אני מאמינה שכולנו נולדים רבי כוח. אנחנו באים לעולם חזקים, סקרנים ותאבי חיים.

אנחנו מלאים שמחה ואהבה, רוצים קירבה וקשר עם כמה שיותר אנשים, מאמינים ביכולותינו ומוכנים לקחת סיכונים, להעז, לנסות ולהתנסות. אנחנו מאמינים שהכל אפשרי.

אין לנו "אבנים קטנות" – לא בנעליים ולא בכיסים. אנחנו מוכנים ומזומנים להתחיל את חיינו בלי משקולות שמונעות מאיתנו להמריא ובלי מכשולים מכאיבים.

ואז אנחנו מתחילים לצבור "אבנים". יש "אבנים" שאנחנו מקבלים או יורשים, לפעמים מהאנשים הקרובים לנו ביותר. חלק אנחנו אוספים, לפעמים בלי לשים לב. וחלק אנחנו רוכשים לעצמנו – לעיתים אנחנו עושים זאת במאמץ גדול ובמחיר לא מבוטל. החל משלב מוקדם אנחנו נפגעים. כל פגיעה כזו – קטנה ומקרית או גדולה וזדונית, מפחיתה מהכוחות שלנו ומשבשת את יכולתנו לחיות את חיינו באופן הגדול והמלא שביכולתנו. כל פגיעה כזו היא אבן. היא מכשול. היא מפחית-כוח.

כאשר אין תהליך של החלמה מפגיעה ישנה, הרי שהיא עצמה ודפוסי ההתנהגות שנבנים כתוצאה ממנה מנהלים את חיינו, גורמים לנו לאבד את גמישות המחשבה ולפעול באופן דפוסי ונוקשה ומשפיעים על ההחלטות והמעשים שלנו. אנחנו מגבילים את עצמנו בהתאם לאבן הקטנה שלנו.

אני מאמינה שניתן להחלים מכל פגיעה.

אני מאמינה שכל מקום פגוע ראוי להחלמה.

אפשר להיפטר מכל אבן קטנה. אפשר לחזור ללכת בעוצמה ובלי מגבלה. בלי אבן קטנה בנעל.