מי-ש-טוב-לו-ו-ש-מ-אח -- שיביא לי קצת --------- תהו ותנו רבנן: "מה אכפת למי שכבר לא אכפת לו משום דבר?" (פ.פסואה) --------- להבין את הצליל התוך-רחמי הזה מהדהד ונזרק בין הדפנות זה כמו שמתחת למים שומעים במדויק יותר את מהלך הנשימות אלו הקלות ואלו הכבדות ולחשוב שם, באין-צלילים-אחרים-הזה-שבעמוק-ובכחול על החשיבות שאני מייחסת מתי יותר ומתי פחות במהלך היומיום (כמו שיום הולך) לאיך אני נושמת ואיזה טעם יש לאויר והאם המולקולות מקולקלות. נדחפת מחשבה על הדור הזה שלנו שנושם לפעמים בלי לדעת לאן. פעם הכל היה הרבה יותר מובן ---------- היא סיפרה שכשהייתה קטנה אמא הייתה אוספת בקבוקי שתייה ריקים מהרחוב כדי למלא בהם את האלכוהול-מתפוחי-אדמה שהיא בישלה כהשלמת הכנסה וכשאמא לא הייתה בבית אז היא הייתה עוברת בקבוק בקבוק בקבוק ומוצצת כל טיפה מתוקה זה היה המתוק היחיד שהיה לה כל הילדות שלה ובקבוק 330 שלם של קולה רק בארץ היא שתתה ומאז כל פעם שהיא קונה קולה זה מזכיר לה את זה ולאיודעת למה נזכרתי בה ככה עכשיו-------- שישבת בחיפה בוקר השבת היה תכלת מאד קבוצה שכבר שלוש שנים שאני כאילו המנחה אבל בעצם זו תרמית כי הם ממלאים אותי הרבה יותר ממה שהם יודעים ועושים לי, ליד העצב, כל מיני סוגים של שמחה עדינה והתפעלות-מן-האנושות ועירנות. ואהבה נדירה. יש הרבה אור בלראות אנשים גדלים מקרוב ---------- נהגתי לשם ומשם בסובארו לא-לי ולא-טנדר חזרתי לחללית ואמרתי בלב תודה לאלוהי המכוניות ושאלתי אותי אם זו אמירה חומרנית. עניתי לי שלא. אני מרגישה את החומר משלים לי דברים של רוח שהוא אפילו לא יודע. הכל לשם שמיים
--------- כמו חיות שעירות פורענויות מתרגשות בבטן וכמו מלתעות הלב המילים ערוכות להינעץ. מנגבות את הדם מהפה הן נרגעות בין שורות השיר.*
--------- שלא כפורנוגרפיה, המציבה את החדירה במרכזה, הרי הריטואלים הסאדיים והמזוכיים עוטפים את רגע הפציעה בעלילה, בטקס, בטקסט.**
-------- השמש שקעה בים והילדה שקעה בשדות והילד שקע בשיגעון וכולם שקעו כל הזמן --------- אנשים אומרים עקבות של זמן אין לזמן עקבות זה רק כדי שיהיה להם את מי להאשים הזמן הולך והולך בלי להשאיר סימנים רק-ה-תיק-תוק של הצעדים צלילים שעוברים זה אנחנו שחורטים על גופנו נשמתנו קעקועים של שיבולים שריטות שאריות מכל מיני דברים ומדבריות ההכרח הזה להרגיש עד הקצה עד שאי אפשר יותר לשאת עד שיורד דם. האוטו-סאדיזם האנושי כל כך, אין לו סוף -------- יש ריח של פיח ועטיפות צבעוניות של סוכריות דביקות אפשר לחשוב שהייתה כאן מסיבה. או מלחמה
--------- חשופה כמו זהות, המסיכה אורבת מאחורי פניה. וכמו נימים קפואים בעין מזכוכית, היא חיה. עם סבלנות של מוות היא בולמת את לחץ הדם.*
--------- אנשים שואלים אנשים שמתלוננים: מה חסר לך בחיים? הייתי עונה בלב חסר לי אם לא חסר לי משהו. דפקה-שלי-מתוקה--------- חיסלתי את הצנצנת-זכוכית של השקדים באיזה לילה כשכתבתי עבודה לביצפר נדדתי הפכתי קטנה הכנסתי אותי לצנצנת את הכתפיים היה הכי קשה לדחוס הן מחזיקות אותי יציבה לא בקלות אני מוותרת על גברת שליטה רציתי להינעל בפנים אבל לא היה מי שיסגור צעקתי צעקתי הצנצנת התנפצה אין לי כוח אפילו לאסוף הלכתי לישון יחפה בבוקר ברחתי מהשינה בריצה להיות עסוקה להיות עסוקה להיות עסוקה --------- יש לי שיח פורה עם הכוס שלי גם בעתות מצוקה ומדון. יש אוננויות שנעשות כמו מתוך הכרח. הרצון לגמור מקביל לרצון למות לחתוך את הלהרגיש להגיע לסוף להשקיט את הלמות הלב ואת רעשי החלומות להפוך הכל לגוף לדמיין שאני עובדת רק את אלוהי התאוות, כאבי הלב מתכווצים בכל ניסיון כזה והופכים לרגע לאבק שהופך אחר כך לכדור ענק שמתפוצץ בלי רעש. רק פאף פנימי רך כזה כמו של פיות בחלומות של ילדות עצובות יותר או פחות
--------- ממציאים שפה לתרגם את החושך הם לא מבינים. כאבי הראש שלהם מאושפזים בארון קודש שהעצים שלו חולמים את יערות החטא.*
--------- התענגות מינית (jouissanca) מהולה בכאב היא אינה רגע הפורקן- התממשות עקרון העונג- אלא מה שמשהה את הפורקן ומעכב אותו. זוהי ההתרגשות הכרוכה באי-פורקן, רגשות האי-עונג. עקרון העונג משמעו השאיפה למצב של מתח מינימלי, רגיעת המתחים, שחרור מכל לחץ, מימוש הסיפוק. התענגות-כאב באקט המיני אינה העונג (או ההנאה), נהפוך הוא, ההתענגות היא מעבר לעקרון העונג: היא כרוכה בהתגברות ההתפעמות. התענגות-כאב היא תוצר מפגשו של הארוס עם יצר המוות.**
---------- האור הנקי שבא אליי בבוקר מכל החלונות ומכל התריסים שפתוחים עוד מהלילה עד הבוקר והמרפסת עם העלים שלי והפרחים שלי והחרקים שלהם והדקל והתזמורת הקבועה היחידה והדגים שאוכלים כאילו כלום לא קרה כל זה מזכיר לי שהכל בעצם כשורה. זו אני שמתעקמת לאבד את הצורה קולפנים חדים לשימוש עצמי פינות-לב חורקות דלתות שנפתחות פעם היו שמים חפצים כמעצורים לדלתות היום זה מאחורה. התחכמויות
---------- http://www.youtube.com/watch?v=v8kLODKqgnQ&feature=related
---------- מנסים, ולשוא, לבטא את השקט שהשתרר בתיאטרון בתום הצגת הבכורה, כמו
שפת הגוף של אלוהים כשקרא "אייכה" וכל מה שהגיע אלינו זו רק צמרמורת.*
---------- כשזה חם לי מבפנים אז זה שורף לי בדפנות לילי לא עדינה אליי מוציאה ממני קולות חזרתי הביתה מקלחת לא חמה מידי כי הכל עוד חם וחי קרם לחות נמתח ונמרח על נקודות אדומות במיטה איתי אני רכה אל כריות רכות יש לי אז גמירות עדינות רק בראש התמונות מתקשות מתקשחות לרצפה לשולחן לצעקה סדין מקומט טינופת של תאווה הוראות בשתיקה מבט מצמית מרימה תחת להנחתה ואז משביתה אל תזוז ואל תיגע זין רוקד מעצמו רק כי אני נושמת לך באוזן מנשקת לך רקה תמונה נאה סטיקלייטים של שדה תעופה נשברים עליי כמו זרע בירוק זוהר הבטן שלי מכילה את כל זה וכבר שורף לי בכוס ומאחורה תנוח תניח תנחת כבר עליי באפיסת כוחות זה הרגע הכי חי. המוות הזה בשניה שאחרי הלגמור
--------- שבסוף הוא רוצח את אהובתו לא מוריד כהוא זה מהכנות שבה הוא רוצה לומר לה הרי את.* (י. יזרעאלי)
--------- שליטה אינה מדכאת את ההשתוקקות להכרה, אלא מגייסת ומשנה אותה. החל בשבירת המתח בין העצמי לאחר, השליטה מתנהלת לאורך שני מסלולים חלופיים של הזדהות עם או כניעה לאחרים רבי עוצמה, המגלמים את פנטזיית האומניפוטנטיות. עבור אדם הבוחר במסלול זה כדי לכונן את כוחו, נוצר חלל ריק במקום שבו אמור להיות האחר. ריק זה מתמלא בחומרים מעולם הפנטזיה, שבהם האחר נראה מסוכן כל כך או חלש כל כך, או שניהם, עד שהוא מאיים על העצמי וחייבים לשלוט בו; העצמי נאלץ אז לגייס ולהפעיל נגדו ריחוק או אלימות רבים יותר. התנאי לכל פנטזית שליטה הוא ההרס הפסיכולוגי של האחר.** (מתוך: עבד, התענגות, אדון. עורכים: י. בנימיני., ע. צבעוני)
--------- אין שום נחמה בלגלות שמישהו מפורק יותר ממך בכמה וכמה רמות. יש רק עצב אינסוף וטעם מר בעור התוף ---------- מהניסיון שלי בתחום, את מי שבאמת רוצה להתאבד- אי אפשר לעצור. זעקות לתשומת לב הופכות מהר מאד לזאב-זאב כשרואים שהמתאבד-סו-קולד (סו קולד) בסך הכל עובר בין גגות. ואני כבשה-כבשה, מי אני שאגיד למישהו אם לקפוץ או לא לקפוץ ------------ הלב שלי מאושפז בבידוד הוא עוד לא מתלוצץ עם רופאיו השובתים תמונה של כתמי דם על חלוק לבן שבועת הרופא ודבר השטן --------- לתת אמת במשורה. אני עוד זוכרת שהבדידים של האחד היו בצבע לבן. ושרציתי לטבוע בחול ---------- לאהוב זה כואב. גם לגדול ----------------------------------------------------------------------------------
http://www.youtube.com/watch?v=WL1vB28VfWw
|
אסקרינה
בתגובה על ליצנות רפואית
אסקרינה
בתגובה על כביסה עדינה
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
(תגידי, את עברת אצלי בראש במקרה ולא שמתי לב?) כל הכאבים האלה, לא בא לך לפעמים לומר להם, בשעת בוקר ציוצית של יום שישי- כוסאמק?
שבת שלום עיוני
http://www.youtube.com/watch?v=nn3odCKFkKU&playnext=1&list=PL155FC4D4E8A73F1D
(נ נח נחמ נחמה שאת לי. שאת לא מכריחה אותי ל)
תודה חיים. תמיד השם שלך עושה לי
(כן דחוס פה הכל. גמ היום) תראי מה זה מצב, גם דחוס וגם תמיד חסר משו.
כתבתי היום:
חלמתי בלילה
שהבוקר לא מגיע
-זה חלום, מותר לי-
לאיודעת אם זה יותר מחוסר או מעומס.
תודה רבה יקרה
שאת באה ומוצאת מה.
(נקודה טובה ועוד נקודה טובה)
תודה ההוא
תודה רבה
יקרה אחת
מזל טוב גדול
יצא לך לחגוג בחג המתן והקבלה
שיהיה לך מזה הרבה. הרבה
כמו שאת
http://www.youtube.com/watch?v=ot15KMxWPcw
חזרתי לפוסט הנוכחי שוב, לחזור ולהעמיק בו.
הוא היה במצב של 7 כוכבים ו - 6 תגובות
כמו היום 7/6/2011 .
"והאם לאויר יש טעם? " (את שואלת) ,
כו, תמיד,
למשל, ריח באויר של פשטידות (שבועות), רות המואביה על כל המשתמע ויום ירושלים ויום הולדתי בדיוק היום. 7 כוכבים ו 6 תגובות. זה המצב והוא לא רע בכלל למרות מה שכתוב כאן לעומקו של עניין.
(בסוף נעצרתי בנמל תל אביב על הידיות האלה ששמים קרוב למים נראה לי בשביל לקשור לשם סירות. יש הרבה יותר ידיות כאלה מסירות. המצב הזה של הניוטרל, שנייה אחת קפואה באמצע החיים. זה רגע כזה) תודה שראית שבע
בין איפוק לסיפוק
לקשור רגע.
אפקטים של עשן סגול
במסיבה אפורה.
תודה שבאת
(אבל אמרו לי שמותר לחלום)
"תכאיבי לי
שאני ארגיש אותך"
תודה רבה הנר.