ליד האמצע

כל הנושא הזה של המודרניזציה לא ממש חלחל אצלי. אני לא ממהרת לאמץ חידושים, אלא משתרכת מאחור ומנסה לדחות את הקץ. מעדיפה שאחרים יהיו שפני הניסוי ויגישו לי את התוצאות לשולחן. כשאני נתקלת במשהו חדש שנראה לי מלהיב, אני רצה לספר לחברים ומקבלת תגובות של "בוקר טוב אליהו" או "עד שאת נזכרת כל העולם כבר היה שם והמשיך..."

לכן פתחתי לי שיטה, בדומה למה שמכוערות פיתחו לגבי אופי (סתם, גם לי יש אופי). אני מסרבת ללכת אחרי או לפני כולם. אני אלך בצד. אני אפריד את עצמי מהעדר, אני אפתח סגנון "מיוחד" עם נטייה לשמרנות, קירות מתקלפים, אופנת "אלנבי" וסובארו ג'אסטי שנת 93'. סגנון של תלאביבים שאין להם כסף, זמן וטעם.      

אני אמצא אתרים של אנשים שאוהבים לכתוב ולא מסתפקים בלשים תמונות ולנהל אורח חיים מקוון. אני אנהל את חיי בצורה עצמאית מדעת הקהל במתחם הסגור שלי, שגם הוא יום אחד יהיה הדבר הכי "חם" בעיר, כי אופנה זה דבר שחוזר. ומחר הוא כבר לא, אבל למי איכפת, בטח לא לי. עוד פאב חדש עם שם מתחכם נפתח, מחר הוא ייסגר, עוד שחקנית מטריפה את כולם, מחר מי יזכור איך קוראים לה, אני לפחות נאמנה למה שאני בוחרת בו לפחות עד שיתקלקל או ימאס.  

שונא קניונים יחיה