המממממ, מתחילה לאהוב את המילה הזו, שומעת אותה בכל כך הרבה מקומות לאחרונה: שקיפות מקצועית, שקיפות אישית....הלוואי שהיינו יכולים להלך בעולם ולדעת מה מהותו של כל אדם שאנחנו פוגשים, בלי משחקים, בלי פוזות, בלי מסיכות. איך הדברים היו נעשים אז?

האמת - שקיפות זו אמת, שקיפות זה לא לפחד להראות לכולם מי אני או איך אני עושה את העבודה שלי. זה כמו מסעדה שמטבחה פתוח לסועדים, לא מסתירים כלום. זה כמו גן ילדים שבכל חדריו מותקנות מצלימות להרגעת ההורים. איזה בטחון זה נותן לנו לראות את התהליך.

בטחון - זה כל כך חסר לנו כאנשים בחברה בימים אלה. אין לנו בטחון בתהליכים כי מתחת לכל זכוכית שקופה כמעט קיימת עכירות מתוחכמת, כזו שלא רואים, שאפילו windex לא יעזור פה.

אז מה אני עושה, מסתכלת לתוך עצמי, בודקת היכן אני לא שקופה עם עצמי, באילו מצבים אני נעשית ראקטיבית, לאילו מצבים אני מגיבה ללא מחשבה. יודעת שכאשר אבין מאין זה בא, אוכל לשחרר את זה ולעזור לאנשים בצורה טובה יותר. אוכל להפריד את עצמי מעומס האנרגיות סביבי ולהיות אמיתית עם עצמי. חשבתם פעם מדוע ישנם ימים שכולם סביבנו מרגישים דכדכוך או חוסר אנרגיה? אילו אנרגיות של אנשים אחרים שאנחנו רגישים אליהן ולקחנו על עצמינו.

אז אני מתחילה עם עצמי ושם גם מסיימת. ואם כל אחד יהיה שקוף עם עצמו, אז תהיה לנו שקיפות מלאה , פה בחברה.

פחד גר במקומות חשוכים,

אהבה דרה במקומות של אור,

היכן שקרני השמש חודרות פנימה ללא הפרעה.