כותרות TheMarker >
    ';
    0

    תל אביבי אמיתי

    0 תגובות   יום שבת, 4/6/11, 23:32

    אין ספק שהרגע בו הרגשתי מעל לכל ספק שהפכתי להיות תל-אביבי אמיתי קרה אתמול בלילה, כשמאנצ' רגעי וחסר מעצורים הוביל אותי אל עבר הפיצוציה השכונתית על יהודה הלוי הפתוחה 24 שעות. אע"פ שהשעון הראה 1:30, ואותה פיצוציה חרטה על שלטה כי "אף פעם לא מאוחר", הפלא ופלא. השערים סגורים, ואין איש לרפואה. לרגע חשבתי- אולי זו טעות. או מתיחה. או בלבול.

    איך ייתכן הדבר? הרי כמעט כל לילה אני עובר שם, ומראה הניאונים המסנוורים, המדפים הגדושים בג'אנק איכותי והאיש המנומנם על הדלפק נוסכים בי רוגע כזה, השמור אולי להתנחלות בשטחים שסמוכה ובטוחה כי תמיד יעמוד ש.ג. בשערה. חשתי נבגד, הרגשתי נסער, כאובד עצות, כמי שהולך לסיים את הלילה עם חצי תאוותו בידו. ניסיתי להתדפק על דלתות המוסד, חיפשתי פעמון סודי, אך אין קול ואין עונה. העוברים ושבים ראו ודאי חצי בנאדם, שעולמו חרב עליו.

     

    ההארה שנהייתי תל-אביבי התחדדה עוד, עם ההרהורים שלאחר שוך הסערה: יש AM-PM במורד הרחוב, רק 700 מטר מכאן. אפשרי. כה קרוב. צריך רק להתגלגל במורד הרחוב (אני אמנם לא לבוש להליכה למרחק, רק לגיחה שכונתית, אבל כבר 1:45 וגם ככה אין כמעט אנשים על הלוי, המקביל הפחות אטרקטיבי של רוטשילד). אבל אז צריך לחזור חזרה, לעלות במעלה הרחוב, ואני אחרי משמרת וזה.. כה קרוב, אך גם כה רחוק.

    'אני עיר ללא הפסקה', היא קראה לי. אז באתי.

    אך לא תמיד היה כך. עד לפני כמה חודשים עוד גרתי בבת-ים, ובשכונה שלי נהיה עוצר עוד לפני שחזרתי הביתה. שם הסופרים סגרו עם שקיעה, ואף אחד לא נראה ברחובות, מלבד אפים המשתרבבים מבעד לחלונות המסורגים.

    ועוד קודם לכן גרתי בקיבוץ, שם מתחם השופינג נחלק ל"כלבו" ו"מרכולית". בשל החלוקה המיתולוגית והמבלבלת הזו, עד עצם היום הזה איש מלבד זקני הקיבוץ לא יודע להבחין איפה יש שמן, איפה השימורים ולמי יש ביצים.

    שעות הפתיחה מצומצמות בעיקר לימים של ירח מלא בשנה מעוברת, והלו"ז נודע לסקטורים מסוימים באוכלוסיה, בעיקר לילדים שצובאים על הדלתות עם סגירת הגנים ללקט ביצי הפתעה מהמדפים. תאמינו לי, אני אחד שיודע. פרצופי היפה (לעיתים נרגן, לעיתים ממורמר) עיטר את הקופה שם במשך אי-אלו חודשים. המחזיק במפתחות הכלבו הוא שתופס את כל האנשים בביצים, מרפתני-צווארון-כחול ועד רועי-הקהילה, בעלי החזון והממון.

    אז מה בעצם נשתנה בזמן הזה, במעבר מהאפור לוורוד?

    אז עבדתי בלשרת אנשים, היום גם. לא שיש לי אשליות, אבל בעיר הייאוש נעשה יותר נוח. כי אחרי משמרת שבה נסחטת כל טיפה של אמפתיה והפה שלי מקבל עווית שמזכירה שאריות של חיוך, אני יוצא למקום אחר, שם לאחר היפוך תפקידים אני לא העבד אלא המלך, והטיפ - בידיים שלי.

    מה נשתנה עוד? בוודאי סדרי העדיפויות. ההתפשרות על חשבון הירוק והירוקת והירקות של הקיבוץ כואבת, כדרכן של התפשרויות, אך לא בלתי נסבלת. השאיפה שיהיו לי חיים, באיזו שעה שאבחר, לוקחת אותן בנוק-אאוט.

    ואנקדוטה להמחשה- היום אבא שלי הגיע במיוחד מהקיבוץ לעיר הגדולה עם האישה שאיתו, לראשונה אחרי בערך 20 שנות גלות בפריפריה. הם ישבו אצלי במסעדה, במיקום נעים המשקיף על שדרות רוטשילד. חוץ מלהתווכח על על זהות הסלבס האזוטריים שפסעו על המדרכה לידם ("טובה'לה עברה פה!", "זאת לא טובה'לה"), ולזכות בפינוקים מהבן העובד, כמו מטעמים עם סלק (היפסטרי להחריד במטבחי תל-אביב בדקות אלה), אבא והאישה שאיתו נרגשו מכמות האנשים והחיים שיש פה בשישי בצהריים. בקיבוץ, בשעה כזו בשישי בצהריים, לא נראה כלב, ולא נשמע עגל. "אבא מתחיל להבין למה עברת לפה", אמרה בהכנעה האישה שאיתו.

    ובין-רגע, כשחקן ראשי על במת הדרמה של הילד המחונן, כמו קיבלתי אסמתכתא רשמית לטרנספר. לא זו בלבד שכל חיי התקשיתי לענות מהציפיות ממני, ולא זו בלבד שתמיד ברחתי הכי רחוק שאפשר, עכשיו גם התמקמתי הכי רחוק שאפשר, בצד השני של המתרס. אבל עדיין, החיים שהשארתי מאחור סגורים אצלי בראש, ארוזים טוב-טוב בארון. וההבנה הזאת של אבא, גם אם בעקיפין, מאשררת את היותי תל-אביבי ונותנת משנה תוקף לגאווה שלי עצמי.

    אמש, כשעברתי שוב ליד הפיצוציה השכונתית, זרקתי מבט חושש לעברה. אבל כאילו כלום לא קרה: הניאונים מסנוורים בחדווה, איש עם ראסטות נרדם על הדלפק, המדפים שולחים אלי מבט מגורה. No hard feelings, הרגעתי. אחרי הכל, זאת העיר שאני אוהב- לילה אחד דופקת וזורקת, לילה אחר- שוכחת הכל ומחבקת אותך אליה, כמו תל אביבי אמיתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נוסע בזמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין