אני מודע לוויכוח הנוקב ברשת ובכלל על החלב, יתרונותיו וחסרונותיו, צריך לא צריך, פרות סובלות או לא סובלות וכדומה. אני גם יודע כי מאד פופולרי לתקוף את ענף החלב בישראל מכל הכיוונים- החלב מזיק, הפרות סובלות ואנחנו החקלאים בכלל מזהמים את הקרקע, גונבים מים וקרקע ובכלל מה אנחנו עוד עושים פה. ובכן- אני לא נכנס לוויכוח (במאמר מוסגר אני חושב שחלב הוא בריא, הפרות אינן סובלות אלא להיפך, אנחנו בוודאי לא מזהמים יותר את הקרקע אלא ההיפך, אנחנו בוודאי לא גונבים מים וקרקע אלא שומרים עליהם) ולגבי "מה עוד אנחנו עושים פה? הנה התשובה- אנחנו מגדלים פה בישראל של שנות ה-20 (של האלף השלישי) דור צעיר וחדש של חקלאים (רפתנים) מתוחכמים, בני הארץ הזו, ציונים, נאמנים, דוברי עברית (יש אצלי ברפת גם זרים אך 75% מהעובדים ישראלים) בגילאים 16-45, אשר ממלאים עד היום תפקיד מרכזי בשמירה על האדמה ועיבודה (מההיבט הבטחוני!!!). הם עושים זאת בלילות הקרים של החורף ובימים החמים של הקיץ, 24/7, והם לא מבולבלים בכלל. להיפך. כל אחד מעובדיי (וגם אנוכי) יודע טוב מאד למה אנחנו פה ולמה אנו עוסקים במקצוע השני הכי עתיק בעולם (חקלאות). פשוט כי אין ברירה. כמו שעדיין אין ברירה אלא לבטוח בקיומו של צה"ל (ובמוסריותו) כך כמעט באותה נשימה אין ברירה אלא להחזיק חקלאות חזקה ודומיננטית (טוב- גם חינוך, בריאות ותרבות זה חשוב...). ולכן לכבוד כלל החקלאים ובתוכם הרפתנים, ולכל בית ישראל והיושבים בה- חג שבועות שמח!!!
בתמונה: נערה ונער עבריים חולבים
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נועה שלום
כמו שכתבתי בפוסט אני לא מעוניין להיכנס לוויכוח הדי שחוק אך מאידך להישאר פטור ללא כלום איני יכול.
אם כך- תפיסת רווחת החיות במשק היא סובייקטיבית לחלוטין. בעיני החקלאי (רובם..) הוא נותן לחיות המשק שלו את מירב התנאים כדי לחיות טוב, משום שרוווחתן היא מפתח להצלחה. בעיני המתבונן מבחוץ לעיתים נראה כאילו התנאים הם מחפירים או לא אנושיים. אנסה לשכנע אותך:
1. הפרות של היום הן בעלי חיים מתורבתים וכשם שאי אפשר לשחרר כלב מחמד לטבע (הוא פשוט לא ישרוד) כך אי אפשר לשחרר פרה תרבותית לטבע. היא בוודאי לא תשרוד.
2. אין אחו בישראל. הלוואי והיה (גשם, גשם). בארצות בהן יש מספיק מים ניתן להחזיק חלק מהזמן את הפרות באחו.
3. הפרות שחיות אצלי ברפת וכך גם במרבית הרפתות בישראל מוחזקות במרחב "סביר" של 20 מ"ר לפרה. ברוב טובן הפרות אינן מנצלות את השטח הניתן להן ובגלל עדריות יתר מתגודדות בשטח יותר מצומצם. אגב כך הן עושות גם בטבע.
4. העדר שלי וכך במרבית הרפתות בישראל זוכה לטיפול רפואי (בהתאם לצורך) ולביקור "בית" של רופא 3 פעמים בשבוע.
5. הפרות זוכות בקיץ לאמצעי צינון להקלה על עומס החום.
6. גם הפרדת הוולד מאמו מתבצעת מטעמי בטיחות ביולוגית- שאם לא כך עלול הוולד להידבק במחלות מדיבקות. בהפרדתו אנו מוודאים כי: יובא למקום נקי, יקבל קולוסטרום נקי (להבטחת המערכת החיסונית שלו), יקבל חיטוי בטבורו, ובכלל יקבל תשומת לב יתרה מהאחראי על מחלקת היונקים.
7. הבקר מקבל במהלך חייו טיפול מסור, מזון משובח ללא הגבלה ותנאים טובים (שוב בעיני המתבונן).
לא אכחיש- מטרת כל רפת בישראל היא מטרה מסחרית. אנו פועלים כאן למטרות אלו וגם למטרות כפי שהוצגו בפוסט עצמו אך בדרך אנו לא שוכחים כי בני אנוש אנו.
אני מזמין אותך וכל מי חפץ בכך לבקר ברפת אותה אני מנהל ולהתרשם בעצמו.
הפרות של היום כלואות במכלאה צפופה לא באחו ירוק ופסטורלי ובאויר הצח,
פעם ראיתי ..
דקה אחרי שהמליטה את העגל הפרידו בן הפרה לעגל..
קשה לי לחשוב על "החיים הטובים " שיש היום לפרות.