עיני אהובתי הן סערת הים הבוערת,

ושפתיה אודם יותר מדם הלב ,

שדיה כמפולת שלג נרעדת,

זהוב הוא השיער שזור מקרני שמש,

ראיתי שושנה פורשת זרועות של משי,

וירח נתלה כעגיל על תנוך האוזן,

דמעה מבהקת יותר מכוכב בחושך,

אך אין שום דבר שישווה לשפתיה בבוקר.

והבל פיה נותן ריחו כיסמין פורח,

ניחוח מעודן של בושם פוצע,

נעימת קולה כהמיית מיתר רוגע

כזמיר על צמרות שירתה פולחת.

יחידה היא אהובתי מכל האחרות

את מקומה לא תירש היפה באגדות.