כל גבר עם נפש טיפל'ה עמוקה, יודה שגבריות זה עניין מסובך.

אני מאמין וחושב שגם נשיות זה דבר מסובך , אבל לא ביחסים עסקינן.

יש הבדל מאוד משמעותי, ולצערי גם כרונולוגי בין להפגין גבריות לבין הבנת הגבריות.

עד גיל מסויים התחרות היא למעשה בדיוק כזו, תחרות.

למי יש את החברה הכי יפה, למי יש יותר כסף, מי מצליח יותר בלימודיו או עסקיו.

ובקיצור למי יש יותר גדול.

מיותר לציין שהעניין הוא גנטי, טבוע ואינו עומד בקצב מהיר ,כקצב ההתפתחות החברתית.

מה שמוביל לתחרויות גרעפסים, מרוצי מכוניות, איגרוף , ושאר ירקות.

התחרות חוצה גבולות מיגדר, יש גם נשים תחרותיות אף יותר מגברים, אבל שוב לא ביחסים עסקינן.

בשלב מסויים, ופה נעוצה הנקודה באמת, ושוב זה רק עם טיפה עומק, אתה מתחיל להבין שגבר יכול להכיל סבל, וצער, ושמחה, והתרגשות מדברים קטנים.

גבר יכול לבכות בסרט או בהצגה טובה.

גבר יכול לפרגן לגבר אחר, לאהוב אותו כחבר ולא בצורה מינית ועדיין להיות גבר.

גבר יכול ללטף, אבל גבר גם רוצה שילטפו אותו, בשיא פגיעותו ובעומק הכאב שלו,           גבר רוצה להתמסר ועדיין להשאר גבר.

כזה שהולך ליער, צד שני דובים וחוזר עם אחד על כל כתף.

כזה שהולך לדוג סרטנים באלסקה.

כזה שמזיז הרים מצד לצד ובונה גורדי שחקים בני אלמוות.

גבריות זה סוג של דבר והיפוכו,

ולכן כשאתה צעיר, אתה מפגין גבריות.

כשאתה מתבגר אתה מבין מהי באמת.

וזה כיף....