אני אוהבת אותך בכל כולי , עדיין זוכרת את הציוצים שלך בבית החולים כשראיתי אותך בפעם הראשונה. זוכרת את הימים הראשונים שלך בבית - אור גדול בחיי. זוכרת בחיוך את המריבות על החלק שלי ושלך בחדר את הציחקוקים בלילה לפני שהלכנו לישון את המריבות על החצי הגדול של הספה. אני זוכרת בעל פה את העמודים הראשונים של הספר ויהי ערב ויהי בוקר... שכל כך אהבת אני זוכרת את הצמות הארוכות שקלעתי לך כשהשיער רטוב כדי שמאוחר יותר תפזרי והוא ירד גלים גלים במורד הגב. אני זוכרת את הלילה שנשארתי איתך בבית חולים אחרי שנפלת מהסוס האהוב עלייך אני זוכרת את הנסיונות להסתיר מאמא קשרים שנרקמו עם בנים כאלה ואחרים אני זוכרת את החיבוק אחרי שנשבר לך הלב אני זוכרת את המגורים ביחד - ושחזרת מלאת התלהבות אחרי הדייט הראשון עם מי שלימים זכה להיות בעלך אני זוכרת את דמעות האושר של ההצעה את דמעות העייפות וההתרגשות לילה לפני החתונה אני זוכרת את זוהר יופייך בלכתך אל החופה אני זוכרת את הטלפון - המבשר כי יצור חיי נרקם בקרבך אני זוכרת את הכאב המפלח שהבשורה הזו עוררה בי
וזה כואב אחות....כואב כמו שלא כאבה לי מעולם הצלחה של אהובי
כאב הקנאה - משתק חלק בגופי...בעודי נמצאת , תומכת, מחבקת , מנקה את הפנים אחרי הקאת בוקר מפתיעה בצהרי היום.
היום קרב ....ואת יפה, כל כך יפה, קורנת, מלאה , שופעת
ובכל יום אני מרגישה שני זרמים סותרים מפעמים בי
אני אוהבת, דואגת, חרדה לך, לבריאותך, לרווחתך , לבריאה הנדירה שאת נושאת ברחמך
אני כועסת, אכולת קנאה, פחד, חרדה - האם גם הטוב שלי יגיע יום אחד
אוי אחותי אהובתי.....את לא יודעת את זה.....אבל שמרתי עלייך מכל אויב,אורב ופורענויות...אלה שידעת ובעיקר מפני מה שלא יכולתי לשמור על עצמי..... לשמחתי את יודעת שאהיה שם איתך, עבורך כל זמן שתחפצי... לצערי...תמיד היית רחוקה מעט ובקרוב רחוקה עוד יותר...עוד יותר מכונסת בטובתך
אוהבת אותך...אוהבת את מי שגדלת להיות ..מאחלת לך שהאתגר שבפנייך יחשוף בפנייך את העוצמות הגלומות בך, אשר ממתינות להתגלות בפנייך אוהבת אותי ומאחלת לי לחוש את שמחת הלב משמחתך העולה, לחוש את הידיעה שגם הטוב שלי עומד להתגלות בפניי.
 |