כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (30)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      12/6/11 17:01:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2011-06-12 01:10:43

    אני כבר לא יודעת איך לאכול אותך.לשון בחוץ

    כתבת פשוט נפלא.

    טוב שאתה כאן.נשיקה

    שבוע טוב ומחויך.

     ''

    .

    בלי מלח רוית, או אולי עם זעתר...

    תודה רוית יקרה עבור התגובה

    המדהימה כתמיד. שבוע נפלא.

      12/6/11 01:10:

    אני כבר לא יודעת איך לאכול אותך.לשון בחוץ

    כתבת פשוט נפלא.

    טוב שאתה כאן.נשיקה

    שבוע טוב ומחויך.

     ''

      11/6/11 19:52:

    צטט: צילום בזמן אמת 2011-06-11 12:04:40

     

    חשוך שם לאללה בסימטה....שהיא לא תשכח לקחת פנס...קריצה

    .

    היא יצאה לרחוב הראשי לאלנבי עוזי. כך שהיא בוודאי

    תמצא את דרכה הביתה, הרהוריה מאירים לה את הדרך.

    המון תודות עוזי.

      11/6/11 19:51:

    צטט: .האחת. 2011-06-10 22:18:16

    ''

    .

    תודה לאחת עבור תגובה מקסימה!

      11/6/11 19:50:

    צטט: leagat 2011-06-10 20:35:00

    יש מתיקות, ויש מתיקות במשחק הצללים,

    .

    המון תודות לאה!

      11/6/11 12:04:

     

    חשוך שם לאללה בסימטה....שהיא לא תשכח לקחת פנס...קריצה

      10/6/11 22:18:

    ''

      10/6/11 20:35:
    יש מתיקות, ויש מתיקות במשחק הצללים,
      10/6/11 18:39:

    צטט: בטי 2000 2011-06-10 16:00:27

    איזה רוך יש בכתיבתך חיימקה...

    אוהבת

    שבת מחוייכת חיימקה

    בטי

    .

    המון תודות בטינקה אני שמח מאוד

    שהמלים האלה מדברות אלייך!

    שתהיה שבת מתמוגגת מאושר...

      10/6/11 18:36:

    צטט: רפאל אלמוג 2011-06-10 10:36:52

    עשית לי חשק לקפה. הלכתי. חזרתי. יוסק'ה הזה שובב ! כתוב יפה מאוד. כל הכבוד.

    .

    אני מודה לך מאוד רפאל ושמח שאתה נהנה מקריאת

    כתביי. המון תודות ושבת שלום.

      10/6/11 18:35:

    צטט: סאלינה 2011-06-10 06:57:48

    תודה חיים על המשך עלילותהים של הדמויות שהפכו לבנות בית אצלנו בסלון.....הראלה מגלה כאן פן לא נעים כלל וכלל...ויוסקה הוא יוסקה...מה יש לדבר....שתהיה לך שבת טובה...סאלינה

    .

    טוב היא לא כל כך עדינה אבל אחת לעניין אראלה, כפי שאני מתאר אותה.

    מה לעשות, אלה הטיפוסים שיודעים להסתדר. ליוסקה מצופות עוד חוויות

    רבות בעלילה הגדושה הזו. המון תודות סאלינה ושבת שלום.

      10/6/11 18:33:

    צטט: י ו נ י ת 2011-06-10 06:13:36

    כתבת כל כך חיי, אני יכולה לדמיין את הסיטואציה.:-)

    .

    תגובה מעודדת מאוד יונית ואני מודה לך מאוד עבורה.

    שבת שלום, שבת של השראה רבה יונית.

      10/6/11 18:32:

    צטט: הטרמילר 2011-06-10 04:39:15

    האהאהאאאא אז בגלל זה.... :)

    .

    בגלל זה ובגלל עוד כמה דברים C'EST LA VIE

      10/6/11 18:30:

    צטט: pinkason1 2011-06-09 23:12:03

    * יפה כתבת סוף שבוע נפלא

    .

    אתה משמח אותי חיים, ואשמח עוד יותר

    אם התכנים הללו ידברו לליבך... תודה.

      10/6/11 18:29:

    צטט: א ח א ב 2011-06-09 23:10:44

    יוסקה......נראה לי שהוא עומד ליפול בפח.... אהבתי :)

    .

    אתה מתכוון לכד של שמנת אחאב? הוא אכן לא מפסיק

    להסתבך, אך זה כל הענין בעלילה הזו. תודה אחאב.

      10/6/11 18:27:

    צטט: SHAKED ADIV 2011-06-09 22:56:47

    אתה גדול תודה...אקרא שוב ואשוב ...ערב טוב

    .

    אני משתדל בכל מאודי לכתוב קרוב למציאות.

    תודה עבור המחמאות החמות שקד. ערב טוב.

      10/6/11 16:51:

    צטט: debie30 2011-06-09 22:11:17

    חיים,
    היטבת לתאר את דמותה של אראלה
    שאינה מעוררת אהדה רבה,
    ויסקה,,,יוסקה השובב מנסה בכל הכיוונים,


    תודה על הפרק,
    סופשבוע נעים
    דבי

    .

    אני דווקא מחבב את דמותה של אראלה ואני מעלה

    אותה כדמות של אישה אסרטיבית שלא הולכת לאיבוד

    בשום מצב ויוסקה די בסדר, הוא אולי קצת שובב אך

    יחסית לגברים אחרים הוא עדיין ג'נטלמן.

    המון תודות דבי ושבת שלום.

      10/6/11 16:00:

    איזה רוך יש בכתיבתך חיימקה...

    אוהבת

    שבת מחוייכת חיימקה

    בטי

      10/6/11 10:36:
    עשית לי חשק לקפה. הלכתי. חזרתי. יוסק'ה הזה שובב ! כתוב יפה מאוד. כל הכבוד.
      10/6/11 06:57:
    תודה חיים על המשך עלילותהים של הדמויות שהפכו לבנות בית אצלנו בסלון.....הראלה מגלה כאן פן לא נעים כלל וכלל...ויוסקה הוא יוסקה...מה יש לדבר....שתהיה לך שבת טובה...סאלינה
      10/6/11 06:13:
    כתבת כל כך חיי, אני יכולה לדמיין את הסיטואציה.:-)
      10/6/11 04:39:
    האהאהאאאא אז בגלל זה.... :)
      9/6/11 23:12:
    * יפה כתבת סוף שבוע נפלא
      9/6/11 23:10:
    יוסקה......נראה לי שהוא עומד ליפול בפח.... אהבתי :)
      9/6/11 22:56:
    אתה גדול תודה...אקרא שוב ואשוב ...ערב טוב
      9/6/11 22:11:

    חיים,
    היטבת לתאר את דמותה של אראלה
    שאינה מעוררת אהדה רבה,
    ויסקה,,,יוסקה השובב מנסה בכל הכיוונים,


    תודה על הפרק,
    סופשבוע נעים
    דבי

      9/6/11 22:07:

    צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2011-06-09 22:01:13

    נהדר וקליט.
    .
    המון תודות אסנת.

     

    נהדר וקליט.
      9/6/11 21:59:

    צטט: ניקיטה10 2011-06-09 21:57:41

    נפלא שחזרת ידידי...

    .

    גם אני חש כך, תודה אודי.

      9/6/11 21:57:
    נפלא שחזרת ידידי...
    0

    יום תמים – 'סופת קיץ' - קטע

    30 תגובות   יום חמישי, 9/6/11, 21:38

    http://cafe.themarker.com/image/1939644/
    http://cafe.themarker.com/music/1534758/

     

    לאחר שהשלימה לארוז ירדה אראלה למסעדת המלון לארוחת בוקר מאוחרת וקלה, לספל קפה שחור ראשון. למען האמת היא יכלה להזמין את הארוחה לחדרה, אך היא העדיפה לרדת בשעה מאוחרת זו למסעדה, להראות להם לפרובינציאלים, כיצד היא מריצה את מלוא סגל המסעדה סביב שולחנה הבודד באולם המסעדה הריק מאורחים.

    מלבד זאת מגיע להם! היא הרי ירדה כבר בשש בבוקר בחלוק הרחצה שלה לבריכה. אולם הסתבר לדאבונה כי הבריכה נפתחת לאורחי המלון אך ורק כאשר המציל מגיע, מהשעה תשע ואילך. לא עזרו לה הפעם כל דרישותיה ליחס מועדף. בלית ברירה ירדה לחוף הים, רק טבלה את גופה במים הצוננים לכמה דקות, במקום לשחות כמה בריכות כמנהגה.

    תוך כדי גמיעת הקפה הרהרה שוב ביוסקה,פולטת צחוק קליל. אף העובדה שנאלצה לרחוץ בחוף הים בבוקר הזכיר לה את הבילוי המשותף הראשון שלהם. הייתה זו לה אז הפעם הראשונה שיצאה לבלות עם "בן", כך נקראו היצורים השעירים הללו בימי נעוריהם; ועל אף עובדה זו לא נעתרה לו הבוקר לעוד סבוב לוהט אחד, אלא שילחה אותו מעל פניה בבוטות.        

    הטלפון הנייד שלה צלצל, פורץ למחשבותיה, משיב אותה למציאות. הייתה זו וויוי אחותה.

    'אראלה יצאת את המלון? טלפנתי לסוויטה שלך...'

    'אני במסעדה. מה אתך, את בדרך לכאן או עדיין בבית?'

    'אני עוד חמש דקות לכל היותר אצלך.'

    'יופי חי!' פלטה אראלה במעין הבעת שמחה מאולתרת, עושה שימוש במושג שעבר מן העולם. מושג שדלתה מנכבי זיכרונה, מושג שהזכיר לה את הימים המאושרים של נעוריה. 'אז נספיק לשבת יחד על כוס קפה.' הוסיפה ונתקה.

    לא חלפו להן דקותיים ואחותה עמדה בפתח מסעדת המלון נרגשת, ולאחר שאיתרה את אראלה חשה לשולחנה בחיוך ובלחיים סמוקות.

    אראלה טרחה לקום ממקומה הפעם וחבקה את אחותה הצעירה בחום, החליפה עמה נשיקות על שתי לחייה וחיוכים מלאי חיבה.

    'שבי וויוי, שבי', ציוותה מנתקת עצמה מזרועות אחותה, דוחקת אותה בעדינות לקראת כיסא פנוי. 'אז מה שלומכם, איך  איציק והילדים?'

    'בסדר גמור, את באה אלינו כעת?' שאלה וויוי נחרדת לפתע.

    'כן כמו שסיכמנו, נבלה את סוף השבוע ולאחר מכן תלוו אותי לשדה.'

    'חבל שאת כבר נוסעת, רציתי כל כך שתישארי אתנו לפחות לעוד שבועיים טובים...'

    'אולי בפעם הבאה', השיבה לה אראלה מניפה את זרועה ומזמנת את המלצר הבודד שנותר על מנת לשרתן. זה חש לשולחנן במרוצה עושה דרכו בעקלתון בינות לשאר השולחנות שעמדו בדרכו, גורם לאראלה לחייך בשביעות רצון.

    'עוד קפה, ואיזה עוגות יש לכם? עוגת פרג וויוי?' פנתה לאחותה עוד בטרם השיב לה המלצר.

    'ברשותכן הייתי ממליץ על עוגות הקרם שלנו.' ציין המלצר.

    'אוקי, תביא לנו מבחר מעוגות הקרם שלכם.'

    'האם הבאת מתנות לילדים, את זוכרת שהבטחת להם?' שאלה אותה וויוי מיד עם הסתלקותו של המלצר.

    'בחייך וויוי את חושבת שהיה לי זמן לזה, אני גם לא יודעת מה לקנות להם. טוב אל תעשי לי פרצוף כזה, נקנה להם בדרך, בסדר?'

    'כן בסדר...' השיבה לה וויוי נושאת עיניה למלצר שהתקרב בזריזות לשולחנן דוחף

    עגלת תה לפניו. שתיהן השתתקו וזה נחפז להעמיס את שולחנן בקנקן קפה טרי ומהביל, ספלים, קעריות, צלחות ומגש זכוכית עגלגל מעוטר בעוגות קרם פרוסות, ערוכות במעגל במרכזו. מיד עם השלמת מלאכתו קד לעומתן בקלילות, העלה צל של חיוך אדיב על שפתיו והניח אותן לנפשן.

    'קניתי כרטיסים לספארי לשבת בבוקר.'

    'לאיזה ספארי על מה את מדברת, איזה ספארי כבר אפשר לעשות פה?' שאלה אותה אראלה בתמיהה ובמידה רבה של זלזול.

    'יש פה גן חיות פתוח שאפשר להיכנס אליו ברכב, כבר כמה שנים טובות. באמת אראלה אל תתייחסי אלינו כמו אל איזה מדינה של העולם השלישי. זו אולי לא הרמה שאת רגילה לה באמריקה, אבל גם אנחנו לא קפאנו על שמרינו!'

    'בסדר אל תתרגשי, יש מה לראות שם?'

    'כן, זה מתחם רציני עם המון חיות, אריות, פילים, אפילו ג'ירפות ולילדים זו תהיה חוויה לא רגילה.'

    'הם עוד לא בקרו שם?'

    'לא, עדיין לא וזו הזדמנות נפלאה גם להיות יחד וגם לגרום לילדים הנאה רבה.'

    'בהחלט, איפה הדבר הזה נמצא?'

    'ברמת גן על יד מחלף מסובים, בכביש גהה נו...'

    'אל תדברי אלי בחידות, כמה זמן לוקח להגיע לשם?'

    'חצי שעה בערך, אולי עוד כמה דקות עם יש עומס.

    'ואיך את רוצה שנגיע לשם, את הרכב שלכם מכרתם לפני שלושה חודשים, לא? זה מה שסיפרת לי.'

    'מה הבעיה ניקח מונית...'

    'בחייך מונית עם נהג, אי אפשר יהיה לדבר בחופשיות, נשכור רכב, וואן עם מספיק מרחב, שיהיה לנו נוח. ספרת לי כבר מזמן שעשית רשיון אז נשכור כאן במלון וואן, נדאג להעמיס את המזוודות וניסע אליכם הביתה. כן, נשכור אותו לשבוע, כך תוכלו ללוות אותי במוצאי שבת לשדה ותיהנו ממנו עוד כמה ימים, מה את אומרת וויוי?'

    'אבל יש לי רשיון ב' ולוואן צריך רשיון להובלת נוסעים...'

    'ולאיציק אין רשיון כזה?'

    'יש לו אבל הוא בעבודה כעת ואני לא חושבת שהוא יוכל לצאת...'

    'אז תואילי להרים לו טלפון, אני אדבר עם הבוס שלו!'

    *

    חלפה שעה קלה וגם איציק הופיע. אראלה עד לבואו, הספיקה להשלים את יציאתה המסודרת מהמלון, לשכור את הוואן בסוכנות הרכב בלובי ולדאוג להעמסת מזוודותיה עליו. וכאשר איציק הופיע לבסוף הן כבר ישבו והמתינו לו, בלובי רחב הידיים.

    היציאה מהעיר בדרך לדירתם החדשה של וויוי ואיציק בהרצליה, חלפה פחות או יותר מהר, אולם עם היציאה הם נקלעו לפקק תנועה גדוש בכלי רכב. תחילה זחלו מעט בראשון אולם תוך זמן קצר נאלצו להתעכב במקומם, פגוש אל פגוש בשלושה נתיבי תנועה. אראלה איבדה את סבלנותה.

    'מה קורה כאן? מה זה הדבר הזה?'

    'בטח חפץ חשוד, אם זה היה רק מחסום של בדיקות ביטחוניות, היינו ממשיכים לנסוע... כן, גם בצד השני עומדים.' השיב לה איציק משתעל קלות.

    חבל שלא שכרתי קרוואן, עם מקלחת ושירותים... איך אתם יכולים לחיות ככה?'

    *

    בסביבות שבע וחצי בערב חזר יוסקה לקונדיטוריה. הוא הקדים הפעם, בשבוע זה בדרך כלל בו הרבה לנוח בשעות אחר הצהרים והערב, נהג להגיע מעט לפני הסגירה. בתשע או בתשע ושלושים, כאשר שאר העובדות מלבד נחמה כבר פרשו לבתיהן.

    סמדר ישבה מאחורי דוכן מול מכונת האספרסו בבדידות מזהרת, קוראת עיתון פרוש על ברכיה.

    'מה קורה, איפה נחמה?'

    'יצאה לפני כמה דקות לבית המרקחת, היא אמרה שיש לה מיגרנה ונגמרו לה הכדורים.'

    הוא התקרב לדוכן ועמד מולה מעברו השני, מתמקד בפניה, גורם לה להסמיק להפתעתו.

    'יבש לגמרי מה? משש וחצי שבע העסק מת... מוטב שנקדים ונסגור...' פלט כמביע מחשבותיו בקול רם, על מנת לחלצה ממבוכתה.

    היא השפילה את עיניה, בלעה את רוקה בלא להשיב. לאחר שניות מספר שבה ונשאה אליו את עיניה במבט מלא תחינה.

    'את יכולה ללכת אם זה רצונך, אני אמתין לנחמה...'

    'אני מצטערת על מה שהיה אז...' פנתה אליו מתלבטת כולה. 'פחדתי שנחמה תפטר אותי. אתה מבין, היא בטח הייתה קולטת בשלב מסוים...'

    'אוה, אני מבין, זה בסדר סמדר.' השיב נגרר בעקבותיה לתחילתה של סערת רגשות. 'מעולם לא שיניתי את יחסי אליך.' השיב לה בחיוך מאופק בשפתיים חתומות, מלא חיבה. תוך כדי כך פנה, סובב את הדוכן והחל מתקרב אליה באיטיות, בלא להסיר את עיניו מפניה. 

    סמדר החווירה והחלה מתנשמת בכבדות, בוחנת את פניו במתח הולך וגובר.

    מה יש לנקבה הזאת? היא מתנהגת כמו איזה בתולה בת עשרה. הרהר יוסקה בשעה שנטל את כף יד ימינה מקדמת הדוכן, קרבה בעדינות לשפתיו והחל מכסה בנשיקות קלילות את פנים כף היד. היא ממש מבוהלת! כל זמן שמדובר בפלרטוט מרומז היא כולה נופת צופים, אך ברגע שאיום של יחסים הדוקים יותר מרחף מעליה, היא נתפסת להיסטריה... וזה למעשה מה שקרה אז... סיכם לעצמו יוסקה מניח לידה לצנוח לצד גופה.

    'את לא צריכה לחשוש...'

    'אני רוצה ללכת.' קטעה את דבריו בלחש, בעיניים מושפלות.

    'אין בעיות... את יכולה ללכת, בלאו הכי כדאי שנסגור. אבל למה שלא תמתיני כמה דקות?  שבי לרגע, שתי משהו עד שנחמה תחזור. נחמה ואני נקפיץ אותך הביתה.' הוסיף בהיסוס מנסה להרגיעה ככל יכולתו. מחד חשש מפני חזרה על שגיאות העבר, אך מנגד שאף להישאר במחיצתה עוד ועוד.

    'אני צריכה ללכת...' ציינה תוך כדי כך גחנה לפנים נוטלת את ארנקה מתחת לדוכן, עקפה אותו באיטיות ובזהירות רבה ופנתה לעבר היציאה.

    איך היא התפתלה שחס וחלילה לא ייווצר מגע גופני הקל ביותר בינינו. הרהר יוסקה בתחושת תסכול, עוקב בערגה אחר קימורי גווה הנעים בעודה עושה את דרכה לעבר דלת הקונדיטוריה – עד אשר חלפה את הפתח ונבלעה בחשכת הרחוב.

     

    © חיים קדמן 2007 -  כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: