט, הרשה לעצמו השר להגנת העורף לחשוף קצת יותר על מה שאירע לפני חמש שנים (בדיוק) בגדר המערכת בגבולה הדרומי של רצועת עזה. "כל מי שהיה מעורב בחטיפת גלעד שליט לא צריך לדאוג ליום שבו יגיע לבית זקנים, כי הוא לא יגיע לשם"....

"הפוך על הפוך"

וילנאי אמר בדבריו, כי לחוטפי שליט, קרו "כל מיני תאונות". ואכן בדיקה של העניין מעלה, כי חמש שנים לאחר הארוע, תשעה ממבצעי הפיגוע בכרם שלום חוסלו או נעלמו. עם זאת, שני המתכננים שהיו אחראים אישית על תכנון וביצוע החטיפה, עדיין מסתובבים חופשי.

בארוע עצמו של החטיפה נטלו חלק שמונה מחבלים, משלושה ארגונים שונים — החמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האיסלאם. מאז האירוע פועלת מערכת הביטחון לאיתור החייל החטוף, וכפי שרמז וילנאי, גם לסגור חשבון עם מתכנני הפעולה ומבצעיה. שניים מהחוטפים נהרגו במהלך הפיגוע עצמו.

שני המתכננים העיקריים — מוחמד אבו שימאלה וראאד עטאר, ממשיכים לפקד על הזרוע הצבאית של החמאס בדרום רצועת עזה. השניים שהפכו למבוקשים לפני כ-20 שנה, יודעים ככל הנראה היכן שליט, ויש להם סיבה טובה להתחבא ולהסתתר.

מלבד תיכנון החטיפה של שליט, הם מעורבים בשורה ארוכה של פיגועים נגד מדינת ישראל, ובהם החדרת מחבלים, כריית מנהרות תופת, ירי רקטות וניסיונות לפגוע ביעדים ישראלים בסיני. וילנאי יודע כי רק מתי מעט יודעים היכן שליט, ובדבריו השבוע אמר, כי אפילו ראש ממשלת חמאס — הנייה, והרמטכ"ל שלהם — ג´עברי, אינם יודעים היכן גלעד מוחזק.

דבריו של וילנאי הכעיסו רבים במערכת הביטחון, שלא הבינו מדוע החליט פתאום לדבר על דברים סודיים בתכלית. הגילוי הזה נחשב למיותר כיוון שאינו תורם דבר, ורק יגביר את הערנות של המחבלים שעוד נותרו בחיים לאחר החטיפה.

גם דברי הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, כי מדינת ישראל אינה יודעת היכן מצוי שליט ולכן פעולה צבאית לחילוצו אינה באה בחשבון, הכעיסה את הנוגעים בדבר. לטענתם, אמירה כזו רק מעלה את המחיר של שליט. יש אמנם סברה הטוענת שאשכנזי דיבר ב"הפוך על הפוך", כדי להרדים את החמאס ולא לגרום לו לחשוש מפעולה צבאית ישראלית, אבל הדעה הכללית סוברת, שהדיבורים הללו, מכל סוג שהוא, מזיקות לעניין.

הנשק נגד המסתננים

מעבר לכל הדיבורים והפטפוטים של פורשי מערכת הביטחון, מתכוננים בצבא לארועים הצפויים ביום ראשון הקרוב — ארועי "יום הנכסה" (מפלה). מדובר ביום אותו מציינים הפלשתינים בהפגנות עקב פתיחת מלחמת תשכ"ז — בחמישה ביוני.

לקראת יום הנכסה, ובעיקר לאחר ארועי יום הנכבה, מתוכננות צעדות המוניות לעבר גבול מדינת ישראל בסורה, לבנון ועזה. כוחות הביטחון נערכים לכך ואמרו מראש, כי ימנעו כל ניסיון לפרוץ את הגבולות. "ארועי יום הנכבה לא יחזרו", הדגישו בצבא. במקביל, עוקבים אחר הקריאות של הפלשתינים ברשתות החברתיות להגיע בספינות לחופי ישראל, וכן להגיע בעוד שבועים וחצי לעזה במשט מרמרה נוסף.

האלוף במיל´ גיורא איילנד, שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי, התייחס לעניין השבוע, ואמר, כי אסור לאפשר למשט להגיע לעזה משום שכל הצלחה תעודד עוד התגרויות. לדבריו, יש עוד דרכים להשיג את המטרה הזו, חוץ מעימות ישיר ומסוכן בין חיילי צה"ל לבין הנוסעים במשט.

ובינתיים לקראת יום א´, צויידו החיילים באמצעים לפיזור הפגנות, וקיבלו הוראה להפעיל נוהל מעצר חשוד, כולל ירי לרגליים, במידת הצורך. בד בבד, הועבר מסר תקיף לסוריה וללבנון למנוע כל חצייה של הגבול.

בין האמצעים שיש בידי הצבא לעצור את פריצת הגבולות: כלי נשק שצועקים בתדרים בלתי נסבלים, או מפיצים סרחונות אימים. מי שיסתנן ארצה, יגיע (אם בכלל) נודף כולו בריחות לא כל כך נעימים...