♦ הדלפת מידע סודי הפכה ל"מכת מדינה". התקשורת נוהגת בעניין בצביעות ובדו פרצופיות. מצד אחד, היא אצה רצה אחר המדליפים, כדי לתור אחר מידע. מצד שני, כאשר אינה צריכה עוד במדליפים, היא חושפת אותם ואפילו חובטת בהם על עצם ההדלפה... כך היה בפרשת עוזי ארד, וכך בזמנו בפרשת "הפרקליטה-המדליפה", בחקירת אריאל שרון, בתיק סיריל קרן. היכן עובר הגבול? ומתי מותר להדליף מידע סודי? השבוע התקיים על כך דיון מעניין ♦ מי התקשר לעיתונאים בשמו של נתניהו? האם השביעייה הפכה באופן קבוע לשמינייה? כיצד "עוזרים" לציבור להיזהר מנתניהו? מה באמת היה בפתק הסודי בוועדת הכלכלה? מה סיפר אולמרט בעדותו? להיכן מיהרו השרים מיד לאחר הישיבה החגיגית בירושלים? כיצד מתכוננים לקראת המשט לעזה בעוד שבועיים וחצי? מדוע הוגשה תלונה נגד דוד רותם? והאם ימחאו כפיים גם בכנסת ולא רק בקונגרס? ♦

"טלפון מנתניהו"

"ראה"מ רוצה לדבר איתך בדחיפות, האם להעביר לך את השיחה"?

שיחות ישירות בטלפונים הפרטיים מראשי ממשלות, אינם זרים לכתבים המדיניים. יש שמקבלים שיחה כזו באופן תדיר, ויש שמקבלים רק לעיתים רחוקות. הרעיון שעומד מאחורי השיחות, קשור לרצון של ראשי ממשלה לתדרך אישית את הכתב על תוכניות מדיניות עתידיות, להחמיא להם אישית על כתבה או פרשנות שכתבו, או לעיתים לנסות ולגעור בהם (באופן מכובד), על פרשנות שגויה.

אריאל שרון נהג לתדרך פעמים רבות את הכתבים המדיניים באופן פרטי. את תוכנית ההתנתקות שמעו ממנו העיתונאים, לפני שאמר אותה בפומבי. הראשון היה יואל מרקוס מ"הארץ", ואחריו עוד כמה כתבים מדיניים. גם לנתניהו יש עיתונאים מועדפים, אליהם הוא פונה כדי לתדרכם. לעיתים הוא עושה זאת בעצמו, ולעיתים באמצעות אנשיו. אין בכך שום בעיה. זו דרך הפוליטיקאים והתקשורת. כל אחד מזין את השני וזקוק לו.

כבר במערכת הבחירות קיבלו עיתונאים רבים שיחות מנתניהו, לאחר שדוברו דאז, יוסי לוי, נהג לקשר בינם לבינו. נתניהו תידרך על כוונותיו המדיניות, ולעיתים תקף את יריביו הפוליטיים על התבטאויותיהם, בעיקר בנושא ירושלים. השיחות היו ארוכות ומעניינות, וסיפקו חומר רקע להרבה כתבות עתידיות.

וכל ההקדמה הזו נכתבה, כדי לספר על שיחת הטלפון שקיבלנו במוצאי שבת שעברה. "שלום. מדברת מירית מלשכת ראה"מ. האם אפשר להעביר לך שיחה מרוא"מ", אמרה. נימת קולה הענייני ואפילו הביטוי "רוא"מ", בדיוק כפי שנוהגים לכנות בלשכה את נתניהו, העניקו תחושה, שאכן נתניהו עומד או-טו-טו להיות על הקו. השיחה לא היתה חריגה, כיון שלעיתים זה קורה במסיבת עיתונאים טלפונית, בה מכונסים כל הכתבים המדיניים לתדריך מדיני.

מיהרנו לשלוף עט והמתנו לשיחה. אלא שאז התברר כי מדובר ב"תרגיל" (עוקץ...). על הקו היה ראה"מ הראשון, בן גוריון, בנאום מוקלט של 15 שניות על "ירושלים מאוחדת". ממש באותה עת קיבלו עוד כתבים מדיניים רבים אותה שיחה מ"מירית מלשכת ראה"מ", וכן עשרות חברי כנסת ושרים. כולם התבקשו להמתין לקבלת שיחה מראה"מ. תחת זאת שמעו את בן גוריון, וכן ראשי ממשלה שכיהנו אחריו, שמדברים כל אחד על הצורך בשמירה על "ירושלים מאוחדת".

למחרת התברר כי מאחורי התרגיל המקורי, עומדת תנועת "צעירים למען ירושלים", שאיתרה הקלטות ישנות של בן גוריון, בגין, רבין ושרון, המביעים תמיכה באיחודה של העיר. חלק מהנמענים קיבלו בטלפון את שרון. (אנו קיבלנו את בן גוריון). מבשלי התרגיל בחרו במכוון בשם "מירית מלשכת ראה"מ", על שם מרית דנון — המזכירה שכיהנה שנים ארוכות במשרד ראה"מ, רק כדי לבלבל את הכתבים והשרים מעבר לקו, וכדי לשוות לשיחה אופי אמיתי.

בלשכת ראה"מ שמעו על התרמית, ומיהרו להוציא הודעה: "ראה"מ לא התקשר לאיש מהכתבים המדיניים כדי לקשר אותו אליו. כל טלפון מהסוג הזה, אינו מלשכת ראה"מ". העוקץ מסתבר, לובש ופושט פנים וצורות רבות. יש מי שמתייחס אליו ברצינות, ואפילו מוציא הודעות הכחשה, ויש מי שנותנים לציבור לשפוט ולהכריע...

השביעייה והשמינייה

מי החבר החדש שנכנס בחשאי לפורום הסודי, ומי נשאר בחוץ וכועס?

בלי הרבה רעש וצלצולים, הפך לאחרונה "פורום השביעייה", ל"פורום השמינייה". התקשורת עדיין נוטה לכנות את הגוף הזה — שביעייה, אבל בפועל הוא מונה שמונה חברים. השר השמיני שצורף (בשקט בשקט) הוא יובל שטייניץ. הנה תחילה השתלשלות הדברים.

בכל ממשלה ממנה העומד בראשה פורום מצומצם ביותר, מלבד הקבינט. מדובר בפורום חשאי, בו מתקבלות עיקר ההחלטות ללא הדלפות. לאחר מכן עובר הדיון לפורום הנרחב יותר — הקבינט, ואם יש צורך, עוברים לפורום הגדול עוד יותר — הממשלה.

אצל ראה"מ גולדה מאיר, זכור פורום "המיטבחון", על שם הדיונים שהיו במיטבחון ביתה. מאז נקרא כך, כל פורום מצומצם. בתקופת ממשלת האחדות של שמיר, מנה המיטבחון שלושה חברים — שמיר, פרס ורבין. בתקופת ממשלת אולמרט — מנה המיטבחון שוב שלושה חברים — אולמרט עצמו יחד עם ברק ולבני.

עם תחילת כהונתה הנוכחית של הממשלה, ובפרט לאחר שנתניהו מינה שרים מקיר לקיר, הוא החליט להקים במקביל פורום מדיני ביטחוני, מלבד מינוי הקבינט. זאת כדי לקבל החלטות באופן מצומצם וללא הדלפות. בפורום הזה היו שישה חברים ולכן הוא כונה — "השישייה". השרים בשישייה היו נתניהו עצמו, אהוד ברק, אביגדור ליברמן, משה יעלון, בני בגין ודן מרידור. כעבור שנה הוחלט לצרף גם את אלי ישי, והפורום שינה את שמו והפך להיות "השביעייה".

לאחרונה כמעט בחשאי, צורף (לא רשמית), חבר נוסף — שר האוצר, יובל שטייניץ. תחילה היה זה רק לדיונים הקשורים לעיכוב הכספים לפלשתינים, עקב הסכם פתח´ חמאס. שטייניץ כשר אוצר אחראי על כך, ולכן הוא זומן לפורום. אולם הנושא נגמר, ושטייניץ ממשיך להופיע. אחד ממקורביו, צוטט השבוע באומרו: "שמרנו את זה בשקט בשקט, כדי שאף אחד לא ידע ולא יתעורר, וכך תטורפד ההזמנה של שטייניץ להיות חבר קבוע בפורום השרים המכובד והקובע ביותר".

מי שמרגיש נפגע מכל המהלך הזה, הוא המשנה לראה"מ סילבן שלום. כאשר הוקמה הממשלה, ביקש שלום להיות ממלא מקום ראה"מ והאיש מספר 2. הוא טען כי נתניהו הבטיח לו את המינוי הזה. אבל נתניהו החליט שלא לאייש את תפקיד המ"מ, מחשש לחתירה תחתיו. מקורביו הסבירו אז, כי לנתניהו יש "תסביך מ"מ", לאור העבר בו ירש אולמרט המ"מ את שרון, ולאחר מכן לבני שהיתה מ"מ לאולמרט, ירשה היא את מקומו. "הוא לא רוצה למנות מ"מ שירש אותו", הסבירו.

שלום מונה לשר לפיתוח הנגב והגליל וחבר בקבינט. כמו כן הובטח לו להיות חבר במיטבחון המצומצם, אך עד היום המינוי הזה לא בוצע. שרים בכירים בממשלה אמרו, שנתניהו מתחמק מלמנות את שלום — יריבו הפוליטי המרכזי בליכוד, בגלל שאינו רוצה לתת לו כוח נוסף. התירוץ של נתניהו: אם שלום ימונה, אצטרך להכניס עוד אנשים לשביעייה, והפורום יהפוך למוקד הדלפות.

שלום מביט איפוא מהצד. רואה כיצד שטייניץ נכנס פנימה, והוא נותר בחוץ. את החשבון הפוליטי ינסה לפרוע מנתניהו בעתיד. בכל מקרה הוא היה עושה זאת, אבל ההשפלה הנוכחית, רק תחזק אותו בפריעת החשבון.

ואז פרצה מלחמה...

הסקרים ממריאים, אבל התקשורת מפחידה את הציבור מפני נתניהו

לאחר נאומו של נתניהו בקונגרס, נאלצו רבים מהכתבים המדיניים יחד עם הפרשנים "לאכול את הכובע". עוד קודם ביקורו של נתניהו בוושינגטון, ובמיוחד לאחר הנאום הראשון של אובמה, בו שירטט את גבולות 67, חזו אותם פרשנים וכתבים, כי הביקור של נתניהו יסתיים בקטסטרופה מדינית. והנה לא רק שהביקור הצליח מעל למשוער, גם הציבור במדינת ישראל ראה כך את פני הדברים, והדבר התבטא מיד בסקרים.

כשראו הכתבים והפרשנים, כי כך הדבר, החליטו לשנות גישה ולהתחיל במלאכת הפחדה. אולם הדבר נעשה בדרך מתוחכמת וערמומית. תחילה שיבחו את נתניהו ואז החלו בהפחדות, תוך שהם שוכחים את הביקורת שלהם על נתניהו, כאשר הוא עצמו נחשד על ידם כמי שמפחיד את הציבור.

אחד הכתבים שנילווה למסע, כתב השבוע, כי הוא לא יכול היה שלא לחוש גאווה לנוכח הנאום של נתניהו. לדבריו, הוא עצמו ישב באולם מול חברי הקונגרס, ובכל פעם שמחאו כפיים ונעמדו על הרגליים, רחב ליבו. "היה משמח לראות כיצד הנבחרים של המעצמה החזקה בעולם מזדהים עם מדינת ישראל" כתב במאמרו.

"נתניהו ניצח את אובמה בעימות על קווי 67, ניצח את רואי השחורות שהזהירו מפני עימות מול הממשל, וניצח אפילו את הערכות של עצמו, אותן השמיע ערב הביקור", נכתב. "ניצחון ענק, ניצחון היסטורי וניצחון בסקרים".

ומה עושים מיד כדי לעמעם את דברי השבח? נזכרים בגולדה מאיר. ואכן הכתב שנילווה לביקור, ונאלץ בעל כורחו לשבח את נתניהו, נזכר בגברת מאיר, שדחתה בבוז כל יוזמה מדינית, ערב מלחמת יום הכיפורים. האמריקאים חיבבו את מאיר, עקב הפרק האמריקאי שלה, ועקב האנגלית שהיתה שגורה על לשונה, "עד שפרצה מלחמת יום הכיפורים"....

ולמי שלא הבין, ממשיך אותו כתב ומסביר, כיצד גולדה החמיצה את הסיכוי למנוע מלחמה בגלל היוהרה שלה. הרמז ברור. גם נתניהו חזר ממסעו עתור בשבחים. אובמה לא ממהר למנות שליח אחר למזרח התיכון במקום מיטשל המתפטר, מזכירת המדינה לא מגיעה לאיזור, מצרים מתגייסת לשירות החמאס ואובמה נשאר תקוע בארה"ב.

הקטע המדיני עובר לפסים פוליטיים, כאשר נתניהו הרחיק מהימין את השוטר האמריקאי, ולכן ברור לפי אותו כתב, מה הולך להתרחש. מלחמה.

ולמי שטרם הבין, מספר אותו כתב את הסיפור הבא: ערב מלחמת יום הכיפורים, חזרה גולדה מאיר מביקור בחו"ל. היא הטיפה מוסר לראש ממשלת אוסטריה, ברונו קרייסקי (יהודי), על שלא כיבד אותה בפגישה אפילו בכוס מים. הציבור הישראלי הזדהה איתה, העניק לה ציונים גבוהים בסקרים — "ואז פרצה המלחמה".

האנלוגיה ברורה. כל אחד מבין לבד את הקשר הדברים. כך מפחידים את הציבור ומנסים לעמעם את ההצלחה הרבה של נתניהו בביקורו בוושינגטון. הסקרים מראים שהציבור לא קונה את הדעות הללו. אבל התקשורת מנסה, ניסתה ותמשיך לנסות. "אין חדש תחת השמש", כתב נתניהו בספרו (וצדק).

תרגיל תקשורתי

שאמה ושמא: מה היה כתוב בפתק הסודי שהוצג בוועדת הכלכלה?

כרמל שאמה הכהן, הוא מסוג חברי הכנסת החדשים המודעים היטב לכוחה של התקשורת. הם מבינים שבלי פעלולים תקשורתיים, לא יכירו אותם, גם אם הם מאד חרוצים וגם אם הם עובדים מאד קשה.

השבוע הצליח שאמה הכהן ליטול לעצמו את כל זרקורי התקשורת. לא היה ולו סיקור אחד שלא הזכיר את פרשת "הפתק המיסתורי" בוועדת הכלכלה, שקטע את הדיון בפרשת האחים עופר. במקום לדבר על האחים עופר, דיברו על הפתק של שאמה הכהן. מבחינתו מדובר בסוג של הצלחה מסחררת, אף שהוא מודה "בצניעות", כי הוא לא זקוק לפעלולים תקשורתיים כדי להגיע למודעות הציבור. צנוע שכמותו...

אז מה היה כתוב בפתק הצהוב, שבעטיו החליט שאמה הכהן לנעול את הישיבה? האם זה באמת היה פתק סודי? האם היתה זו סתם רשימת מכולת שהביא מהבית? ואולי משהו מעיריית רמת גן, משם הגיע שאמה הכהן, ולשם הוא נושא עיניו? ושמא היה כתוב שם (שאמה): "נעל את הישיבה ותהפוך לכוכב תקשורת, שכולם ירצו לראיין אותך"!. ואולי היה זה סתם פתק ריק, ושאמה הכהן, החליט לעשות דרמה סביבו? שמא ושאמה...

את רוב השאלות פתרה העוזרת הפרלמנטרית של שאמה הכהן. היא זו שניגשה אליו באמצע הדיון בוועדת הכלכלה, והושיטה לו פתק צהוב ומקופל שנתלש מדפדפת. שאמה עיין בו והודיע לתדהמת הנוכחים, כי הוא נועל את הישיבה. "הפתק לא הגיע מגורם פוליטי או עיסקי", אמר מיד לאחר החלטתו הדראמטית.

הנוכחים אכן היו נדהמים. גורמי הביטחון שנכחו בדיון, הבהירו מיד, כי לא הם שגרמו לעצירת הדיון. גם נציג הצנזורה הבהיר כי ידו לא במעל ומבחינת הצנזורה ניתן היה להמשיך את הדיון. תגובה דומה נשמעה מלשכת ראה"מ.

מי שסיפקה מענה חלקי לעניין, היא כאמור העוזרת הפרלמנטרית של שאמה הכהן. לדבריה, קיבלה טלפון מגורם מחוץ לכנסת, שביקש ממנה להעביר מידע מסויים לשאמה הכהן. העוזרת הפרלמנטרית סיפרה, כי היא זו שכתבה בכתב ידה את הפתק. "זה לא היה מראה"מ, מהמוסד, מהשב"כ או מכל גורם ביטחוני אחר, אלא משהו שכרמל חיכה לו, והצטרף אצלו למכלול ההתלבטויות שהיו לו בקשר לדיון", סיפרה.

לדבריה, לא היתה שום דרישה בפתק להפסיק את הדיון, אלא סוג של מידע אחר, שבעקבותיו קיבל כאמור יו"ר הוועדה את ההחלטה לנעול את הישיבה. ככל הנראה ביקש שאמה הכהן לברר פרטים נוספים עוד קודם הדיון על פרשת עופר. בפתק נכתב, כי יש שתי עובדות שאינן ידועות לשאמה, ולכן הוא החליט לסגור את הדיון. מכל מקום מיד לאחר הישיבה נעלם הפתק כלא היה. העוזרת הפרלמנטרית מיהרה ליטול ולגרוס אותו.

מאוחר יותר פורסם, כי הפתק הגיע מהיועה"מ של הוועדה שהבהיר שאין מקום לדיון בפרשה, כיון שחסרים הרבה פרטים. שאמה עצמו אמר כי הפסיק את הדיון, כיון שנציגיו של עופר לא היו בוועדה, ולא היה מי שישיב בשמם.

מכל מקום, שאמה מצידו הרוויח את כל מה שרצה. פרשת האחים עופר הפכה לפרשת הפתק הסודי, ולפרשת שאמה הכהן. עכשיו אין מי שלא מכיר את יו"ר ועדת הכלכלה. תרגיל יחסי הציבור הצליח בשלמות, ועוד יילמד רבות בבתי הספר לפוליטיקה ולתקשורת.

אכל הכל...

על הדוכן: מה סיפר אולמרט במהלך עדותו על שרון ובניו ומה ניסה להשיג?

אהוד אולמרט ניחן בכושר רטורי מיוחד. הוא אמנם לא משתווה לנתניהו בתורת הנאום, אבל יש לו יכולת מיוחדת לרתק את שומעיו, להזכיר פרטים קטנים ונשכחים, ובעיקר להיות ציני.

השבוע, לראשונה בתולדות המדינה, עמד אולמרט — ראש ממשלת ישראל לשעבר, על דוכן העדים כנאשם, בשלוש פרשות שונות, והחל להשמיע את עדותו. תחילה היה נבוך, כאשר התבקש להציג את עצמו. אחד השופטים ניסה לעזור לו ואמר: תתחיל בשנת הלידה שלך. אולמרט עט על המציאה ובמשך שש שעות גולל את מסכת חייו, תוך שעורך דינו מסביר, שזו רק ההתחלה וצפויים עוד הרבה ימי דיונים, בהם ימשיך ויפרט את מה שעשה מאז שנולד ועד היום.

עורך דינו של אולמרט הסביר, כי מרשו מגיע למשפט טעון, ולכן יש לאפשר לו לפרוק את כל אשר על ליבו. אולם מי שצפו בעדות מהצד, התרשמו כי עדותו המושקעת של אולמרט, תכליתה האדרה עצמית וניסיון להתיש את השופטים. כל הניסיונות שלהם למקד את אולמרט בעדות עצמה, ולהפסיק את סקירת ההסטוריה הפרטית שלו, לא צלחו.

אולמרט תיאר את אופן הבחירה שלו לראשות העיר ירושלים, עד כמה התרגש כשניצח את טדי קולק, כמה מנהרות בנה, כמה בתי ספר הקים, שירותו הצבאי, השכלתו, עבודתו כעורך דין, והקרירה הציבורית הארוכה שלו. "רק חסר שאולמרט יספר שהוא חתם על מגילת העצמאות, ועל הדרך חיסל את בן לאדן", התבדחו בציניות הנוכחים באולם.

"עד היכן אתה רוצה להגיע? מה אתה רוצה להשיג בכך"? העירו לו השופטים, אך אולמרט התעלם והמשיך. הוא תיאר בפרוטרוט את שנת הולדתו — 45, תוך שהוא מסר על המקום בו נולד — מורדות הכרמל. בהמשך עבר לספר על תחילת דרכו הפוליטית בתנועת החירות, כאשר קרא לבגין, המנהיג הבלתי מעורער להתפטר מתפקידו. כאן עבר לחקות את קולו של בגין שכינה אותו "איייהוד".

בהמשך סיפר על הפרויקטים הגדולים שביצע בעיריית ירושלים, ובעיקר על כביש בגין. "את איילון בנו ב-18 שנים, ואני בניתי את בגין בשלוש וחצי שנים", הסביר. כמו כן תיאר את כל ההתמודדויות הפוליטיות שלו, במטרה להגיע לבסוף לנקודה, מדוע היה צריך לגייס הרבה כסף ומשאבים.

פרק נרחב הקדיש לאריאל שרון, שמינה אותו לממלא מקומו, מינוי שהביא אותו לכס ראשות הממשלה. "שרון ביקש שאעזוב את העירייה ואצטרף לממשלה. ´אני רוצה שתהיה במצב שבעתיד תוכל להיכנס לתפקיד שאני ממלא עכשיו´, אמר לי שרון. ראיתי בזה אמירה שהיא יותר מסתם דיבור, שהוא מועיד אותי לבוא אחריו. אמרתי לשרון שאם יהיו בחירות מוקדמות אני אצטרף. בהדרגה התגבשה הסכמה", סיפר.

לאחר מכן עבר לספר על עוד אנקדוטה. "היינו יושבים בבית ראה"מ, סביב שולחן גדול עמוס בכל טוב. שרון ובנו, היו אוכלים את הכל ולא משאירים דבר לאף אחד"... ניכרים דברי אמת...

ישיבה חגיגית

מדוע לא כל משרדי הממשלה מצויים בירושלים ומי אחראי לכך?

כל שנה לקראת "יום ירושלים", מקיימת הממשלה ישיבה מחוץ לכותלי משרד ראה"מ ויוצאת ל"שטח". גם השבוע ערכה הממשלה ישיבה חגיגית במוזיאון מגדל דוד בירושלים. השרים הסתדרו בשלוש שורות יחד עם ר"ע ירושלים והצטלמו. באמצע ישב כולו זורח מעונג, בנימין נתניהו, שהגיע לישיבה כשרעם קולות מחיאות הכפיים מהקונגרס, עדיין מהדהד באוזניו. לצידו ישב ממלא מקומו — משה יעלון ובצד השני ליד ניר ברקת, שר הביטחון אהוד ברק (עם משקפי שמש — כיאה לצילומי חוץ..) .

בצד נראו מאבטחים רבים, שהביטו לכל עבר. לא בכל יום יוצאים כל שרי הממשלה בבת אחת ובו זמנית לשטח. המקום הפך לסטרילי זמן רב לפני קיום הישיבה, ובכל זאת, המאבטחים היו דרוכים כדי למנוע הפתעות לא נעימות.

בחדר הישיבות בתוך המוזיאון התנהלה הישיבה בחגיגיות רבה, כולל קבלת ההחלטה על חבילת סיוע לעיר ירושלים כיאה למעמד ואופיו. על פי התוכנית, תקצה הממשלה 290 מיליון שקל לחיזוק העיר בחמש השנים הקרובות, מתוכם 145.5 מיליון לתחום התיירות ולעידוד הקמת בתי מלון חדשים. ההחלטה כוללת הטבות נוספות בעניין מילגות לסטודנטים )לא לתלמידי ישיבות( ועוד מיליונים לעידוד המחקר והפיתוח של תחום הביו טכנולוגיה בעיר (חשוב ביותר...).

"הדגשתי את חשיבות אחדות העיר בנאומי בקונגרס", אמר נתניהו לשרים. "אנו נאמנים לירושלים ולמורשתנו", הוסיף בפאתוס, ולבטח דימה כי השרים מולו נעמדים על רגליהם ומוחאים לו כפיים.

יום למחרת הישיבה החגיגית, התפרסם בתקשורת דו"ח שחשף כי למרות ההצהרות הרבות בעד ירושלים, ולמרות כל הבלה-בלה סביבה, רבים ממשרדי הממשלה לא מתייחסים לעיר כאל מקום פעילותם המרכזי. זאת בניגוד לחוק היסוד הקבוע כי "ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון".

הדו"ח גילה, כי שלושה שרים פועלים מלשכות בת"א ולא בירושלים. מדובר ביוסי פלד, לימור לבנת וסילבן שלום. השלושה טוענים כי "מנהל הדיור הממשלתי" הוא שלא מצא להם לשכות מתאימות בירושלים. אולם הדו"ח גילה כי כמעט כל השרים מפעילים יחידות בת"א ובערים אחרות, גם כשזה לא נחוץ. הדו"ח גילה עוד, כי ירושלים מפסידה יותר מ-37 מיליון שקלים לשנה — סכום ארנונה, בגלל שהמשרדים הללו לא פועלים בתוכה.

מי שממונה על הדיור הממשלתי, הוא משרד האוצר, שהודה, כי אכן הציע כמה חלופות לשרים לצורך הקמת לשכות בירושלים, אך הן נמצאו כלא מתאימות. במשרד ראש הממשלה הוסיפו ואמרו, כי רוב רובן של הלשכות ממוקמות בירושלים, למעט מקרים חריגים, שגם הם מנסים לאתר מקום מתאים להקמת לשכה בתוך ירושלים.

כך או אחרת, מיד בסיום הישיבה החגיגית בירושלים, מיהרו רוב השרים לעבודה ולפגישות במשרדיהם. בתל-אביב כמובן...

דרושים כותבים

הסודות מאחורי כותבי הנאומים: מי כותב, כיצד וכמה משתכרים?

הנאום של נתניהו בשבוע שעבר בקונגרס, המשיך להעסיק גם השבוע את כלי התקשורת. חלקם ביקשו לחשוף מי המנהיגים שנחשבים לנואמים מוצלחים, והגיעו עד כותבי הנאומים שלהם. הסודות מאחורי הנאומים הטובים נחשפו על ידי אותם הכותבים, וחלקם אף סיפרו כמה משלמים עבור כתיבת נאום מיוחד.

כך לדוגמא, יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, נושא נאומים קבועים במסגרת תפקידו בטקסי יום הזיכרון בירושלים. כאשר הוא מגיע לסיום הנאום, הוא לא מצליח לכבוש את דמעותיו, שנה אחר שנה. לא רבים יודעים, אבל ריבלין שוקד על הנאום חודשים ארוכים עם אנשיו. כותבים, מוחקים ושוב כותבים. בשנה אחת דיבר ריבלין על ההתנתקות, שנה אחרת על השיח המדיני, והשנה על השיח הבעייתי הפנימי.

ריבלין הוא שקובע בכלליות את הנאום, ועל הנוסח הסופי שוקדים אנשי לשכתו. בסופו של דבר הכינו היועצים תשע טיוטות ומהן הוצא הנוסח הסופי שכלל 850 מילים. ריבלין לא הסתפק בכך, ונאומו הועבר לעוד אישים פוליטיים כדי שיחוו דעה עליו.

כותב נאומים נוסף, הוא העיתונאי איתן הבר, ששימש בעבר כראש לשכתו של יצחק רבין. את רוב נאומיו של רבין בעת הסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן, כתב הבר. גם הנאום המפורסם של רבין בפני שני בתי הקונגרס, בו קרא את מספרו האישי בצבא (30743), כתב הבר.

רבין סמך על מנהל לשכתו ולעיתים לא היה קורא את הנאום, אלא רק בארוע עצמו, כאשר עלה לבמה. הבר כתב נאומים גם לנשיאים קלינטון ובוש, כאשר נדרשו להתייחס למדינת ישראל ולמזרח התיכון. לאובמה הוא כבר לא כותב. אובמה גם לא מבקש... הבר מצוטט באומרו, כי הוא לא נוהג לגבות תשלום עבור נאומיו, כיון שהוא כותב רק לאנשים שהוא מכבד ומחבב. "אני כותב רק לאנשים שאני רוצה בהצלחתם", אמר בעבר.

כותב נאומים נוסף הוא העיתונאי יוסי אחימאיר — ראש לשכתו בעבר של יצחק שמיר. אחימאיר גילה כי את הנאום החשוב של שמיר בועידת מדריד, כתב יחד עם אנשים נוספים בלשכה, דוגמת השופט דהיום — אליקים רובינשטיין. "שמיר אהב נאומים עם תוכן ללא רגש מיוחד", מספר אחימאיר. "הוא לא רצה מליצות ופראזות".

דובר בית נשיא המדינה לשעבר, עמי גולסקא, גם הוא היה כותב נאומים ידוע. בעבר כתב גם נאום לאריאל שרון, אותו אמור היה לשאת בטקס אזכרה לדוד בן גוריון בשדה בוקר. בסופו של דבר, שרון לא הגיע לארוע. תחתיו נאם ממלא מקומו אהוד אולמרט, שקרא את הנאום ככתבו וכלשונו. אולמרט זרק אז בלון לאויר בדמות הוויתורים, בדיוק כפי שכתב לו גלוסקא. הנאום הזה הראה, כי ממשלת שרון צועדת לקראת וויתורים, כפי שאכן היה בהמשך.

כותבי הנאומים צריכים גם ללמוד פרטים על הארוע בו משתתפים נושאי הנאום, והמטרה שלהם היא למצוא פרטים מפתיעים וחיוביים על המכובדים האחרים הנוטלים חלק בארוע. איש לא מספר כמה כסף מקבלים עבור נאום טוב. יש הטוענים כי הם עושים זאת במסגרת התפקיד שלהם, אך יש המציינים כי הם נוטלים 200 שקלים לשעה. מטבע הדברים הם יושבים שעות על הנאום. כך משתלם להם יותר..

שנה למשט

כך נערכים מארגני המשט להסב נזק תדמיתי נוסף למדינת ישראל

הפרובוקציה הימית שהיתה לפני שנה בארועי משט המרמרה, נחשבת להצלחה מסחררת של יוזמיה. פעילי הטרור שהיו בספינה לא הצליחו אמנם לפרוץ את הסגר הימי על עזה, ושוגרו חזרה לבתיהם, אך הם הצליחו לפרוץ למודעות העולם, והביאו לכל בית את "בעיית המצור" שמדינת ישראל כופה על עזה.

לא עזרו שום הסברים, ושום תשובות ישראליות צודקות, מדוע הוטל המצור, ומדוע אין בכך הפרת אמנה בינלאומית, שהרי מדינת ישראל מאפשרת להעביר תרופות ומזון לתוך הרצועה. הנזק התדמיתי נעשה. פעילי הטרור עשו את שלהם. תשעה מהם נהרגו במהלך העימות עם חיילי השייטת, וזה הגביר עוד יותר את העניין סביב כל מה שקרה.

התמונות הקשות שהגיעו מהספינה, גרמו לציבור במדינת ישראל להביט יחד עם העולם על ההשפלות ועל ההתעללות שספגו חיילי השייטת, שהגיעו לקרב בידיים ריקות, מתוך מחשבה שאכן בספינה נמצאים פעילי שלום. אך בנס הסתיים הקרב האלים ללא נפגעים בנפש בצד הישראלי. עם זאת את הנזק המדיני-דיפלומטי היה קשה לתקן.

גל של גינויים שטף את העולם, הידידות עם טורקיה נפגמה וספק אם תחזור להיות כשהיתה. מזכיר האו"ם מיהר להקים ועדת חקירה, ורק וושינגטון כדרכה סייעה למנוע נזק גדול יותר באו"ם, לאור המערכה האגרסיבית שמנהלת טורקיה נגד מדינת ישראל.

גם דיוני ועדת טירקל, בה האשימו בדרג המדיני והצבאי זה את זה, לא הוסיפו כבוד. הכל נחשף על הדוכן, ולבטח עוד יחשף בעתיד. מארגני המשט הצליחו איפוא בכל מה שתיכננו. מצד אחד ציירו את עזה כמקום סגור ובעייתי, והכל באשמת מדינת ישראל. מצד שני הציגו את הצבא הישראלי כאלים, שתוקף "אזרחים תמימים" במים בינלאומיים תוך הפרה של החוק. המתקיף הפך למותקף והעולם קנה.

לנציגי מדינת ישראל בעולם לקח זמן רב להתעשת, ממש כפי שלצבא לקח זמן לשחרר תמונות ממה שקרה על הספינה. רק לאחר שנגמרה המהומה והנזק התדמיתי נעשה, הצליחו הנציגים המדיניים לשכנע כי זכותה של מדינת ישראל לאכוף סגר ימי, כדי למנוע אספקת נשק ורקטות לחמאס ולארגוני הטרור בעזה, המשגרים אותן לעבר אזרחים במדינת ישראל. עם זאת הטענות של הנציגים, כי מדינת ישראל מספקת את צרכי המחיה והבריאות של תושבי הרצועה, ואין שם משבר הומניטארי, נפלו פעמים רבות על אוזניים אטומות.

כל זה הביא את הממשלה להיכנע ללחץ הבינלאומי ולהסרה כמעט מוחלטת של המגבלות על העברת הסחורות דרך המעברים היבשתיים לרצועת עזה. כולל מלט וחומרי בנייה (שמסייעים למחבלים לביצור עמדות). הדבר נעשה מבלי שהחמאס משחרר את גלעד שליט ובלי שום התחיבות מצידו להפסיק את שיגור הרקטות.

לא פלא שמארגני המשט נערכים במרץ לקראת הסבב הבא. המטרה שלהם היא להתעמת פעם נוספת מול הצבא, ושוב לגרום לנזק תדמיתי. התמונות שישודרו מהספינה אמורות לסייע להם במלאכה הזו. המלחמה תהיה על התדמית וגם בצה"ל נערכים לכך.

מכינים הפתעות

וכך נערך הצבא למנוע את הגעת המשט הטורקי ללא נזקים הסברתיים

מארגני המשט השקיעו מאמצים ניכרים לשקם את אוניית המרמרה, ובנו סביבה תעשייה שלימה של יחסי ציבור ותקשורת. הם מכינים עוד כמה "הפתעות" בדמות טיסות של פעילים לנמל התעופה בלוד והפגנות בשדה, במקביל למהומות שיחולל המשט. אפשרות נוספת: הדייגים העזתים יצאו בהמוניהם בסירות ללב ים כדי לקדם את פני המשט. אם "משט דייגים" מעזה אכן יצא לעבר המשט הגדול, יאלץ חיל הים לפצל כוחות כדי לטפל בשני הארועים במקביל.

בחיל הים השלימו את היערכותם לקראת המשט שמתוכנן להגיע לעזה בעוד כשלושה שבועות. באם יהיה צורך, לא יהססו לשוב ולהשתלט בכוח על הספינות. במקביל, בצה"ל ובמוסד הכינו "תיק מודיעיני" על משתתפי המשט, כלקח מארועי המשט הקודם, בהם לא הושג מידע מודיעיני מוקדם.

בחיל הים יתבססו על המודיעין שהושג, ובהתאם לכך משלימים את ההערכות במבצע שנקרא: "צי החרות 2". על פי המידע עד כה, מתקשים מארגני המשט לקנות ולשכור אוניות נוספות. כמו כן יש להם בעיות מימון.

גורם בכיר בחיל הים, אמר השבוע, כי לקראת המשט מכין החייל "הפתעות". לדבריו, למרות ההצהרות של ארגון IHH כי פניו לא לאלימות, קיים חשש שמחבל מתאבד או מטעני חבלה יהיו על אחת הספינות. בחיל הים משלימים כאמור את ההערכות ובעוד כשבועיים יערכו תרגיל גדול ומסכם של השתלטות על המרמרה.

על פי המידע ועל פי ההערכות, יצא המשט מכמה נמלים במקביל בים התיכון, בהם, איטליה, יוון, טורקיה צרפת וספרד. במוסד, באמ"ן ובמודיעין חיל הים השיגו מידע על משתתפי המשט, אולם עדיין קיימים קשיים הכרוכים בפעילות מודיעינית במדינות ידידותיות ומול ארגונים אזרחיים המשתתפים במשט.

על מבצע ההשתלטות תופקד שוב שייטת 13, בפיקודו של אלוף משנה א´ יחד עם מפקד חיל הים, האלוף אלי מרום. לוחמי הקומנדו הימי יקבלו סיוע במידת הצורך מלוחמי יחידת הכלבנים עוק"ץ, לוחמי מצדה של שירות בתי הסוהר ושוטרי יס"מ. באם יהיה צורך להשתלט בכח על הספינה, ישתמשו בחיל הים באמצעי לחימה רבים, אך פחות קטלניים מנשק חי.

"אנחנו נערכים לקראת המשט בכל הרמות והצענו לאנשיו להעביר את הסחורות דרך ישראל. ספינה שלא תישמע להוראות שלא להפר את הסגר, ישתלטו עליה הכוחות, על כל המשתמע מכך", אמר קצין בכיר מחיל הים.

הפעילות הדיפלומטית למניעת המשט, הצליחה בינתים לגרום למדינות יוון וקפריסין שלא לאפשר לספינות המשט להשתמש בנמליהן כבסיס יציאה לעבר עזה. התראות הועברו ממדינת ישראל גם לבעלי אוניות שמארגני המשט ניסו לחכור או לרכוש, וגם לחברות לביטוח ימי. כתוצאה מכך, מתקשים המארגנים להשיג ספינות וכן מתקשים לבטח אותן.

בשלב זה הצליחו מארגני המשט להבטיח את השתתפותן של רק ארבע ספינות, פרט למרמרה, שישתתפו בוודאות במשט. מספר המשתתפים עומד כעת על פחות מאלף. הקרב כבר החל. איש לא יתפלא, אם איזו "תולעת" מיסתורית תכרסם אי שם בתחתית הספינות ותעצור אותן עוד לפני היציאה לים הפתוח...

הדלפת מידע

האם יש מקרים שצריך להדליף מידע סודי, והיכן המפתח לכור האטומי?

התנועה לחופש המידע ערכה השבוע את הכנס השנתי שלה, שעסק בנושא: "מי מפחד מהדלפת מידע". המשתתפים היו הפרקליטה )המדליפה( עו"ד גלט-ברקוביץ, עו"ד אביגדור פלדמן )שייצג את המרגל מרדכי ואנונו(, ושר המשפטים לשעבר מאיר שטרית. הסיפורים שעלו בכנס היו מרתקים.

גלט-ברקוביץ´, שהדליפה בזמנו לעיתון "הארץ" את דבר החקירה של ראה"מ לשעבר, אריאל שרון בפרשת סיריל קרן, ועתה היא תובעת את העיתון בגין חשיפתה, טענה, כי היא מתנגדת עקרונית להדלפות, אך יש מקרים שבהם מוצדק לטענתה להדליף מידע. לדבריה, יש לעשות הבחנה ברורה בין זכות הציבור לדעת לבין חובת הציבור לדעת.

הפרקליטה סיפקה שלוש דוגמאות בהן יש להדליף מידע לציבור, גם אם הוא נחשב לחשאי. לדבריה, במקרה שבו היא עצמה הדליפה על פרשת סיריל קרן ושרון, חלה חובת הציבור לדעת. עובדה היא שהיועץ משפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, קבע כלל שבמקרה בו נפתחת חקירה נגד איש ציבור, יש להודיע על כך לציבור במהירות האפשרית.

מקרה נוסף קשור למנחם בגין, שבמהלך מלחמת לבנון הראשונה חדל לתפקד. גלט-ברקוביץ טוענת, כי היה מוטל על שלושת עוזריו הנאמנים — עזריאל נבו, יחיאל קדישאי ודן מרידור, חובה ליידע את הציבור על מצבו ועל כך שאינו מתפקד. "הם לא היו צריכים להיות נאמנים לבגין, הם היו צריכים להיות נאמנים לציבור, ולהדליף מה מצבו האמיתי של בגין".

דוגמה שלישית המחייבת לטענתה הדלפה, קשורה לרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק. בטרם מונה לתפקידו, חלה ועבר טיפולים רפואיים. תיקו הרפואי הודלף לעיתון "הארץ", ולדעתה, הדלפה זו ראויה, כיוון שהתרופות שנטל היו עלולות להשפיע על שיקול דעתו.

עו"ד פלדמן אמר, כי המערכת ששומרת על הסודות מנהלת אותן באופן פרטיזני, ונוקמת במי שמעז להדליף. "אנחנו חיים בחברה שקמה על בסיס של פעילות מחתרתית סודית, של ההגנה, לח"י, והסודיות הזו הולכת ומתמשכת", אמר. לדבריו, במקרים רבים מדובר ברשלנות של הממונים, כמו זו שהיתה בלשכת אלוף פיקוד מרכז, משם הצליחה ענת קם לקחת את המסכים ללא כל קושי.

דוגמא נוספת לרשלנות בשמירה על סודות המדינה, היתה לדעת פלדמן בפרשת ואנונו. לדבריו, ואנונו, שעבד בכור האטומי בדימונה, והדליף ל"סאנדיי טיימס" מידע על המיזם הגרעיני של מדינת ישראל, שם לב שבכור האטומי יש חדר מיוחד שהכניסה אליו אסורה באופן מוחלט. לחדר הזה נהגו להכניס ראשי ממשלה זמן קצר לאחר כניסתם לתפקיד, ואלה היו "יוצאים ממנו חיוורים"... .

פלדמן סיפר כי ואנונו היה סקרן לדעת מה יש בחדר, וחיפש דרכים להיכנס אליו. "הוא עמד ליד החדר והתחיל להסתכל ימינה ושמאלה. ליד החדר עמדה ארונית של בגדים ובגדי מעבדה, והוא עשה את התנועה הכי טבעית שעושה אדם, שם את היד למעלה, ומצא מפתח. למחרת הוא הביא מצלמה וגם צילם והוציא את הפילם מתוך הכור". פלדמן סבור כי העונש החמור שקיבל ואנונו, מקורו בתחושת העלבון והנקם של הארגון, שכשל בשמירה על הסוד.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 שמות חדשים — אם יעבור בכנסת החוק החדש בעניין שמות השכונות בירושלים, יהיה דרוש זמן רב להתרגל לשמות החדשים. החוק שהחל להתגלגל השבוע, מבקש לקבוע, כי ייאסר להשתמש בשמות שאינם עבריים לשכונות בירושלים. בכל מקרה ניתן יהיה להשאיר את השם הישן, רק לאחר איזכור השם העברי החדש של השכונה. ד"ר אבשלום קור — מומחה לעברית, כבר קיבל פניות מח"כים להחליף את שמות השכונות, ויש בידו כבר כמה הצעות, בהתבסס על מיקום גיאוגרפי או על קירבה לאתר מסויים. ואלו חלק מההמלצות )שחלקן כבר מיושמות ושונו רשמית(. שכונת טלביה היא שכונת קוממיות, שכונת קטמון — גונן, קטמונים — גוננה, מוסררה — מורשה, ממילא — הגושרים, אבו תור — גבעת חנניה, הולילנד — ארץ הצבי, מלחה — מנחת, בקעה — גאולים, ראס על עמוד — מעלה הזיתים, אבו דיס — קידמת ציון, שייח´ ג´ראח — שמעון הצדיק, סילוואן — כפר השילוח. כאמור שמות חלק מהשכונות כבר שונו רשמית, השאר ישונו רק לאחר שהכנסת תאשר עקרונית את חוק שינוי השמות.

 חוק העישון — עוד קודם שנכנסו לתוקפן ההגבלות נגד המעשנים, ארעה בכנסת תקרית שהחלה בבדיחה ונגמרה בתלונה. היה זה כאשר דוד רותם מ"ישראל ביתנו" נכנס עם סיגריה לחדרו של אורי אריאל מהאיחוד הלאומי. אריאל ביקש בחיוך מרותם לכבות את הסיגריה, ורותם ענה בבדיחה, תוך שהשניים מחליפים עקיצות חביבות. באחד השלבים אמר אריאל לרותם, שהוא יתלונן נגדו בגין הסיגריה. רותם המחוייך אמר לאנשיו של אריאל לשבת ולכתוב את התלונה נגדו, תוך שהוא עצמו מסייע לניסוחה. אריאל צחק, שיגר את התלונה, לא לפני שרותם נתן הסכמתו. "הכל היה באווירת הומור", סיפר רותם לאחר מעשה. עם זאת אמר, כי הופתע שאריאל החליט בסופו של דבר לשגר את התלונה. "הייתי בשוק כשקראתי בתקשורת שיש נגדי תלונה. הרי הכל היה בצחוק", אמר. כך או אחרת, רותם צפוי עתה לקנס כספי, לאחר התלונה נגדו, שהוא עצמו סייע בניסוחה. כנסת משונה...

 הנשיא החדש — התבטאות השבוע שייכת למשה כחלון. זאת לאחר שלאחרונה פורסם, כי אנשי נתניהו שוקלים להציבו כמועמד מטעם הליכוד לנשיאות, רק כדי לפגוע במועמדותו של ראובן ריבלין, שלא מפסיק להתכתש מול ראש הממשלה. אנשיו של נתניהו סבורים, שלכחלון יש סיכויים רבים להיבחר לתפקיד, בהיותו השר עם הציונים הגבוהים ביותר, ועקב הופעתו המחויכת, דבר שמונע ממנו יריבים ושונאים. כחלון עצמו מתייחס בהומור למועמדותו הוירטואלית. בסביבתו אומרים, כי נשיא מתמנה בסוף הקריירה הפוליטית שלו, ואילו כחלון טרם הגיע לשם. יש המדברים בו נכבדות כמועמד עתידי לראשות עיריית חיפה מטעם הליכוד, בטח לא לנשיאות. כחלון עצמו שומר על עמימות ולא פוסל שום אפשרות. באחד הכינוסים הפוליטיים השבוע, התייחס כאמור בהומור לעניין ואמר: "שמעתי שרוצים שאני אהיה נשיא, רק לא אמרו לי של איזו מדינה".. ריבלין יכול להירגע.

 מחיאות כפיים — כמו כל דבר שקורה באמריקה ומיובא במהירות ארצה, גם מחיאות הכפיים שהעניקו חברי הקונגרס לנתניהו מעניקים השראה לכנסת, ויש כבר מי שרוצה לייבאן ארצה. סגן השר איוב קרא מהליכוד, מציע לאמץ את מנהג הקונגרס ולאפשר גם בכנסת למחוא כפיים לראש הממשלה. כיום מותר למחוא כף רק באישור יו"ר הכנסת לאורחים ומשלחות מחו"ל, היושבים ביציע או לראשי מדינות זרות הנואמים במליאה. התקנון לא מאפשר למחוא כפיים לראש ממשלה בשום מקרה. "ראינו כמה זה מכובד בקונגרס", אמר קרא, "יש לעשות את זה גם בכנסת בעת נאומים מדיניים של ראשי ממשלות בפתיחת מושבי הכנסת או בהודעה מדינית מיוחדת". ההצעה הנאיבית של איוב קרא לא תעבור. אם היה מציע לקרוא בוז בקול ניחר לנאומי ראש הממשלה, זה היה עובר ביתר קלות. אולם מחיאות כפיים לא יעברו. קשה לפרגן ליריב פוליטי, ועוד יותר קשה לפרגן לחבר באותה מפלגה..