כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    ילד שעשועים

    22 תגובות   יום ראשון, 5/6/11, 10:56

    ''
    פרק 25

    גם משפחתי איתי

    באותו הזמן ואני כבר בן 25 שנה, באה אלי אשתי שרה מירקע עם בננו הפעוט ישראל בן-4 חדשים. (נולד ברח' חשון והם באו בחדש אדר)

    הדרך מדוקשיץ פרוזינקה הייתה ארוכה וקשה בשביל אשתי ותינוקה על ידה אך הודות לנוסעים הטובים שהקילו עליה את הנסיעה, היו מחליפים לפעמים קרובות, את ידיה, לקחו ממנה את התינוק להשתעשע אתו (כי ילד שעשועים היה וכולם אהבוהו) הופעה זו מלאה את סאת שמחתי.

    מעשה נסים לבני ישראל

    שבוע אחרי בואם, קרה נס לפעוטנו..."ישראל" הוא שכב על התנור, וידיו משוחררות מהתולא ,בהזדמנות זו חטף מה שהוא מהתקרה ושם לתוך פיו. אימו הרגישה תיכף בזה. ניגשה אליו וראתה איזה דבר כלובן הסכר בפיו, היא נבהלה מאוד- כי זה היה סם מות לעכברים-נבהלנו כולנו, מיד נבהלו ה' מינץ ואשתו והשקוהו חלב פשוט וחמוץ עד שהקיא הכל, והודות לזה נצל בה' ממות.

    בפרוזינקה ישבנו כשנתים וחצי שנים (משנת 1869 עד1872) המסחר לא היה רע, ומצב אחי ליבקה היה איתן. 

     

    על הפרק הזה קפצתי כי הייתי מרותקת חספור המגיפה אז אני מוסיפה אותו עכשיו גם בגלל המתכון נגד רעלים וגם שוב על חביבותם של אנשים אני לקרת הסוף ממש נדמה לי שעוד אחד או שניים ואוכל לעבור לתקופה של פתח-תקווה

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/6/11 14:42:

      צטט: טימפי 2011-06-06 16:51:50

      בכל תקופה ובכל גיל צריך להשגיח עליהם.

      קשה קשה לגדל אותם-אבל הוא נשאר נועז ושובב כל חייו! 

        6/6/11 16:51:
      בכל תקופה ובכל גיל צריך להשגיח עליהם.
        6/6/11 08:33:

      צטט: ד-ארט 2011-06-06 07:33:55

      מוסר השכל: אל תרעילו עכברים!

      מה לעשות וכנראה שלא היה מספיק אוכל לכולם... 

        6/6/11 08:32:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2011-06-05 21:06:59

      * מרתק.

      כל כך כיף לספר לך סיפור 

        6/6/11 08:31:

      צטט: עליזהלה 2011-06-05 20:52:22

      יופי של נס, יופי של סיפור, מחכה בקוצר רוח לפתח תקווה.

      יש עוד קצת מכתב היד שלו-אם הצלחתי להתגבר על הטקסט הזה-דבר שלא האמנתי-אולי אצליח להתגבר גם על ההמשך 

        6/6/11 08:30:

      צטט: ספרותית 2011-06-05 20:29:24

      חג שמח ותודה.

       גם לך וודה על הליווי

        6/6/11 08:29:

      צטט: רומפיפיה 2011-06-05 20:27:31

      יופי, אוהבת את

      הסיפור בהמשכים....

      יש לי לכסות רק עוד 100 שניים ודי! 

        6/6/11 08:28:

      צטט: ניצוץ 2011-06-05 19:46:03

      התגעגעתי, שבוע טוב ,תכתבי עוד כול יום (:

       הניצוצות שלך מעודדים

        6/6/11 08:28:

      צטט: הטרמילר 2011-06-05 16:18:58

      מקסים.

      עוד מעט כמו שאתה כותב על הטיולים שלך נגיע לסוף כתב הד ואצטרך להסתדר להמשך הסיפור בכוחות עצמי 

        6/6/11 08:26:

      צטט: רמיאב 2011-06-05 14:10:15

      א שיינע מעישה.... סיפור יפה... שבוע טוב, רמי

      אחרי ניסים כאלה מוכרח להיות טוב! 

        6/6/11 08:24:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-06-05 12:58:00

      הניחוח הזה של פעם זה מה שתופס אותי כל פעם מחדש. חשבתי לעצמי מה היה קורה לכתביו אם היה אז בלוג. (:

       אני ממש חושבת שאני כותבת את הבלוג בשמו.

        6/6/11 08:24:

      צטט: הלנה היפה 2011-06-05 11:33:41

      (כי ילד שעשועים היה וכולם אהבוהו) הופעה זו מלאה את סאת שמחתי.- כמה יפה! שמחה שהוספת את הפרק. תודה לאה

       מי כמוך יודע להעריך מילים יפות-בהצלחה ביריד הספרים!

        6/6/11 07:33:
      מוסר השכל: אל תרעילו עכברים!
      * מרתק.
        5/6/11 20:52:
      יופי של נס, יופי של סיפור, מחכה בקוצר רוח לפתח תקווה.
        5/6/11 20:29:
      חג שמח ותודה.
        5/6/11 20:27:

      יופי, אוהבת את

      הסיפור בהמשכים....

        5/6/11 19:46:
      התגעגעתי, שבוע טוב ,תכתבי עוד כול יום (:
        5/6/11 16:18:
      מקסים.
        5/6/11 14:10:
      א שיינע מעישה.... סיפור יפה... שבוע טוב, רמי
      הניחוח הזה של פעם זה מה שתופס אותי כל פעם מחדש. חשבתי לעצמי מה היה קורה לכתביו אם היה אז בלוג. (:
        5/6/11 11:33:
      (כי ילד שעשועים היה וכולם אהבוהו) הופעה זו מלאה את סאת שמחתי.- כמה יפה! שמחה שהוספת את הפרק. תודה לאה