"...אנשים חושבים שהזמן עובר, והזמן חושב שהאנשים עוברים!", שרים הפינק פלויד באלבומם הנפלא, החומה.

OK..., אז...אה..., אני מבין שמוזיקה לא עושה לכם את זה.

אבל תודו שזה משפט שגורם לחשוב שאולי הערך "זמן" הוא איזו שהיא קונספירציה או בדיחה טובה של אלוהים על חשבוננו.

אפשר להבין אותו, את אלוהים..., הוא הרי נצחי. ואנחנו..., אנחנו בני-חלוף.

אני אנסה לפשט את העניין לכלל פשטות פשוטה למדי:

חישבו רגע!

ככול שהזמן עובר מיום לידתכם, ההווה שלכם (ביחס לכול עברכם) הופך להיות מרכיב קטן והולך מסך כול היותכם...

עדיין מורכב?, אה?...

אנסה לעשות זאת פשוט עוד יותר:

נסו לכמת את עניין הזמן.

אתם, בגילכם שנכון להיום, אתם בעצם..., סך כול עברכם, לא?

99.99% ממה שאתם היום, זה עברכם. העתיד טרם קרה. וההווה שלכם מהיר הוא, כהרף-עין.

מכאן שזמן ההווה שלכם, הוא הזמן היקר ביותר.

זמן אינו אמצעי, הוא משאב. נסו לחשוב עליו, כך. ורק כך!

ברחבי הרשת הגדולה והרחבה (WWW) מסתובב כבר שנים אותו מאמר ציני ומחוייך שגוזר מתוך 365 ימים בשנה, את הימים שאתם עובדים, אבל באמת, עובדים.

אחרי שמחסירים את השבתות (ואת ימי השישי, לברי המזל מבינינו...), את ימי החג, חופשות (וחופשות מחלה, לא עלינו...), את ימי ה"גשר", את ימי השמחות המשפחתיות כמו חתונות, לידות וכו' (ולא עלינו, אבל...), ועוד כהנה וכהנה – אפשר להגיע למסקנה עגומה למדי:

לא נותרים ימים רבים מדי, כדי לעבוד.

והס!, שום מילה על אלו הבאים בכלל לעבודה ולא באים לעבוד...

אם נלך לפי אותה נוסחא, נסו להחסיר מתוך אותן שעות עבודה ליום, של משרה המפרנסת אתכם כיום, את כול הדקות שבהן אינכם באמת עובדים:

שיחות על הא ודה עם עמיתים לעבודה, הפסקות קפה ואוכל, הליכה לשירותים, ישיבות אינסופיות (ולרוב, מיותרות...), קריאת חוזרים (ולרוב, מיותרים...), האזנה לחדשות וקריאת עיתון, ו..., אה כן..., לא לשכוח: גלישה באתר החברתי התורן...,

והופ!, הפתעה!!!

אפשר לצמצם את זמן העבודה ממש, לפחות משעה..., אם בכלל...

לא, איני בא לסנוט בכם. אלא שכבר הגענו למסקנה שזמן ההווה הוא זמן יקר, ולמעשה הוא הזמן היחידי שיש לכם באמת שליטה עליו !!!

אבל,

לו הזמן הזה היה נוגע לכם, אבל ממש נוגע בכם, למשל..., הגשמתו של חלום ישן נושן אשר בוער בעורקיכם?

או אז, סביר להניח, שהייתם מקדישים את כול זמנכם לעשות ככול הניתן על מנת להגשים את החלום הזה, הלא כך?

בוודאי שכן. בטח שבוודאי. ברור שבטח.

אלא שגם במצב עניינים מעין זה, העניינים יכולים להסתבך, קלות...

כי,

בני-אדם מוצאים את עצמם, לא פעם, מכלים זמן יקר בניסיונותיהם להגשים את חלומותיהם!

"אלה המארגנים לא טוב את זמנם הם הראשונים להתאונן על חוסר זמן...", אמר פעם ז'אן דה-לה-ברייר.

ועוד אמר אותו דה-לה-ברייר:

"הצער שיש לאנשים שעשו שימוש בזמן בצורה לא נאותה, אינו מוביל אותם תמיד לעשות שימוש יעיל בשארית זמנם!".

ולא שדבריהם של חוכמולוגים כול שהם עשויים להביא אתכם לכדי מחשבה שנייה אודות זמן עברכם, אלא רק מחשבה שנייה, שלכם..., צריכה לעשות זאת.

אגב אותו דה-לה-ברייר..., הוא היה סטיריקן צרפתי, בן המאה ה-16.

הוא פירק לפרטי פרטים את גחמותיהם של בני האדם והעמידם לפני מראה שבה השתקפו התנהגויותיהם והתנהלותם, כפארסה ששווה, ואפילו כדאי, לחייך אל מולה.

אך מה לעשות, העובדות והמציאות שטפחו על פנינו בעברנו, יותר מאשר פעם אחת, מניעות אותנו לחייך בעגמומיות-מה ולהסכים שיש משהו במילים הללו, על אף החיוך המאולץ-משהו שעולה על פנינו...

שתודו,

שזה בערך אותו דבר כמו לשבת מול הצגה קומית נפלאה שמעלה על הבמה את כול הרעות החולות של זוגיות ונישואים, אבל כ-ו-ל-ם באולם צוחקים...,

כן, גם הנשואים..., במיוחד, הם...

(לעמוד מול מראה, אמרתי?...)

אבל זמן הוא לא רק זמן...

"זמן הוא כסף!", הוא פתגם אמריקאי ידוע שמשמש מטבע-לשון בכול העולם מזה זמן רב.

אגב, מי שטבע אותו היה בנימין פרנקלין, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית של אמריקה (שממנה אנחנו נ-ו-ר-א אוהבים ללמוד...).

תראו,

כול הנאמר לעייל מעלה הבעת כאב בעיקר על פניהם של אלו שכבר ניסו להגשים חלום וגילו שחלומות..., לא תמיד מתגשמים.

אז, מה הלאה?

פסנסייה!

סבלנות.

מה קרה?, פתאום בוער לכם הזמן?

לשמוע אם יש לי איזו שהיא תרופת פלא לעניין ה..., זמן?

כן, אני יודע. סבלנות היא מעלה טובה, בעיקר אצל אלו שזמנם בידם...

צר לי, אבל אין לי.

באמת שאין לי שום תרופת-פלא. הזמן עובר, בין אם נרצה בכך ובין אם לא!!!

אבל,

איך להעביר אותו?

איך לעשותו, זמין יותר?

איך להפוך את זמינותו, יעילה יותר?

תשובתי:

מעט הגיון והרבה רגש.

(נו טוב..., על המינון המדויק שבין הגיון לבין רגש, עוד נדבר!)

אבל, על כך..., בפעם הבאה.

להתראות