דווקא היית כזה חבר לאחרונה תמכת בכל רגע נתון היית כשהייתי צריכה ממך מנות גדושות לא זנחת גם ברגעי מבחן בחיי שהתחלתי להתרגל לנוכחותך נעמת לי מאוד ליטפת חיבקת שפעת רוך נתת לי להרגיש שמעולם לא הייתי ואהיה לבדי ופתאום ככה פאף זנחת אותי לאנחות הרגשתי קצת כמו הקיטשים הללו שמדברים במושגים של 'קושקוש' 'מאמי' בחיי שהייתי מוכנה לבזות את עצמי ולקרוא לך כך אבל... החלטת ללכת ולתת לי קיק אחורי הבטת לי אל תוך העיניים יישרת מבט ואמרת: "תתמודדי בעצמך"
ככה עוזבים ומשאירים אותי בדדית? אתה יודע שאני לא תלותית מה כל כך היה קשה רק לעמוד שם לצידי
לתת לי להנות ממה שיש לי להציע? איך שהוא, כשאתה מתרחק זה כבר לא מרגיש היצע זה מרגיש רק קטן קטן קטן
ואתה כמו כל ביטחון עצמי אלוף הניפוח חזור אלי אני מפונצ'רת בלעדיך
(מוקדש באהבה לביטחון העצמי שהחליט שאני לא מספיק זקוקה לו, כנראה שגם לו אין הרבה ביטחון עצמי אם הוא מרגיש כל כך לא נדרש)
שיחזור כבר כמה זמן אפשר להצטמק כאן בפינה? |