| בוקר בחנות חומרי הבניין, את מוסטפא לא פגשתי כבר המון זמן, חבר לנשק מוסטפא, לשנינו היתה מסגריה. חייבת לו הרבה על הידע שהעניק לי בתחילת דרכי, מסוג הדברים שתמיד ולנצח שומרת תודה עמוקה בלב לכל אלו שלמדתי מהם. אבל מוסטפא הוא גם חבר, הרבה שעות של שיחות וקפה ביחד, פרויקטים משותפים והרבה הערכה ואהבה הדדית. אנחנו מתחבקים, נשיקות מסורתיות על הלחי לפי תרבות המזרח, מסביבינו גברים, היהודים חורקים שיניים, הערבים פוערים עיניים, קשה להתעלם מהתגובה מסביב. שנות האלפיים במדינת ישראל, אין פוליטיקה בחיבור בינינו, שני אנשים קרובים אוהבים וחברים. שנינו מביטים סביב... מחייכים אחד אל השני [ אנחנו יודעים..], משלמים ויוצאים מחובקים. |