לפני זמן רב טענתי בבלוג זה שאנחנו מאמצים טרמינולוגיה ערבית/פלסטינית מזיקה. ואז הגיע היום 6/6/2011 שבו הפלסטינים הכריזו על "יום הנכסה" שפירושו יום התבוסה.

ואנחנו היהודים ובמיוחד אמצעי התקשורת הישראליים מיהרנו לאמץ את המילה הערבית. מילים הם כוח והמילה הזו הוציאה לרחובות המונים שניסו לצעוד לעבר הגבול ולעבר ההתנחלויות ולעבר .... יפו/חיפה/תל אביב.

הגיע הזמן שנתחיל להפעיל מילים כנשק. רבותי, החל משנה הבאה גם אנחנו נציין את היום 6/6 אבל בשבילנו זה יהיה יום "התבוסה הערבית המשפילה" זה היום שבו הערבים מסביבנו התאגדו לכוח הצבאי החזק ביותר שניתן היה להעלות על הדעת ויצאו למלחמה נגד מדינה שבמתניים הצרים שלה רוחבה כ- 16 ק"מ והפסידו.

מה זה הפסידו? הובסו.

מה גודל התבוסה? עצום.

מעולם בתולדות האנושות לא הפסידו צבאות סדירים תבוסה כזו. איבדו עשרות אלפי לוחמים, איבדו עשרות אלפי ק"מ רבועים של אדמה ונכנעו כמו זבובים לכוח היהודי הגאה שעשה להם תרגיל כמו שכתוב בספר "אומנות המלחמה".

ואת כל זה גמרנו בשישה ימים.

אתה מבין אבו מאזן? שישה ימים. רק שישה ימים. ואם היו מחליטים בירושלים (לא אל קודס, ירושלים!!!) להמשיך ולכבוש, היינו מגיעים גם לדמשק.

אז כשביבי מציע לך לשבת לשיחות שלום, תעשה טובה לעם שלך (גם זו המצאה, אבל נעזוב את זה בינתיים), תבלע את הרוק ואת הפרטנזיות להשמיד אותנו ותנסה לא לעשות עוד טעות.

במזרח התיכון כל פעם שהייתה לכם הזדמנות בחרתם את הבחירה השגוייה. 

בהצלחה, וניפגש בשנה הבאה ביום התבוסה הערבית המשפילה.

עם ישראל חי.