אחלה סרט בופור. חזק מאוד. רק תמוהה בעיניי מדוע בחרו דווקא באושרי כהן לשחק את הקצין שמפקד על הבופור, כשאפילו לא התחלף לו הקול. אין שחקנים אחרים בארץ? אושרי, שבימים כתיקונם שורץ על סאטים של טלנובלות ישראליות נחותות כגון "השיר שלנו", זכור לי בעיקר כילד האומלל שהתמכר (שימו לב) לכרטיסי חיש-גד בטלנובלה היחידה שעקבתי אחריה אי פעם - "אהבה מעבר לפינה".

נקודת הזכות היחידה שלו בסדרה היא העובדה שבסוף הוא נישק את אגם רודברג.

הייתי יכול לחשוב על שחקן יותר מתאים למפקד הבופור - אפילו מהקאסט של הסרט עצמו. 

בהפסקה של הסרט השקעתי מעט כסף בפיתוח התרבות הקולנועית הישראלית ובשגשוגה - ורכשתי לי פופקורן גדול וקולה.

כשהתחיל הסרט, התחלתי אני בבליסה חסר מעצורים של פופקורן. מעשה שלא נעם לאוזני הגברת המבוגרת שלידי, שהתחילה להתולנן כאילו לעצמה בקול רם: "אויש, מה זה הקולות האלו?"

החלטתי שעד שהיא לא פונה אלי אישית - אני לא מגיב. גבר-גבר שכמוני.

"מה זה? כולם מכרסמים פה כמו עכברים?" המשיכה לקשקש לעצמה הגברת שקלטה שכל הנוכחים סביבה חמושים בקרטונים מלאים.

"אני משתגעת מהרעש הזה!" כאן היא כבר הרימה את הקול, וספגה מטחי "שששששששש" מהקהל מאחוריה ומצדדיה. אני עדיין שותק.

אחרי כמה דקות סוף סוף פנתה אלי הגברת באופן אישי: "בחור צעיר, אתה מוכן להפסיק בבקשה לכרסם? זה נורא מרעיש לי באזניים"

"כמובן שלא" עניתי לה בנימוס.

"תתחשב בבקשה באנשים סביבך" ביקשה הגברת בטון מורתי משהו.

"תראי" לחשתי לה "אני בקולנוע. חלק מהענין זה הפופקורן, לא טוב לך, תראי בבית"

כמה לא מנומס מצידי.

"סדרן!" צווחה לפתע הגברת "אפשר לבקש שיפסיקו לכרסם לידי? זה מפריע לי לצפות בסרט!"

"מצטער" ענה לה הסדרן.

ואז היא השתתקה ונתנה לי סופסוף לראות את הסרט בשקט.

אני יודע שלא הייתי מנומס כלכך כלפי אותה גברת. אבל כוסומו! באת לקולנוע! את לא לבד, את עם עוד 100 איש שבאו לראות סרט ותוך כדי גם לאכול פופקורן. אם את רוצה לראות בשקט את הסרט חכי שיצא בDVD ותראי אותו בבית לבד. בשקט. בלי פופקורן.

ולמי ששאל: מי שמצלצל לו הפלאפון בקולנוע - מוות בסקילה הוא עונש קל מדי עבורו.