1 תגובות   יום שני, 6/6/11, 15:29

גיל 27 קרב ובא לו, הוא קצת מרגיש לא מותאם עבורי וזאת עובדה. לכן אני ניגשת לבדוק- הוא לא מתלבש עליי טוב או שאני לא מתלבשת עליו? ומה זה בעצם אומר?

לצערי עליי להודות שרוב הסיכויים אני במרידה הקטנה שלי ובעקשנות נלחמתי לא להתאים לגיל הזה. אולי זה הזמן להבהיר (למרות שאני בטוחה שידוע לכל מה החברה דורשת מבחורה בגיל 27..), חתונה, בעל, ילדים, עבודה קבועה, ראייה/ תוכנית עתידית ובכלליות התנהגות בעלת דפוס קבוע ועדיף רצינות..

במה אני מתאימה לכך? לא בהרבה..יש לי חבר אהוב כבר 3 שנים שאיתו אני נודדת לי בין מקומות בציפייה למצוא את הנקודה שלנו..בנתיים אנחנו גרים עם שותף שהוא החבר הכי טוב שלו. המצב הזה הוא בחירה חלקית שלנו וחלקית של הורינו הנפלאים שהורישו לנו מורשת מלאה בסיבוכים משפחתיים כמו יציאה מיידית מהבית בלי שיש תמיד לאן לעבור..

אבל שוב למזלנו אנחנו חיים כרגע בבית נחמד עם שותף נחמד וחתולים שלעיתים נחמדים יותר ולפעמים פחות (ככה הם חתולים וככה אני אוהבת אותם :) ) והרבה חברים שבאים לבלות אצלנו.

אולי עוד כמה חודשים נעבור לבית משלנו ונחשב קצת יותר רציניים- נראה איך המדינה תרגיש כלפי זוגות צעירים שמחפשים להשכיר דירה בחודש ספטמבר וכך נחליט :)  

מבחינת חתונה הייתי שמחה לדחות את העניין כמה שאפשר..אני יודעת שזה נשמע תמוה אבל לא ברור לי למה להתעקש על משהו שלאו דווקא יעשה לי טוב? גברים לא אוהבים להרגיש לכודים (גם אם זה רק פסיכולוגית..) וזה משהו שנראה לי די ודאי אז למה להיכנס לסיטואציה הזו? בייחוד שאני אישית לא אוהבת להרגיש לכודה בתוך משהו, אני אוהבת לדעת שאני בוחרת להיות ביחסים כי זה עושה לי טוב לא כי התחייבתי לפני ככה וככה שנים..

מה גם ששוב המשפחות שלנו לא גורמות לכך להראות אטרקטיבי בכלל..מה שכן- אני מאמינה לכולם שאומרים לי שהלחץ הזה להתחתן יגיע. אני מחכה ומצפה :)

מה עוד יש? עבודה, אני ממלצרת..אני יודעת שזה שיא החוסר רצינות..אני לומדת יום בשבוע מה שהופך אותי לבעייתית לעסקים..איך אפשר לוותר על עובד יום בשבוע? זה מאוד משמעותי! ולכן בחרתי לאחר ניסיון לשבת במשרד במשך 4 חודשים בעבודה במשמרות, לחזור ולמלצר, לפחות אני עכשיו נעה, נושמת אוויר ומקבלת אור מהשמש ולא מפלורסנט..מה שנקרא איכות חיים :) לפחות כרגע..

אז בסיכומו של דבר כן אני יודעת שאני קצת בפיגור חברתי, אבל לא אלה הדברים שבאמת לדעתי אמורים להעסיק אותי בגיל 27.

בגיל 27 בעיני אני צריכה לקחת אחריות על חיי ולסדר אותם כראות עיני..האחריות והסדר צריכים לבוא בהקשר של הסביבה שלי- משפחה, חברות, בניית יחסים יציבים עם בן הזוג, פיתוח של עצמי וצבירת חוויות טובות כי זה הזמן..

טוב נגמר לי השיעור דווקא שהסיפור המעניין התחיל..אני נאלצת לסיים. שלום ותודה :)

דרג את התוכן: