העורב , מצטעק ומקנטר, הצליח לחזור על עקבותיו ולהשתחל מבעד לדת רגע לפני שזו נטרקה מאחריהם.

המקום היה מוטל בעלטה וענפים חדים ומאיימים הזדקרו מכל עבר, וכאילו לא די בכך ,נשמעו לפתע קריאות "הווווו", "הווווווווו".

העורב ודהרמה האזינו בלב הולם, משק כנפיים נשמע ובעקבותיו חזרו ונשנו הקריאות המאיימות.

 אני מת !  אלוהים עזור לי ! המהם העורב וקרן האור החיוורת שבקעה מחריץ המנעול, האירה את פניו המבוהלים.

"יש כאן מישהו", לחשה דהארמה .

"  הגיון מאוד בריא יש לך! חבל שלא השתמשת בו להקשיב למי שחכם ממך לפני שהכנסת אותנו היישר לגוב אריות להיטרף חיים", אמר העורב בכעס ותוך שהוא נכנס לתנוחת דריכות הסיר את עניבתו הכעורה והמלוכלכת וניער אותה,עד שנפתחה ונתגלתה כשק יוטה.

"את תלכי ראשונה", אמר העורב לדהרמה "כשתיתקלי בחית הטרף, זעקי בכל כוחך ואז אני אקפוץ עליה, אלכוד אותה בכוח אל תוך השק וארוצץ את גלגלתה".

תפקידה כהולכת בראש למפגש עם חיית טרף, לא קסם לדהרמה כלל ועיקר לפיכך החליטה לנהוג באיפוק, "אין כל צורך לנקוט בגישה כה לוחמנית, ייתכן כי הייצור ידידותי".

"אי אפשר לדבר איתך, הראש שלך סתום", אמר העורב, "יצורים ידידותיים מעטים מיצורים שאינם ידידותיים ועל פי רוב אינם אורבים בחשכה. אני מוכן להמר על מחצית ארוחת הצהריים שנותרה לך שאני צודק. ועכשיו כדאי שנמהר ללכוד את חיית הטרף ונמחץ אותה".

 בעוד העורב אומר דברים אלו הופנתה לעומתם אלומת פנס ומטר בלוטים הונחת על ראשו של העורב . ממרומי עץ פיקוס שמתוך גזעו העבה  הסתעפו ענפיוו על החדר כולו , ניבטו אליהם פנים סגלגלות חומות של ינשוף. ציציותיו שבלטו כלפי מעלה היו האות היחיד שהעיד כי הוא נרגש או מבוהל,לבד מזאת כולו אומר שלווה וכובד ראש של זקנה.

"חהה" ,גיחך העורב," ראית כמה פתיה יכולה את להיות יקירתי? ינשוף זקן האורב ומסתתר בחשכה הבהיל אותך כל כך". 

 "זה היה ניסוח פגום של המציאות", אמר הינשוף וצלף מטר בלוטים נוסף לעברו של העורב.

העורב צחקק בבוז "עורב בחשכה  וגם באור חזק פי כמה מינשוף בלוי , בוא תרד למטה , אני לא מקנא בך ברגע בו אניח עליך את טלפי".

"מדוע אתה אורב בחשכה אדון ינשוף?", שאלה דהרמה.

 "אינני אורב, כלל וכלל לא", ענה הינשוף וסובב את ראשו בתנועה רחבה סיבוב מלא ,עד שדהרמה חששה שיפצפץ את צווארו, "התבוננות שקטה, יקירתי, הכרחית לפני כל פעולה מוצלחת" .

העורב משש את קודקודו החבול ושאג, "אתה קורא להנחתת בלוטים על ראשיהם של אורחים פעולה מוצלחת?"

"מי שרוקם מזימות מתחת לעץ שלא יתפלא כשבלוט את גולגולתו ירוצץ", ענה הינשוף, הרים את קלעו וצלף,בדיוק מופלא, בלוט נוסף על קודקודו של העורב.

אחר הפך המקום לסופה של בלוטים מעופפים מצד הינשוף ושטף קללות יימח שמך וכינויי גנאי, מצדו של העורב.

 "אולי כדאי שתתנצל על זה שתכננת ללכוד אותו ולרוצץ את גלגלתו", לחשה דהרמה לעורב שקפץ הנה והנה בניסיון לחמוק מן הבלוטים. "רעיון טוב", אמר העורב, הוא פנה אל הינשוף ועטה על פניו חיוך מאולץ   " חה ! חה ! אתה מתכוון וודאי לעניין המטופש עם שק היוטה  , זו הייתה בדיחה. כנראה שלא ירדת לסוף דעתי ".

" ירדתי לסוף דעתך אדון עורב ולצערי כל שמצאתי שם הם חורי גבינה ענקיים וחבית יין זולה", אמר הינשוף ולאחר שסקר את מלאי הבלוטים המתרוקן החליט לעצור את המתקפה ופנה אל דהרמה ,

"אין לי דבר וחצי דבר נגדך נערתי אך, מסקנה אחת יש לי בעניין עורב זה שאיננה אפריורית, אלא א-פוסטריורית. זהו ייצור חלקלק ובלתי אמין וחובה עלייך לעורר את חשדך בקשר למידת האמון שאת נותנת בו".

"רד למטה, פחדן עלוב, אתלוש את נוצותיך אחת לאחת "צעק העורב  .

"מציעה אני שנחדל מויכוחים, אמרה דהרמה, בטוחה אני שנוכל לקיים שיחה ידידותית ,אם ננהג בנימוס ונערוך הכרות כיאות ".

הינשוף כחכך בגרונו, "באמת היה זה חסר נימוס מצידי",הוא קד קידה מלאת חן ואמר, "שמי לורי, או בשמי המלא לורי קוטן קוב קרמוב זורקין.  אבל את יכולה לקרוא לי קרמוב ".

דהרמה מיהרה אף היא לחות קידה " נעים לי מאוד, מר קרמוב, אמרה ,אך לפני שהספיקה להציג את עצמה קטע אותה הינשוף ואמר "את הנסיכה דהרמה".

"מניין אתה יודע?", שאלה דהארמה בתדהמה.

הינשוף חייך, "מוחי הוא שריר מוגמש ושומע אני גם את שלא נאמר במפורש, אמצי את מוחך באופן מגוון שמא יהפוך כמוחו של אותו עורב מנוון" .

"מנוול!" סינן העורב בכעס, "אשמדאי ,חכם בלילה, המתחזה לקורא מחשבות".

"לעולם לא הייתי מנסה לקרוא את מחשבותיך, עורב , שכן מה הטעם לקרוא מחשבות במקום בו אין מחשבות כלל ?"

דהרמה מיהרה לשאול את הינשוף את השאלה הראשונה שעלתה על דעתה, לפני שמתהווה קטטה נוספת. "אנא אמור ,מדוע אתה יושב ככה סתם על העץ הזה ?"

" אינני יושב סתם! אני יושב לצורך למידה, וזהו לא סתם עץ, זהו הפיקוס רלגיוזה העתיק ביותר בעולם!

זהה לעץ שמתחתיו ישב הנסיך סידהרתא וזכה להארה. אין בידי ספק כי ההארה כבר קרובה ויכולה להגיע בכל רגע ממש!",באומרו זאת נראה הינשוף  צף בשרעפי חלום מתוק. "הו, לזה אני מייחל בקוצר רוח, אז אוכל לחוות אירועים מוחיים עד קצה גבול יכולתי ואחשוב את המחשבות היפות ביותר בעולם".

לשמע דברים אלו נתקף העורב בצחוק עז עד שנאלץ להחזיק את בטנו , בכדי לשוב ולהתייצב.

"הגידי בעצמך",פנה לדהרמה, "זה לא הדבר הכי מטומטם  בעולם ?

" הינשוף  נראה כנעלב, "אודה לכם אם לא תפריעו לי להתרכז בלימודי",אמר ופתח ספר גדול כמוהו עצמו כמעט, שהיה תלוי בין הענפים למולו.

"אולי לפני כן תוכל לעוץ לי ברוב חוכמתך, מר ינשוף ?" ,

"וודאי, וודאי", ענה הינשוף בגאווה ותוך מחיאת כנפיים חיננית ואלגנטית שאל, "ובכן במה חפצה נפשך? ראיית לילה ? חיזוי מזג האוויר ?"

"אולי תוכל לומר לי מה השעה?, אינני יכולה אפילו לשער כמה זמן עבר מאז שהגעתי הנה ואולי כבר מאוחר מאוד".

"לשאלה זו אין כל משמעות כאן,ענה הינשוף , זהו הווה אינסופי, לא קיים בו יותר עבר מאשר עתיד , בהיותו בנצח שהוא תמיד".

"מוכן אני להתערב עמך שאין הוא מבין את תשובותיו בעצמו",לגלג העורב ודהרמה שאלה ברוב סקרנות

"האם התכוונת לומר שלא עבר כלל זמן מאז שהגעתי לכאן?"

 "הזמן הוא המצאה של בני האדם ונועד רק על מנת לאפשר סדר רציף של התנסויות. אין פה אנשים ולכן אין פה זמן , מעולם לא היה פה זמן ".

"מר ינשוף, אמור לי האם המקום הזה מרוחק מאוד מטוליפיה?" הינשוף חכך בדעתו, "הבא נראה, מהירות האור היא המהירות הגבוהה ביותר אליה מסוגלים חומר או אנרגיה להגיע במרחב של ריק ומשמשת כקבוע בעוד הזמן והמרחב יחסיים. היקף כדה"א 45,000 ק"מ ומהירות האור 300,000 ק"מ בשנייה".

"אלוהים אדירים" , העורב פיהק ארוכות , "הגעתי לגיהנום!  הסיבה היחידה שלא אמות פה מרעב היא שטרח הבלוטים האיום הזה יהרוג אותי משעמום עוד הרבה קודם".אחר ערם העורב עלים למרגלות העץ, השתטח וכיסה את גופו בשק היוטה שלפנים היה עניבתו.

כמה מוזר חשבה דהארמה שלשעון אין העורב מוצא שימוש כלל ולשק יוטה שימושים רבים כל כך ,מבלי משים נפלט פיהוק לא רצוני גם מפיה של דהרמה , זה באמת מאוד מעייף להקשיב בריכוז בעת שאינך מבין מחצית מן הדברים הנאמרים לך, לו לפחות יכול היה הינשוף שלא להשתמש במילים כה מסובכות, חשבה.

"לעולם אל תתפתי לעצלנות", אמר הינשוף, שלא אבה לאבד את תשומת לבה של דהרמה."שעשוע ושינה הינם כמוץ אשר תדפנו הרוח, הלימוד ישתלם בעתיד ".

"הלימוד אולי ישתלם בעתיד, עצלנות לבטח משתלמת עכשיו", החזיר העורב וברגע הבא כבר היה שקוע בשינה עמוקה , צליל נחירותיו צרוד וניחר כקולו.

האם יש עוד שאלה שברצונך לשאול , הציע הינשוף את שירותיו ברוב נדיבות

 "מר קרמוב ,אולי תוכל להראות לי את הדרך לצאת מכאן?".

"יכול אני להראות לך אין ספור דרכים לצאת מכאן", המהם הינשוף בכובד ראש, "אך למרבה הצער, אם תצעדי בדרכי אחרים, אחת היא אם תלכי בדרך זו או בדרך אחרת, בכל מקרה יהיה זה בזבוז זמן, לעולם לא תמצאי את הדרך הנכונה!"

בעוד דהרמה מהרהרת בדבריו, פתח קרמוב את ספרו והחל קורא תוך שהוא מניח אצבע הדוקה על מצחו וכולו אומר חשיבה עמוקה.

"האין זה צחוק הגורל?",הרהרה דהרמה בקול, "חשבתי שאבוא הנה כדי לפתור את הבעיה שהייתה לי  וכל מה שהצלחתי לעשות הוא להוסיף בעיה חדשה על הבעיה הישנה ועתה איני יכולה לפתור לא את זו ולא את זו".

"הסירי דאגה מליבך , ילדתי ,אין בעולם בעיה שאינה ניתנת לפתרון, כל הפתרונות קיימים עוד קודם שנוצרו הבעיות", אמר הינשוף

"זה בהחלט מעודד", ענתה דהרמה," אבל איך מגיעים אל הפתרון?"

"זה פשוט וקל, כל בעיה גוררת לצידה, במישור מקביל את התשובה ומאחר והפתרון תמיד מצוי בדיוק בצידה השני של הבעיה, יש להגיע לשורש הבעיה אליה נכנסת וללכת בכיוון ההפוך, בדרך זו כל בעיה תותר בקלי קלות.

דהרמה ישבה מתחת לעץ והרהרה בדבריו .

"אללי אלו נחירות איומות", נאנח הינשוף ,"אני לא יכול להתרכז ככה, חייבים להפסיק את הרעש הטורדני הזה".

"אני יכולה להעיר אותו ולבקש ממנו להפסיק לנחור " , ענתה דהרמה.

 "רצוי מאוד שלא תעירי אותו ! כשהייצור הגס וההמוני הזה ער אני בוטח בו  עוד פחות מאשר כשהוא ישן", אמר הינשוף וסגר את הספר בחבטה .

"אם לא נצא מן החדר הזה לבטח תישאר במחיצתו, עוד זמן רב מאוד".

הינשוף כחכך בגרונו, "הייתי פותח את הדלת ובורח מן החברה הבלתי נעימה אך אינני יכול ללכת למקום בו לא ארחיב את חוכמתי ! "

 "אם תבוא איתי לארמון תוכל להרחיב את חוכמתך, בהן צדק , יש בארמון ספרים כה רבים שלעולם לא תחדל להחכים ".

הינשוף חכך את דבריה בדעתו ואחר הצביע בכנפו לעבר העורב שהיה עדיין שקוע בשינה עמוקה ורעשנית ולחש  "ששש"..שלא תעירי אותו במקרה". הוא  אסף את חפציו אל תוך תרמיל בחיפזון וחיש קל התעופף לעבר הדלת ודהרמה בעקבותיו.

"חחחחח... ומדוע לא?", העורב ,שהתעורר באורח מפתיע משנתו זינק , גורר אחריו את שק היוטה היקר כל כך ללבו ונחפז אל הדלת. "כמה חבל שהתגלית כערמומית שלא ניתן לבטוח בה", אמר לדהרמה, "מנסה להערים עלי ולגזול ממני את מה שהרווחתי ביושר, יש בינינו הסכם, גברת צעירה חצי מארוחת הצהריים שלי! ולא החצי הקטן !".