כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורת: אקס מן: ההתחלה

    1 תגובות   יום שני, 6/6/11, 23:19

    ''

     

    רבים נוהגים לשכוח, או סתם לא לשים לב, עד כמה לסדרת הסרטים אקס-מן הייתה השפעה על עולם הקולנוע בעשור האחרון. לפני "אקס מן" משנת 2000, סרטים המבוססים על גיבורי-על מקומיקס, היו נדירים. סרטים כאלה שגם היו טובים, היו ארוע של פעם בעשור ("סופרמן" ושני סרטי באטמן הראשונים ויש מי שיזכיר גם את "בלייד"). אולפנים חששו להשקיע בעיבודים מסוג זה, בין השאר ואולי בעיקר, בשל העלות העצומה של הפקה שתצליח לספר על יצור בעל יכולות של חצי אל ולהצדיק את ההשקעה בעזרת סצנות מרהיבות של הרס סביבתי והאפקטים המיוחדים החדישים ביותר. "ספיידרמן" (2002) היה שובר הקופות הענק הראשון מהדור הנוכחי, אבל "אקס מן" הוא שהוכיח שאפשר ליצור סרט גיבורי-על שידבר גם למבוגרים ולא יביא לפשיטת רגל.

    אחרי שני פרקים מוצלחים, חלק שלישי מאכזב וסרט שהוקדש כולו לדמותו של וולברין, הוחלט לגשת למקורות. מה שנקרא Origin Story – עלילה שמספרת איך הכל התחיל, לפני שהדמויות המוכרות הפכו למה שהן על הפוסטר, לפני שמצאו לעצמן תחפושת ולמעשה, לפני שבכלל ידעו שגורלם יכלול מאבק תמידי בכוחות הרשע. הרעיון הוא להתחיל סדרה חדשה, עם דמויות שחלקן הופיעו בסרטים הקודמים וחלקן חדשות לקהל שאינו קורא קומיקס. על סמך הביצועים הקופתיים של "אקס מן: ההתחלה", לא בטוח שזה יקרה, אבל הוא לפחות מוצלח כסרט?

     

    הסיפור מתחיל בשנות הארבעים, כאשר אנו חוזרים לסצנה מתחילת "אקס מן" הראשון, בה הילד היהודי אריק לנשר, נקרע בכח מהוריו ובנסיונו לשוב לזרועותיהם, גורם לשער הברזל הסוגר עליהם להתעקם. הפעם, נוספים פרטים על מה שארע בעקבות אותה יכולת שליטה במתכות שהפגין אריק הצעיר. הוא מובא בפני רופא נאצי בשם דוקטור שמידט (קווין בייקון), המבקש לבחון את כוחותיו של אריק ולהגבירם באמצעות יצירת זעם וטראומה. בינתיים, בחלק חופשי יותר של העולם, צ'רלס אקסבייר הצעיר, בעל היכולת לקרוא מחשבות ולשדרן לאחרים, מגלה בביתו ילדה כחולת עור המסוגלת לשנות צורה ולהידמות לכל אדם, ללא קשר לגודלו ולצורת גופו. היא מציגה את עצמה כרייבן ומודה שפרצה לבית בכדי למצוא אוכל. צ'רלס מבין שכוונותיה אינן זדוניות ומבטיח שידאג לה ויעניק לה בית חם.

    בחלוף שני עשורים, אריק וצ'רלס גדולים יותר ומודעים היטב לכוחותיהם. אריק מסתובב בעולם בחיפוש אחר דוקטור שמידט, ששנה את שמו בינתיים לסבסטיאן שו (ככל הנראה לא זה ששחק את דארת' ויידר). אחרי הניסויים והעינויים הרבים שעבר, אריק רוצה רק נקמה. שו הפך אותו חזק יותר, אך גם רצחני יותר. זאת בעוד צ'רלס ואחותו המאומצת רייבן, חוגגים את סיום לימודיו של צ'רלס והפיכתו, גם אם לא באופן רשמי, לפרופסור אקסבייר. את כוחו לקרוא מחשבות והידע העצום שלו בגנטיקה ומוטציות, מנצל צ'רלס בעיקר כדי להתחיל עם בחורות בפאב. טוב, כל גיבור צריך להתחיל היכנשהו.

    אריק הוא לא היחיד שמחפש את שו. בעוד הוא חוצה ארצות ומחליף שפות בנסיון לאתר את האיש שהרס את חייו (שזה חתיכת השג בהתחשב בכך שהיה מיועד למחנה השמדה), אם כי גם הציל אותם בשל היותו של אריק מוטנט, גם ה-CIA מתחקה אחר שו. מתוך חשד למעורבות בעסקאות אפלות עם ברית המועצות, הפכה הסוכנות את שו יעד למעקב, עליו אחראית הסוכנת מוירה מקטאגרט (רוז ביירן). מוירה חושפת את התעניינותו המיוחדת של שו במוטנטים ואת נסיונו להתערב במהלכים צבאיים משני צדי המלחמה הקרה. גילוי זה מביא אותה ליצור קשר עם צ'רלס אקסבייר, מבלי לדעת על היותו מוטנט בעצמו. התגלגלות של מספר ארועים, הופכת את צ'רלס, רייבן ואריק מעורבים בתכנית סודית מטעם ממשלת ארצות הברית כנגד האיום האדום וכנגד שו שעושה מאמצים לחמם את המתיחות בין המעצמות.

     

    קצב הארועים, במיוחד במהלך השעה הראשונה של הסרט, הוא מאוד מהיר. אין כמעט אף סצנה שלא נוגעת ישירות לקידום העלילה, מה שהיה יכול להוות אסון עבור הסרט. למרבה המזל, הבמאי מתיו ווהן וצוות הכותבים מצליחים למנוע מהעלילה להיות עמוסה מדי ולמרות שהיא מתוקתקת כמו רס"ר עם תור בשלוש לקיצוץ שפם, אפשר לעקוב אחרי ההתרחשויות ולא ללכת לאיבוד. הסרט פונה בו זמנית לאנשים שראו את הסרטים הקודמים ולאנשים שזו החשיפה הראשונה שלהם ליקום של אקס מן. יש הרבה רמיזות והתייחסויות לעתידן של הדמויות (מה שגורר מדי פעם צחוק גדול מהקהל), אך הסיפור נהיר לחלוטין גם למי שחשב עד היום שאקסבייר זה שם של מדפסת. זה כמו ספר קומיקס שמתוזמן כך שבכל פעם שהופכים את הדף, יש התפתחות חשובה בעלילה. לא מקדישים זמן מיוחד לאווירה ולהכרת הדמויות, אך אלה משתלבות בצורה טבעית בין סצנות האקשן והאפקטים.

    כן... האפקטים. אם יש דבר אחד שבאמת צורם באקס מן: ההתחלה, זה חוסר האחידות ברמת האפקטים. ישנם פרטים שנראים מציאותיים לחלוטין, כמו רגל מעוותת ומטבע שמרחף באוויר. מצד שני, בכל פעם שהסרט אמור להרשים בסצנת קרב מרהיבה, או בהתרסקות נעימה לעין, הפשלות בולטות. אולי השיא הוא בעצים שאמורים להתמוטט תחת חפץ מאוד גדול שנופל עליהם, אבל נראים כמו ניסוי של סטודנט לאנימציה שעוד לא לגמרי מבין איך עובד הקטע הזה של תנועה. נדהמתי לגלות שזה הסרט עם התקציב השני הכי גבוה בסדרה, מאחר ומה שאמורים להיות כמה מהרגעים הכי עוצרי נשימה בסרט, הופכים לפתטיים בידי צוות אפקטים לא מיומן דיו. מזל שהסרט לא מוקרן בתלת-מימד, לא רק בגלל החסכון לכיס והעדר משקפיים מטונפים שחוסמים את זרימת הדם למח, אלא גם כי חלק מהאפקטים בקושי אמינים בדו-מימד.

    בכל הנוגע לליהוק, הושקעה מחשבה לא רק בהתאמה לדמויות עצמן, אלא גם באיך שהן כבר נתפסות בעיני מי שמכיר את הסרטים הקודמים. ג'יימס מקאבוי ומייקל פסבנדר, המגלמים את צ'רלס ואריק, לא דומים רק במראם לפטריק סטיוארט ואיאן מק'קלן שגלמו את הגרסאות המבוגרות יותר של הדמויות. השניים גם למדו את הופעותיהם של השחקנים הוותיקים בכדי שיוכלו לדבר, לנוע ולהשתמש באותן הבעות פנים כמותם. פסבנדר מרשים במיוחד ביכולת החיקוי של מק'קלן, גם אם אין לו את אותו קול עמוק וסמכותי שאוסר על בלרוגים מלעבור בדרכם לחסל הוביטים. אני מניח שזו מיומנות שאריק לנשר רכש עם השנים. ג'ניפר לורנס לוהקה לתפקיד רייבן, המוכרת גם בכינויה מיסטיק. היא לא הופכת את הדמות לאיקונית כמו רבקה רומיין לפניה, בעיקר כי פה היא מדברת והרבה. מיסטיק של הסרטים הקודמים הייתה טיפוס שקט שכל מילה היוצאת מפיה, הדהימה והרטיטה הרבה לבבות בקהל. רייבן הצעירה מרבה לדבר על רגשותיה ולשתף אחרים בהתלבטויות כיצד יש לנהוג. הצגת הקשר בינה לבין צ'רלס, כמו גם בין צ'רלס לאריק, שופכת אור חדש על הדמויות כפי שהוצגו בקולנוע בעבר, אולם קצת קשה להאמין שרייבן המתוקה ומיסטיק הקטלנית הן אותה דמות. מי שמאוד הפתיע אותי לטובה הוא קווין בייקון. מעולם לא ראיתי בו שחקן טוב במיוחד, אולם הדמות של סבסטיאן שו, האידאולוג המרושע שמשכנע אנשים ללכת בעקבותיו, חלק על ידי הטלת אימה וחלק בנועם וברחמים, פשוט תפורה עליו. שו הוא טיפוס לא ברור, שמונע לחלוטין מתוך אינטרסים. הוא מפחיד יותר כאשר הוא מחייך, מאשר כשהוא אומר ישירות למישהו שיהרוג אותו. אחרי שנים של הופעות קרות ונטולות רגש, סוף סוף קווין בייקון מגלם דמות שבאמת אמורה להיות כזו.

     

    הייתי ממקם את "אקס מן: ההתחלה" במרכז הסקלה של הסדרה. פחות טוב משני הסרטים הראשונים (אותם ביים בריאן סינגר), טוב בהרבה מהשניים שאחריהם. אני לא יודע איך מתיו ווהן עוד לא הפך לשם דבר בעולם הגיקים. עם קרדיט כבמאי של "אבק כוכבים" ו"קיק-אס", הוא אמור היה לקבל לפחות פסל יצוגי בקומיק-קון. אולי איזה ספסל על שמו במקדש הוודוניזם, או תואר דוקטור של כבוד באוניברסיטת גיימן. אקס מן: ההתחלה הוא הכרות נוחה עם העולם של אקס מן, כזו שלא רק מעריצי המותג יכולים להנות ממנה. הוא לא מחדש הרבה, אבל מוסיף המון להבנת הדמויות ומה שמניע אותן בתקופות מאוחרות יותר בחייהן. אין פה נאמנות מוחלטת לקומיקס (צ'רלס ואריק לא נפגשים לראשונה בחיפה), אולם אני מניח שגם החובבים שיש להם ראש מספיק פתוח בכדי לא להתלונן על מוטת הכנפיים של המטוס העל-קולי, ימצאו כאן סיפור מעניין וסצנות אקשן עשויות יחסית טוב. אתם יודעים, כשהאפקטים לא הורסים אותן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/11 08:22:

      הראשונים אכן היו יותר טובים גם לדעתי.

      עכשיו לטריילר הסרט X-מן ההתחלה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין