כותרות TheMarker >
    ';

    על ביקורת, סובלנות, וקטנות נפש

    3 תגובות   יום שני, 6/6/11, 21:11

    מחשבות בעקבות מפגש אורי קליין - יוסף סידר.

     

    קראתי את המאמר של אורי קליין מבקר הקולנוע של "הארץ" על פגישתו הטעונה עם יוסף סידר במאי "הערת שוליים" שזכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן. אתם יכולים לקרוא את המאמר המרתק כאן, לעצלנים אספר שהשיחה נסבה סביב מה שנראה כמו עלבונו העמוק, האובססיבי אפילו, של סידר בעקבות סדרה של ביקורות שהנחית קליין לאורך השנים על סרטיו. לאחר מכן הוסיף קליין ביקורת קטלנית נוספת על "הערת שוליים".

    אין בכוונתי לעסוק בביקורת עצמה. המאמר היה מעניין הרבה יותר. הוא נגע בנושא הרגיש, הטעון והמודחק לטעמי, של יחסי יוצר-מבקר.

    הנה ציטוט ראשון של קליין:

    במה שהיה אולי רגע השיא במפגש אמר סידר שמה שקורה בו בינו לביני הוא ניסיון מצדו להתבגר ולהכיל את הדומיננטיות שלי בחייו. הוא אמר שאחרי לא מעט מחשבה הוא הגיע למסקנה שהבגרות המקצועית שלו תהיה לומר שלא אכפת לו מה אני חושב עליו. אני באמת מקווה שהוא הצליח להגיע אל הבגרות המקצועית הזאת. 


     

    אחחח. איזו סנוקרת מהממת, אולי מוצדקת אבל מיותרת. סידר חשף כאן חולשה, חולשה ילדותית ממש, שלא היית מצפה למצוא אצל במאי מוערך שבוודאי ספג לא מעט ביקורות ממורים, צופים מבקרים. סידר הרים להנחתה והוריד את המכנסיים. אבל קליין לא התאפק, לא ריחם, הוא הנחית את המכה במין התנשאות קלילה, אלגנטית ומעודנת. לא יכולתי שלא להרגיש את הכאב של סידר כשקרא את השורות הללו; הנה הוא מתחנן למעט חמלה, וקליין עונה לו בחתך מהיר, עם אולר חלוד, בבטן של סידר.

    סידר חשף אמיתה מכאיבה על תחושותיו. רבים מאיתנו בוודאי לא מבינים אותו: "מה הקטע שלך? זכית בפרס מהחשובים בעולם על התסריט שכתבת, ואיכפת לך מה האידיוט הזה כותב עליך?" אז מסתבר שכן, איכפת לו מה האידיוט הזה כותב. וזאת מכיוון (ועכשיו תתכוננו לקלישאה מהממת שבוודאי יכולה להזמין גם עלי חיצי ביקורת מורעלים) שסידר הוא בן אנוש. הוא במאי מבריק, אבל לוקה בחיסרון נדיר במקומותינו; קשה לו להכיל, לספוג, להתעלם, לבוז לדבריהם של אחרים. הוא חשף את הצד הלא מהוקצע שבו, הפגום. וקליין לא הצליח, או לא רצה מלכתחילה, להתאפק.

    ובעצם כולנו סידר; אנחנו מבריקים בדבר אחד, ומעוררים גיחוך בדבר אחר. אנחנו מנהלים מצויינים בעבודה, וכושלים לגמרי ביחסי אנוש, או להיפך. סלין היה סופר גאון וגזען עלוב, דודו טופז, שילב בשנות השמונים מסרים רכים, מלאי חמלה ומוסר, במופעים שלו, ועשרים שנה אחר כך שלח פושעים להכות אנשים שאמרו לו לא.

    אז סידר, כמו כולנו, יצא הפעם קצת מעפן. האם קליין לא יכול היה להתעלות מעל עצמו? לוותר על הסנוקרת?

     

    אז הנה מצאתי פגם גם במאמר המושלם של קליין, ולהלן הציטוט:

    אם, כאשר סידר אומר שיש משהו במפגש שמזכיר את "הערת שוליים", הוא גם האב שתובע ממני מחויבות ותעוזה רבות יותר וגם הבן שמלין על כך שאני לא מכבד ואוהב אותו מספיק? אם כן, הרי זה הופך אותי גם לאב וגם לבן, ותודו שזו מעמסה מעט כבדה להפיל על בן אדם בבוקרו של יום חול בתל אביב, כשכבר מרגישים את הקיץ המעיק המתקרב. 

     

    קראתי, ולרגע התקשתי להאמין. האם קליין התדרדר עד כדי כך לציניות נערית וארסית שכזו? האם זו רק מעידה רגעית בשטף יכולת ההתבטאות המעולה שלו? האם לקיתי אני בחוסר יכולת לקלוט את המורכבות, או את ההקשר העדין במשפטו האחרון? אולי. בכל מקרה, אני סבור שכך או כך יצא קליין קטן.

    מה זה קטן?

    ילד.

     

    אחר כך כתב אורי קליין ביקורת קטלנית, כמעט מכל כיוון, על סרטו של סידר.

    זכותו של קליין לכתוב ביקורת, כל ביקורת. וקליין הוא כותב רהוט ומשובח. אבל ביקורת תמיד תישאר האחות הקטנה, הפחות מוצלחת, הנטפלת, של היצירה.

    עדיין לא ראיתי את הסרט של סידר, ובהחלט ייתכן שאמצא דברים שאמר קליין כנכונים. אבל סרטו של סידר, כמו כל יצירת אומנות, הוא תמיד לפחות בדרגה אחת נעלה יותר מהביקורת הנמתחת עליו.

    צפייה נעימה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/8/11 17:31:

      זכותו של קליין לכתוב ביקורת ואני תמיד מתפללת שמבקרים יפגינו ישרה. ההבדל בין חיי מבקר לאמן. שהאמן מייצר וגם "טועה" באמות מידה של המבקר. אמן יוצר רוצה שכ-ו-ל-ם יאהבו אותו. זו העסקה הנרקיסיסטית ביותר -"תאהבו אותי" "תאהבו את מה שאני יוצר". מבקר כותב עם שוט ובמקרה הטוב הוא לא משתמש בנשק "יום הדין שלו". מלכתחילה אלה יחסי "סאדו-מאזו" כשכל אחד מבין את מקומו. האמן חושב ובדרך כלל בטוח שהמבקר נקלע להיות מבקר כי לא היה מספיק מוכשר לכתוב או לשחק וכ"ו והמבקר חושב שיש לו כלים של שפיטה מהי ההצגה או הסרט האלוהיים ועל פי זה הוא מדרג. לעומתך, אני רואה גדלות נפש להודו בחולשה, כפי שעשה סידר. אני כמעט ולא מכירה אמן שיכול באמת להרגיש אטימות כלפי ביקורת. מבנה הנפש של האמן מורכב מחלק נוירוטי ונרקיסיסטי ולנצח הם יסבלו מביקורת.

      כתבת מעניין. 

        5/8/11 17:16:

      צטט: MeirShay 2011-06-21 01:45:10

      "זכותו של קליין לכתוב ביקורת, כל ביקורת. וקליין הוא כותב רהוט ומשובח. אבל ביקורת תמיד תישאר האחות הקטנה, הפחות מוצלחת, הנטפלת, של היצירה." סחטיין. משפט שכמעט וסותר את עצמו :)

       

      כוונתי היא שתמיד קל יותר לבקר מאשר להגות ולכתוב יצירה קולנועית או כל יצירה אחרת. 

      איך אמרה תירצה? לפסול רעיון על הסף זה הכי קל. 

        21/6/11 01:45:
      "זכותו של קליין לכתוב ביקורת, כל ביקורת. וקליין הוא כותב רהוט ומשובח. אבל ביקורת תמיד תישאר האחות הקטנה, הפחות מוצלחת, הנטפלת, של היצירה." סחטיין. משפט שכמעט וסותר את עצמו :)

      ארכיון

      פרופיל

      אופיר עוז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין