בכל בוקר אני בוחן את הבדים שהיא עוטה מהם היא נובעת, מתפזרת בחדות ובין אם תגלם בהם עיט דורסני או קדושה מעונה במעונה, במשרדה, או על כל במה אחרת היא לא תלהק מילים, או תמחיז מחוות או תקים תפאורות, סביבה וסביבי וזו היכולת לעלות ולגעת להימצא עד עומק העצם שגורמת לי להשיל גלימות ומסיכות להישיר מבט אל הריק השחור ולדעת |