"הקידמה החשוכה" מאת י. ויין אלו שלא השתמדו היו בדווקא פשוטי העם שלא המירו את דתם
רבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל נהג להביא את דבריו של החסיד יעבץ שהיה ממגורשי ספרד, כי בזמן הגזירות בספרד היו כאלו שהשתמדו ואחרים שלא השתמדו, ואלו שלא השתמדו היו בדווקא פשוטי העם שלא המירו את דתם. וז"ל של החסיד: "אני מגלות ספרד, אשר גורשנו בעוונותינו הרבים, ורוב המתפארים בחכמה השתמדו ולא הלכו בגלות. רק הנשים ועמי הארץ הפשוטים מסרו נפשם". והיה מרן זיע"א מבאר בהתרגשות את כוונתו של החסיד יעבץ: היהודים הפשוטים, שהעמידו את אמונתם בתמימות, שלא על דרך חקירה, כי אם בהכרה פשוטה ותמימה שיש אדון לבירה, והוא הבורא והמנהיג היחיד, הם עמדו איתן על משמר אמונתם ולא נשתמדו. עמי הארץ והנשים הספרדיות מבני עמנו, עמדו בניסיון ומסרו נפשם על קדושת שמו יתברך. אבל ההולכים על דרך החקירה והחכמה, המה הושפעו מחכמת היוונים ומחכמות זרות אחרות. דבריו החודרים של החסיד יעבץ באים לידי ביטוי בכל דור ודור בכל תפוצות ישראל ואף בדורנו אנו. אין צורך להפליג עד גרמניה הנאצית שהציגה עצמה קבל עם ועולם כאי של "תרבות פתיחות וסובלנות", ודווקא הם התגלו כגרועים מן האכזרים שבחיות השדה ביחסם לבני אדם השונים מהם. המציאות מוכיחה, כי היכן ששולט הפלורליזם, במקומות שמטיפים ל"קידמה, לנאורות ולחופש הפרט", הם העלולים להיות בית היוצר למלחמה של ממש בערכים הבסיסיים ביותר לעם היהודי ובהצרת דרכם של שומרי מצוות התורה. בשבוע שעבר דווח בעיתוננו כי רשויות העיר סן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארצות הברית, אישרו, כי במסגרת הבחירות שייערכו בחודשים הקרובים תועמד למשאל עם הצעת חוק לאסור את קיומה של ברית המילה. שאלה ספציפית לגבי ההצעה תופיע על פתקי ההצבעה בבחירות והציבור ייקבע מה יהיה בגורלה של המצווה העילאית. יוזמי ההצעה, כך נאמר בידיעה, הצליחו לגייס למעלה משבעת אלפים ושבע מאות!! חתימות תקפות של תושבי העיר. ובאם אכן תעבור ההחלטה ברוב קולות המצביעים, יחול בסן פרנסיסקו איסור למול קטינים. עריכת ברית המילה תיחשב לעבירה, והעונש עליה יהיה קנס כספי גבוה או לחילופין שנת מאסר. הצעת החוק קובעת כי, לא יוענקו פטורים לאף תושב על בסיס אמונתו הדתית. ארגונים יהודיים כבר הכריזו שייאבקו בניסיון לפגוע במצווה המקודשת, וציינו עובדה מעניינת ביותר: מדובר בהצעה הראשונה מסוג זה שהועלתה בפועל אי פעם בארצות הברית, הדבר תמוה שבעתיים כאשר סן פרנסיסקו עצמה נחשבת למרכז האקטיביזם הליברלי החברתי בארצות הברית של אמריקה . ובכן, ההצעה למשאל עם לא הוצעה באחת ממדינות אפריקה או המזרח התיכון, גם לא בסין או בקובה הקומוניסטיות. היא מוצעת בריש גלי במדינה "נאורה" בארצות הברית של אמריקה, זו שהבטיחה חופש דת לכל אזרח. בריחה מדעות חשוכות וקדומות, מתן חירות מחשבתית לכל החפץ בכך, התנערות מדמיונות מוזרים נוסח ימי הביניים ובניית חיים שונה לחלוטין מן הנהוג במדינות העולם השלישי הנחשלות. העיר סן פרנסיסקו שחרטה על דגלה את הפלורליזם החברתי, הענקת שוויון מלא לכל דורש והתנתקות מוחלטת מכל מחויבות להיסטוריה כלשהי, דווקא היא מגלה עתה התנהגות המזכירה ברבריות מימים רחוקים ואפלים, כזו שלא הייתה מביישת אף לא אחת מן המדינות הטוטליטריות הרודות ועושות באזרחיהן כרכושן הפרטי. ההתבוננות בנעשה סביבנו במדינת ישראל מבהירה, כי רוב רובם של רודפי הדת הינם אנשים הנחשבים בחברה הישראלית כ"אנשי הגות". בשם עיקרון השוויון והחופש, מנסים הם לכפות את דעתם ורצונם האישי על כלל האוכלוסייה, תוך פגיעה ורמיסה של קבוצות גדולות ומכובדות בעם היהודי. ללמדנו, כי לא כל מה שנראה נאור ומתקדם הוא אכן כך. יתכן כי זו תחפושת עדכנית של אותן דעות חשוכות המוכרות לכולנו מן הסיפורים האיומים על ימי הביניים. לא אחת הקידמה קמה על מאמיניה ואלו שנהו אחריה בעיוורון ובכהות חושים מגלים לאחר זמן לחרדתם, כי נתערטלו מנכסיהם ומאוצרותיהם הרוחניים הערכיים. ההשכלה שרכשו והטעימו בה את צאצאיהם, טפטפה את ארסה וקיררה את לב הדור הבא. הפתיחות והנאורות הרשתה לבאים בשעריה להרחיק לשדות זרים וכשמגיע רגע ההתפכחות, בדרך כלל שיברון הלבבות הוא גדול וההרס נורא. אשרינו, שזוכים אנו לצעוד בדרך המסורה לנו מדור דור, השומרת עלינו מפיתוייה של כל תקופה ותקופה וממלאת את ימינו באושר אמיתי.
"על גזענות ועל דמגוגיה" מאת ל. מאיר
המונח ´גזענות´, הוצא מהקשרו מזמן. זה המקום לרענן אותו מחדש...
סבתא שלי גזענית. רק תנסו להציע לה להחליף את הגפילטע המסורתי בדגים חריפים, ותראו את התגובה. אתם עוד תתחרטו על זה. גם הגבאי בבית הכנסת שנמצא בסוף הרחוב שלנו, גזעני. באופן עקבי הוא מסרב בתוקף לשנות את נוסח התפילה, וכמובן, אינו מאפשר למי שאינו בקי בנבכי הנוסח המקובל, לעבור לפני התיבה. עתה, אימרו: האם הקביעות דלעיל מקובלות עליכם? האם גם אתם רואים בהקפדה על נוסח התפילה או על מאכלים אוטנטיים, גזענות? אני רוצה להניח שלא. על אף שברוך ד´ כולנו יהודים, כולנו שומרי תורה ומצוות, וכולנו רוצים לעשות את רצונו יתברך בלב שלם, רק פתי יתעלם מההבדלים המהותיים שקיימים בין העדות השונות, מבחינת מנהגיהן, תרבותן, ועוד מבחינות רבות נוספות. מאחר וכך, אך מגוחך הדבר, כאשר ישנם המנסים להשתמש בדמגוגיה זולה בכדי להציג את מניעיהם של המבקשים להתאים כל מסגרת חינוכית לאותם תלמידים שיוכלו להבנות בה בצורה המיטבית ביותר, ולהשיג את המירב על פי דרכם שלהם בעבודת ד´ — כגזעניים. שכן אילו היו הישיבות הקדושות משמשות אך ורק לרכישת ידע, כאוניברסיטאות למשל, אכן לא היה מקום לאבחנה בכל הנוגע לקבלת תלמידים העומדים בדרישות הקוגנטיביות הנחוצות לשם הצלחה בהשגת מטרות הלמידה. אולם הלא כל בר-דעת יודע, כי חלילה וחס, לא כך הם פני הדברים! הישיבות הקדושות מהוות בראש ובראשונה ´בית היוצר´ לבנין נפש-האדם, אולפנות של חינוך לבניית צורת-האדם, וקרקע פוריה להתעלות רוחנית בכל תחומי עבודת ד´! מעתה, כלום יש מקום להתפלא על שישנה אבחנה והבדלה בין תלמידים בני עדות שונות, אשר אמנם אין כל מקום להבחין בין שאיפותיהם הכנות לעלות ולהתעלות, ובין כשרונותיהם הברוכים או יראת-השמים המפעמת בליבם, אולם ודאי גם ודאי ישנה הבחנה ברורה במנהגי אבותיהם, בתרבותם, ובאופיים? כלום סבור אי-מי כי ניתן ליצור מסגרת אחידה, שתחתור בעת ובעונה אחת ליעדים שונים, אף אם השוני אינו מהותי אלא נוגע לצדדים חיצוניים בפניה של דרך עבודת ד´? גזענות, ביסודה, משמעותה: העדפתו של גזע פלוני על פני גזע אחר. התורה הקדושה, אינה שוללת גזענות, שהרי מפורש מעניקה היא עליונות חד-משמעית לזרע אברהם יצחק ויעקב, על פני שאר גויי-הארצות, ולאידך גיסא, היא מכירה בנחיתותם של גזעים מסויימים, כזרע כנען אשר נתקלל להיותו עבד-עבדים לאחיו. אולם דבר אחד ברור למעלה מכל ספק: ההכרה ביחודיותו של כל אדם, ובייחודיותה של כל קהילה או מסורת בעם ישראל, אינה מהווה גזענות כלל ועיקר! הכרה זו לא נועדה חלילה להמעיט מערכה של קהילה פלונית, מוצא אלמוני או דרך פלמונית בעבודת ד´. ההיפך הוא הנכון! היא מעניקה לכל קהילה, מוצא או דרך, את מקומם ומשקלם הראוי להם! ישנן תרבויות, המציבות את עולם הרגש במרכז ההוויה. חמימות יהודית אמיתית, לב פתוח לרווחה לכל דבר שבקדושה, ונכונות לפעול במסירות נפש למען כבוד שמו יתברך, תוכלו למצוא בהן בשפע. לעומת זאת, טיעונים הגיוניים-לוגיים, לא יהוו מטבע עובר לסוחר באותן תרבויות, לטוב ולמוטב. תרבויות מעין אלו, הצליחו לשרוד במקומות בהם אחיותיהן כשלו ונפלו, וזאת דוקא בשל המשקל הרב שהן נתנו לעולם הרגש שמעולם לא הכזיב. תרבויות אחרות, מציבות את השכל במרכז. הן מוכנות להסכית לכל טענה הגיונית, אולם רגש כשלעצמו, אינו מדבר אליהן. יש לכך מעלות, יש לכך חסרונות, אולם דבר אחד ברור: השפה בה יש לפנות לבני אותן תרבויות, שונה לחלוטין מהשפה בה יש לפנות אל בני התרבויות הרגשיות יותר! ישנן תרבויות, בהן מעשים מסויימים והנהגות כאלו ואחרות, שאינן שליליות כשלעצמן, מהוות סטנדרט מקובל. אותם מעשים ואותן הנהגות, עשויים להוות סממן בולט להתדרדרות חריפה כאשר מדובר בבני תרבויות אחרות, ויש לשרשן בתוקף ובנחישות! מעתה, כלום ניתן למצוא מסגרת אחידה שתשלב בין תרבויות אלו, מבלי לפגוע ביחודיותה של כל תרבות כשלעצמה? אין ספק, כי אם ברצוננו להשיג תוצאות אולטימטיביות בשדה החינוך, ולהעמיד דורות ישרים ומבורכים של בני תורה אמיתיים, הדבקים בדרך אבותיהם, במסורתם המפוארת ובתרבותם העשירה, אין מנוס מלהיישיר מבט אל הצדדים המבדילים בינינו, אף אם רב המשותף על המבדיל. לכל עדה ועדה, לכל מוצא ומסורת, ישנם הניואנסים הדקים, ההבדלים המינוריים, אשר זר לא יבחין בהם ולא יכיר בערכם, אולם הם מרכיבים יחדיו את יחודה של אותה עדה, מסורת או מוצא, שתפקידם במערך עבודת ד´ אינו נופל מתפקידם של בני עדות, מסורות או מוצאים אחרים. את מדיניות כור-ההיתוך, אשר הציבו מקימי המדינה בראש מעיניהם, בבקשם להחריב את כל אותן תרבויות מפוארות שהעשירו את פניה של היהדות מאז ומעולם, והפכו את המסורות לרבגוניות כל כך, אין אנו מקבלים. אין אנו מוכנים לוותר על אף גוון בפסיפס המופלא של מי כעמך ישראל, ודוקא משום כך, מבקשים אנו לשמור על יחודיותה של כל תרבות, מה שלא יתאפשר אלא באמצעות חינוך ובניה אמיתית ושורשית של נפש צאצאינו על פי מסורת אבותינו במדוייק.
"הגבלה וקידוש" מאת ש. ליזרוביץ ארבעה ימים לפנינו, שהשלכתם על חיי המעשה משמעותית.
עשרות אלפי יהודים עמדו שם רק אתמול, שופכים בתחינה פני ריבון כל, נושאים את תפילה השל"ה הק´ בהתרגשות. ערב ראש חודש סיוון תי"ו שי"ן עי"ן אל"ף עיר הקודש טבריה, סמוך ונראה לציונו של השל"ה קדוש, קבר השל"ה שבטבריה., וכל אחד מבקש בתחינה על צאצאיו ועל עצמו, שנזכה, כולנו ללכת בדרך ד´. ערב ראש חודש סיוון האי שתא, הלב רוגש, הדמעות נשפכות, מכינים את עצמם לימים הגדולים של קבלת התורה. שבת זו, לפני מתן תורה. הנקראת בספרי הדורות "שבת כלה", חלה גם ביום הנקרא "יום המיוחס", בו התיחס עם ישראל בשעה שנאמר לו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" זו השבת שאחריה מתחילים אותם שלושה ימי ההגבלה, ימים של הכנה למעמד הגדול של מידי שנה בשנה מעמד הר סיני, וקבלת התורה המתחדשת מדור לדור. כל מי שקרב אי פעם לספסלי בית המדרש, מכיר את אווירת ההוד של הימים הללו, ואת המתח דקדושה ששורר באוויר, כל אחד מנסה למצות מעצמו את היכולות התורניות, להתחבר ולהתיחס ללומדי התורה להיות חלק ממקבלי התורה. נדמה כי דוקא בתקופה כה סוערת כשלנו, יש משמעות מיוחדת למהותם של שלושת הימים הללו. וחשיבות מיוחדת לניצול נכון שלהם. מלבד הסערות הביטחוניות והכלכליות וטירוף המערכות שקיים בעולם כולו ובארצנו הקדושה, דומה שהדבר שהשתלט יותר מכל הוא דוקא השטחיות וההשפעה שמבחוץ. מחד ברוך ד´ ישנם רבבות יהודים יראים ושלמים, אוהבי ד´ יראי אלוקים, המתעוררים בכל עת. מתפללים בכל לב ומבקשים את קרבת ד´. כל הזדמנות רוחנית מנוצלת, זמן מיוחד, תפילה נדירה או ברכת צדיק. בתי המדרש עמוסים לומדים, שיעורי תורה בלי גבול, והחסד ברוך ד´ על כל פני הארץ, ישראל קדושים בני קדושים נתבעים ונותנים. יש אמונה, יש לומדי תורה. מאידך, האויר מורעל, יש אווירת חולין הסוחפת, שנכנסת אל תוך בתים רבים. וכך נוצרה לה מן תופעת כלאים, של יהודים שמדברים אמונה, מתפללים בכל לב, ונושאים שם השם בפיהם בכל שעה, רק שבפועל המעשים וההנהגות בבית עטופים במושגים רבים שכולם מן העולם החיצון. בשיחה שנמסרה לפני אנשים הרחוקים מיהדות, אמר אחד מאישי הציבור: "דעו לכם, כל אישה חרדית, יהא מצבה הרוחני אשר יהא, מזילה דמעות בליל שבת עת הדלקת הנרות, שבניה יהיו תלמידי חכמים". יתכן והיא נראית ונשמעת רחוקה מעולמה של תורה, אבל בלב עדין ישנם תשוקות קודש, שלא תמיד עולות בקנה אחד עם ההתנהגות של "הלכה למעשה". בדברים שכתב הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצוק"ל, במהותם של ימי ההגבלה, בהם נצטווינו על הקדושה ועל ההבדלה, על ההכנה הנפשית והפיזית לקבלת התורה עומד הוא על נקודה זו ומבהיר: "ד´ קראנו אל הר סיני לא כדי לתת לנו אות או אמונה, כי אם לתת לנו את מצוות התורה ולשם כך גילה לנו את כבודו על ההר הבוער. לגבי המצווה המעשית לא יספיק לגמא בקלילותן איזה משפט נמלץ על אמונה להשמיע אנחת צער מתוך הסתגפות רוחנית ארעית, או לחוש חוויה רוחנית עילאית החולפת מהר כלעומת שבאה. התורה דורשת בעיקר את המעשה הן הפנימי והן החיצוני. המעשה הפנימי הוא התקדמות בלתי פוסקת של האדם ברוח וברגש למען תהיינה שתי תכונות אלה למקור האמת שבאדם ויסוד המוסריות שבו. המעשה החיצוני הוא הפעולה לכינונה והרחבתה של מלכות ד´ עלי אדמות, אשר בה יחולו חוקי הצדק והיושר המוסר והחמד על כל החיים המעשיים על הפרט והכלל על המשפחה והקהילה, ולא תהיה בה כל שאיפה אחרת מאשר לעשות את רצון ד´ מתוך בחירה חופשית" עתה מגיעים הימים, בהם ניתן להרחיק את החוץ, ולהכין את הלב ואת המעשים, להיות קרובים יותר ולקבל את התורה. |