מה זו פגיעה? פגיעה היא כל אירוע, חד פעמי או מתמשך, פיזי או נפשי, השולל את ערך האדם. אנחנו נפגעים מפגיעות ישירות – פגיעות המכוונות כנגדנו אישית או כנגד הקבוצה שלנו (נשים, גברים, בעלי דת ומוצא מסוימים, בגיל מסוים, בעלי מקצוע מסוימים ועוד) אבל אנחנו נפגעים גם בהיותנו עדים לפגיעה באחרים.
מאז ובמשך למעלה מ-20 שנים, בכל פעם שנשמעת נביחת כלב, ל' קופא מאימה. נשימתו נחטפת, הוא מזיע ורועד ובמשך רגעים ארוכים נאבק להשיב לעצמו את שלוות נפשו. הגיוני? לקח חשוב? שיעור לחיים? אבל ל' לא באמת מגיב למציאות העכשווית. הוא מגיב כך גם לנביחת כלב הבוקעת ממרפסת מסורגת בקומה שלישית, ואפילו לנביחה שעולה מהטלוויזיה... כלומר, התגובה היא אוטומטית, ללא מחשבה. ל' מופעל על ידי פגיעה ישנה שאיננה מאפשרת לו כלל לברר מה קורה במציאות בהווה. בתהליך אימון הצליח ל' להפריד בין חווית הפגיעה הישנה לבין ההתנסויות שלו בהווה. הוא מרגיש בטוח יותר ואינו נתקף חרדה עם כל נביחת כלב. לפעמים האבן הקטנה היא כלב. לפעמים כלב הוא בכלל משהו אחר...
שאלתי אותה ממה היא מתוחה, הרי היא אשת מקצוע מצוינת ואף פרסמה בשעתה כמה מאמרים מצוינים. י' אמרה ש"מאז ומעולם" איננה יודעת לעמוד מול קהל. היא נבוכה, מזיעה, מגמגמת ומתבלבלת ולפעמים מרגישה שהיא ממש נוטה להתעלף. ברור לי' שהיכולת לעמוד מול קהל ולדבר – חיונית לה כדי להתקדם בעבודתה. עד היום היא היטיבה להתחמק מהמטלה, תמיד ביקשה ממישהו אחר להציג במקומה (אבל היו אלה המחליפים שלה שזכו בשבחים ובתשואות). הפעם לא תוכל למצוא לה מחליפה. עליה לעמוד על הבמה ולדבר אל הקהל. י' סיפרה במבוכה שכילדה, דווקא מאד אהבה להופיע. היא היתה מסדרת את כל הכסאות בבית בחדר האורחים ומזמינה את כל המשפחה, האורחים והקרובים לצפות בה שרה, רוקדת ומדקלמת על הבמה שאילתרה מולם. היא אפילו הכינה כרטיסים קטנים מנייר קרטון, כדי שתרגיש כמו שחקנית אמיתית... יום אחד נגמרה החגיגה. אמא שלה אמרה לה שהיא כבר לא תינוקת ומספיק עם השטויות האלה. שלא תעשה מעצמה אידיוטית. היא זוכרת איך האחים שלה צחקו. אחיה הגדול עוד קרא לה אידיוטית כמה חודשים טובים, וגם חיקה את התנועות שעשתה על הבמה. שנים רבות חלפו, י' סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים. אבל בכל פעם שנקלעה לסיטואציה דומה והיה עליה לעמוד מול קהל, מיד נשמע במוחה קול קורא: "אידיוטית". בתהליך האימון, באמצעות שיחה והתבוננות בשילוב תרגילים מעשיים והתנסויות. אפשר היה לנתק את החיבור המגביל בין חווית הפגיעה הישנה, ליכולות ולבטחון של י' כיום.
מ' היא שורדת תקיפה מינית בנעוריה. לאחר כמה מפגשי אימון, יכלה מ' להבחין כי ככל שבתה מתקרבת לגיל בו היא עצמה הותקפה, גוברת החרדה של מ'. היא שבה ודיברה על חוסר ההבנה של סביבתה הקרובה למה שקרה, על ההרגשה שאף אחד לא ראה ואף אחד לא היה שם כדי לעצור. היכולת להפריד בין הפגיעה שחוותה לבין החוויות שבתה חווה היום, מאפשרים למ' לגלות גמישות גדולה יותר, להתקרב יותר אל בתה, ולנהל איתה קשר קרוב שאינו מבוסס על חרדה.
|