לפני כמה שנים טסתי עם אישתי לטיול באיטליה, ובמטוס הוקרן הסרט "The bucket list", ששמו בעברית "מתים על החיים", או "הדלי מת מצחוק" או משהו מטומטם במיוחד דומה.

בכל מקרה, הסרט סיפר על שני חולים סופניים (ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן) שנפגשים בהקרנות בבית החולים ומתיידדים. הם מתחילים לעשות רשימה של דברים שהיו רוצים לעשות לפני מותם, וקוראים לה  The bucket list, מתוך הביטוי באנגלית To kick the bucket (לבעוט בדלי), שבאופן כללי מרמז על מוות.

בסרט שני החברים מחלימים באופן מסתורי, ויוצאים למסע להשלמת כל המטלות ברשימת הדלי שלהם. אישתי ואני מאוד התלהבנו, ועוד במטוס הוצאנו דף ועט, ורשמנו את רשימות הדלי שלנו. כל אחד מאיתנו רשם 5 פריטים ברשימה- דברים שחלמנו עליהם, וחייבים לעשות לפני שנמות. הכנסנו את פיסת הנייר לתא קטן בתיק הטיול ושכחנו ממנה ל-3 שנים. השבוע, בעקבות פינוי ארונות מסיבי בבית (עכשיו כשיש 3 ילדים כבר אסור לי להשתמש בארונות… ) חיטטתי בתיק מהטיול ההוא, ונתקלתי ברשימות הדלי שלנו.

הרשימה שלי הכילה 5 פריטים, והם:

1. לאכול את העוף בתמרה

2. להקים חברה

3. לעשות סקי

4. לסיים טריאתלון

5. לנסוע באופניים בכפר מנרב.

כמה הסברים קטנים: ליד תמרה שבצפון עומדת משאית שחלקה האחורי הוא תנור גריל ענקי, ובה מסתובבים עופות שרק מתחננים לביס. מאז ילדותי, בכל נסיעה משפחתית בה היינו עוברים ליד המשאית, הרכב היה מתמלא בריח מדהים שמילא את פי בריר. מאז, בכל נסיעה, אני מביט בעיניים כלות על העופות הצלויים, ואף פעם לא עוצר.

האופניים במנרב: אני קורא נלהב של סופר בריטי בשם פיטר מייל, שיום אחד החליט להגשים את חלומו ועבר עם משפחתו לכפר מנרב שבפרובאנס. הרבה ספרים שלו מספרים על חיי הכפר השלווים, ועל נסיעות שלו באופניים בכפר. הספרים שלו "שנה בפרובאנס", "פרובאנס לנצח", וכן כל ספר עלילתי שכתב, כמו "שנה מופלאה" שהפך לסרט בכיכובו של ראסל קרואו לפני שנתיים, סובבים סביב הנושא.

נחזור לסיפור שלי: הרשימה הזאת די הפילה אותי מהרגליים כשנתקלתי בה שוב, אחרי 3 שנים שהיתה חבויה. במהלך שלוש השנים האלו גלשתי כמה פעמים על השלג- אמנם בסנובורד ולא סקי למהדרין, אבל נראה לי שאפשר למחוק את השורה הזאת.

לא סיימתי (או התחלתי) טריאתלון, אבל רצתי כבר כמה מרתונים, ואני בטוח שאפילו המחמירים ביותר יגידו שאפשר למחוק גם את השורה הזאת.

והכי מצחיק, השבוע הקמתי את "הרגלים מנצחים" יחד עם שותף, שבמסגרתה נעזור לעולם להפוך לבריא יותר ורזה יותר על ידי החדרת הרגלים חדשים לאורח החיים.

וואו. בלי להתכוון, 3 מתוך 5, ועוד את הכי קשים….. מה זה אומר לגבי?

נראה לי, שפשוט עשיתי קודם את המשימות שמהן התרגשתי, ובאמת היו חשובות לי. הרי נסיעה לתמרה דורשת ממני השקעה של 25 דקות בדיוק.. ועדיין לא השקעתי אותן. במיוחד כשמשווים את הזמן הזה להשקעת הזמן בפריטים האחרים ברשימה.

הרבה פעמים בחיים אנחנו קובעים לעצמנו מטרות שאינן מרגשות, ואלו הופכות למטרות סרק, שאנחנו לא משיגים. כמה פעמים בחיי ניסיתי להוריד במשקל, וקבעתי מטרה של 10 ק"ג? לא השגתי את המטרה… היא לא ריגשה אותי, וברגע שנתקלתי במכשולים ויתרתי. לעומת זאת, כשבחרתי מטרה שריגשה אותי, כמו לרוץ מרתון, המשקל בכלל לא היה פרמטר בעניין. היו המון מכשולים בדרך, והמון ויתורים שנאלצתי לעשות, ולא נשברתי.

אז מה נשאר לי?

בשבת אסע לטמרה.

פרובאנס? נראה לי שמצאתי את המתנה שאני רוצה ליום הולדת 40….

הצטרפו אל המנויים לסדרות הטיפים החינמיים שלנו: כיצד להפוך מבטטת כורסא לספורטאי (וגם לאבד את הכרס בדרך), וכן הפלייליסט האולטימטיבי לאימון גופני- מעל 3 שעות של מוזיקה מעולה! ההצטרפות באתר של אלי שחף או בפייסבוק