השיטוט היומי שלי באתרי חדשות הוביל לידיעה משעשעת באתר וואלה

"חברת קעקועים ברוטרדם התפרסמה לאחר שאזרחית הולנד ביקשה לקעקע על ידה את תמונות הפרופיל של 152 חבריה הטובים מהפייסבוק. המקעקע מרגיע: "זה קעקוע מחיק שיורד תוך מספר ימים""

בתוך הרעש התקשורתי 

עשרות ידיעות, מהדורת חדשות על בסיס שעתי, ערוצים מסחריים, שלטי חוצות 

כל הרעש הזה מחייב שבירה של מוסכמות

אנשים מדברים איתי על גבולות

כשלפני שנתיים העמדתי אנשים למכירה פומבית כדי להציל את ער"ן

כשבשנה שעברה ביקשתי את נכי צה"ל לקרוא "קדיש איברים"

צעקו עלי שאני חוצה את הגבולות

אמרו לי שאני מגזים

אבל במצב התקשורתי שבו יש יותר סיקור לדייטים של אלירז מאשר לארגון המורים, שבו יש יותר טורי דעה על חיי המין של דנה ספקטור או שאר המחוברים מאשר למצוקת נכי צה"ל יש לא פעם צורך באמצעים קיצוניים

כי אנחנו לא מבינים כשמדברים

אנחנו מקשיבים למי שצועק חזק יותר, אגרסיבי יותר

המודל הפרובקטיבי הזה עובד גם עם גופים מסחריים

החל מהצעת 5000 $ למי שיקעקע על גופו כתובת של אתר הכרויות ועד בכלל כפי שעשיתי לפני 3 שנים 

אני לא מאמין במודל הקלאסי של יחסי ציבור

אין הרבה מקום ליחצנים שדוחפים מידע לעיתונאים

שמתנהגים כמו טלפנים ומבקשים

אני מאמין שכדי להגיע לתקשורת יש לייצר חדשות

להפוך הכל לסוג של אקסטרים

לא בכל הדברים שעשיתי אני גאה

אבל כל אחד מהם ייצר אימפקט כל אחד מהם יצר חדשות

אני לא מאמין שיש מקום לכולם בתקשורת רק לאלה שיגדירו מחדש את גבול האפשרי

אז בפעם הבאה שתקראו ידיעה בעיתון או תצפו באייטם חדשותי נסו להבין איפה מישהו מושך בחוטים שלכם

יחסי ציבור זה להבין שכדי לנהל מערכת יחסים צריך להלחם על תשומת הלב

וגם לנצח