מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
סוף תקופה
זה היה מיותר,עמוס סמליות ומגוחך - כמו חלק גדול מהתואר השני שלי. ביום ה' האחרון נערך טקס הענקת תואר 'מוסמך' בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. נישאו נאומים, היה כיבוד, חולק שי לבוגרים - תחתיות לכוסות עם סמל האוניברסיטה. נקודת האור היחידה היה דוכן של מבצעי מכירה של חנות 'אקדמון' בכניסה לאולם. האם אמשיך ללמוד לתואר הבא? ימים יגידו.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, נראה שאת זקוקה לריחוק מסוים כדי לרצות את זה שוב. קצת להתרחק מהתחתית...
תומר, תודה.
גם לי נראה כך, אך עוד לא 'התבייתתי' על נושא ומנחה. עניין של זמן?
ניצה, תודה. חבר טוב ציטט את קרן לייבוביץ' שמלבד הישגיה הספורטיביים גם יושבת בכיסא גלגלים, ואם חד הורית לשניים. היא אמרה: "אני נכנסת עם הראש בקיר כל יום'. ולדעתו, גם אני כך.
הייתי מתייחסת כך, אילולי ידעתי כמה לא היה פשוט לסיים את התואר...
מה שכן, הנגשתי את הקמפוס, במקומות אליהם הגעתי. ולמדתי לא מעט על ביורוקרטיה. כמו שרואים ב'כן, אדוני השר' - הממסד האקדמי מתנהל בידי פקידים. כמו כל ממסד.
טקס של מסיימי מוסמך בחוג לתקשורת- האוניברסיטה העברית, הר הצופים.
לקח לא מעט זמן עד שהתארגנתי. בתחילה הקלטתי הרצאות, אח"כ התחלתי להגיע להרצאות עם מחשב נייד; בתחילה לא הייתה רמפה בין שפת המדרכה לכביש במנהרה של קמפוס הר הצופים בירושלים, בתחילה תאי השירותים לא צוידו במאחזים, היום יש את הטלפון של אב הבית בנייד שלי.
ברור שאין קשר בין כל זה לידע, אך כך העולם פועל...
ונשתה הרבה: פעילות אקדמית ידועה.
כן.
אם את קוראת עכשיו שטיינר, כמו שאני מבינה מהפוסט האחרון שלך, לא פלא.
גלי, תודה.
שי, תודה. מילא מתי, אבל איפה זה היה?
ניקיטה יקר, 'כולנו עברנו את זה'? למה אתה בדיוק מתכוון?
אני נעשית כמעט אפולוגטית. אך לא היה קל לסיים את התואר, חלק מהזמן היה קשה להקליד.
הפעם אני אפרגן לעצמי.
באשר לתחתיות - זו בעיניי דרך להפגין נוכחות של האונ' ביומיום שלי.
קולוניאליזם מסוג מתוחכם.