אז אני לא במצב רוח טוב!

אני מנסה להסביר לעצמי שלא תמיד אני חייבת להיות ציפי שביט, אבל זה לא עוזר ואני בקורבנות סופר!

אז שוב:

לא כל דקה ודקה חייבות להיות פרק מ"קוגר טאון". (הסדרה הכי מפגרת אך משעשעת בייס).

אם לא הייתי בגמילה מאלכוהול כמו משאר החומרים "האסורים" אולי הייתי יורדת על בקבוק יין טוב

ומנפנפת את החראה הזה. אבל זה לא המצב. ויש עוד דוקטורט לכתוב.(חייבת).

אז מה בעצם אני מנסה לעשות פה אני מניחה שזה סוג של סובלימציה למול להרוג מישהו, לקפוץ מהגג או פשוט להיכנס

לדיכאון קליני. סובלימציה אהובתי..

אבל באמת. למאני יושבת פה ולא מצליחה להיפטר ממחשבות על מסכנות ועל השיר שאני הכשונאת בעולם:"ג'ולין"!!!

שיר פשוט שנוא במידה לא אופיינית לי.

אני מסוגלת להיכנסלהתקף חרדה מהשיר הזה.

אז כן, יופי, המצב פשוט יותר ממעולה כפי שאתם קוראים.