כשחזר בנימין נתניהו, מביקורו בוושינגטון ולאחר נאומו המפורסם בקונגרס, הודיעה יו"ר הכנסת לשעבר ויו"ר סיעת "קדימה" בכנסת בהווה, דליה איציק, כי היא תומכת בקריאתו שעל "קדימה", להצטרף לממשלת אחדות. גם ח"כ לשעבר, צחי הנגבי, הביע דעה דומה.

איציק והנגבי נמנים על האנשים החזקים והבכירים ביותר ב"קדימה". בפריימריס להרכבת רשימת "קדימה" לכנסת הנוכחית, הגיעו איציק והנגבי למקומות הראשון והשני, בהתאמה. יו"ר המפלגה, ציפי לבני, התנגדה להצעה זו, אך בסביבתה קלטו מיד שאם הנגבי ואיציק תומכי במהלך שכזה, אסור לזלזל בהם וביוזמתם.

המנהיגות של לבני ב"קדימה" כבר אינה כבעבר. בכל יום שעובר נפערים בה סדקים נוספים. ואם לפני שנה נדמה היה שהגברת שולטת במפלגתה ביד רמה ואיש לא יהין לצאת נגדה, היום המצב רחוק מאד מתמונה שכזו. מערערים ומהרהרים לא מעטים קמו בתוך "קדימה", החוששים מעתידה של המפלגה ומעתידם הפוליטי האישי.

דליה איציק, למשל, הגיעה למקום הראשון בפריימריס הקודמים היישר ממרום כסא יו"ר הכנסת, כשבתווך שימשה גם במשך תקופה בלתי מבוטלת כמ"מ בפועל של נשיא המדינה. את שני התפקידים מילאה בצורה ראויה ומכובדת, ואלו העניקו לה תמיכה ואהדה ציבורית רבה. צחי הנגבי תמך בלבני בפריימריס הקודמים, ואילו כיום, לקראת הפריימריס הבאים, הוא העביר את תמיכתו ליריבה המרכזי, שאול מופז.

הבעיה המרכזית של בכירי "קדימה" הוא החשש מישיבה של עוד שנתיים לפחות באופוזיציה. לבכירים הללו, דוגמת דליה איציק, קשה להתבלט באופוזיציה. היא, כמו בכירים נוספים, מתקשים להתרוצץ במליאה ובוועדות כמו הצעירים והחדשים דוגמת יואל חסון, שלמה מולה, יוחנן פלסנר, אורית זוארץ ואחרים. זה כבר לא בשבילם ההתרוצצות הזו. החשש שלהם הוא שמתפקדי המפלגה יעדיפו בפריימריס הבאים לתגמל את אלו שעשו משהו בקדנציה הנוכחית ולא את אלו שישבו ונחו על זרי העבר, והתוצאה תהיה שהצעירים ידלגו על פניהם במיקום הרשימה.

הפתרון מבחינת איציק ודומיה הוא: שלטון. הצטרפות לממשלה. במקרה כזה היא ויתר הבכירים יהיו אלו שיקבלו תפקידים ויהפכו לשרים, ולא הצעירים והחדשים, וזה המקום והדרך בו יוכלו לשקם את מעמדם ולהשיב להם את כבודם תדמיתם בקרב חברי המפלגה, כדי להתמקם גם בפעם הבאה בצמרת הגבוהה של הרשימה לכנסת.

לבני מתנגדת לרעיון ממשלת האחדות, אבל את איציק זה לא בדיוק מעניין. היא ממשיכה לקדם את המהלך, ואף נועדה לשם כך עם השרים ברק ושמחון (בידיעת נתניהו), שגם הם מעוניינים בחיזוק הממשלה באמצעות הצטרפות "קדימה".

בין ברק ושמחון לבין איציק, נוצר מפגש של אינטרסים. ובפוליטיקה, כאשר קיים מפגש כזה, יכול להיווצר מהלך אמיתי. בדיוק כמו איציק, גם ברק ושמחון חוששים להיעלם מן המפה הפוליטית בבחירות הבאות. הם מביטים בסקרים הצופים שמפלגתם החדשה "עצמאות" לא תעבור את אחוז החסימה, וברור להם שכדי לשנות את דעת הציבור כלפיהם, עליהם לעשות מעשה. המעשה הזה, מבחינתם, הוא לגרום לקידום אמיתי של התהליך המדיני, בעיקר מול הפלשתינאים. וכדי שזה יקרה הם זקוקים ל"קדימה". משום שכשהפלשתינאים יבינו שמ"קדימה" לא יקבלו יותר מאשר מנתניהו ושהממשלה הזו תהיה פה לפחות עוד שנתיים, הערכה היא שהם ישובו לשולחן המו"מ. וזה בדיוק מה שברק רוצה. להגיע לבחירות הבאות כאיש שהציל את תהליך השלום.

קשה להעריך מה יעלה בגורל המגעים הללו והאם יעלו יפה ויקרמו עור וגידים. יש הסבורים שהם יכולים להגיע רחוק מאד, אפילו עד אפשרות של פילוג ב"קדימה", אם לבני תתמיד בהתנגדותה, ואילו אחרים טוענים שזו ספקולציה מרחיקת לכת ומוגזמת לחלוטין.

נתניהו רוצה את "קדימה" בממשלה, ויהיה מוכן לקבל גם חצי או שליש מפלגה. העיקר שהמשלה תתחזק ושהמהלך יגרום להחזרת הפלשתינאים לשולחן המו"מ. הוא זקוק לזה, והדבר גם יבטיח לו לפחות שנתיים נוספות בשלטון. שהרי אף אחד ב"קדימה" לא יצטרף לממשלה עבור תקופה קצרה של כמה חודשים בלבד.

מזל שיש ערבים

ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אישרה לא מכבר לקריאה ראשונה הצעת חוק לפיה תינתן העדפה בקבלה לעבודה בשירות המדינה "למי שסיים שירות סדיר כהגדרתו בחוק חיילים משוחררים". דהיינו, למי ששירת בצבא, במשטרה, בשירות בתי הסוהר, במשמר הגבול, או מי שמעשה שירות לאומי או שירות אזרחי.

למרות האמור, הוועדה הסכימה להחריג מן החוק שלושה מקרים: עולים חדשים שהגיעו לארץ לאחר גיל השירות הצבאי; אנשים ששוחררו מהצבא מטעמי מוגבלות; ואנשים שכבר עובדים בשרות המדינה ומבקשים להתמודד על משרה אחרת בתוך השרות.

הרב אורי מקלב הביע בוועדה התנגדות נחרצת לחוק וטען כי הוא יפגע במי מהציבור החרדי שיבקש להתקבל לעבודה בשירות המדינה, אולם הרוב אטם אוזניו מלשמוע והחליט לאשר את ההצעה לקריאה ראשונה.

למזלו של הציבור החרדי, לא רק הוא נפגע מהצעת החוק, אלא גם המגזר הערבי, ולמגזר זה, כידוע, סנגורים רבים מקרב חברי הכנסת, לאו דווקא בני המגזר או נבחריו. אחת הסנגורים המובהקים היא זהבה גלאון ממר"צ, ששבה לא מכבר לכהן בכנסת במקומו של חיים אורון שהתפטר.

גלאון, המתנגדת נחרצות לחוק בשל הפגיעה במגזר הערבי, פנתה אל היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, וביקשה לקבל חוות דעת משפטית לגבי הצעת חוק זו.

בתגובה הבהיר ינון, כי לדעתו ההצעה מעלה מספר קשיים משפטיים וחוקתיים ברורים, ובראש וראשונה אפליית הערבים, הנשים והחרדים, אפליה שיש בה לכאורה פגיעה בזכויות יסוד המעוגנות בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו". כן ציין ינון, כי מאחר והמדינה היא המעסיק הגדול במשק והצעת חוק זו נוגעת לעבודה בשירות המדינה, יתכן ויש בהצעה גם פגיעה בחוק יסוד "חופש העיסוק".

ינון גם מסביר כי אין מתן העדפה ליוצאי צבא בקבלה לעבודה כדין מתן העדפה כספית או אחרת ליוצאי צבא כדי להוקיר אותם ואת פועלם, משום שבמקרה דנן מדובר בהעדפה תוך דחיקה וחסימה של מישהו אחר לקבלה לעבודה בשירות המדינה.

בסיכום חוות הדעת שלו כתב היועץ המשפטי לכנסת: "הצעת החוק שבנידון מעוררת קשיים ניכרים בהיבט החוקתי ואף לוקה בחוסר התאמה לדינים אחרים. אני סבור כי על הכנסת, בבואה לדון ולהצביע על הצעת החוק בקריאה הראשונה, לשקול במלוא כובד הראש קשיים אלה ולתת עליהם את הדעת בטרם הכרעה".

אגב, כאשר עו"ד ינון מציין כי ההצעה לוקה בחוסר התאמה לדינים אחרים, כוונתו לחוקים המחייבים העדפה מתקנת למגזר הערבי, לאתיופים, לנשים וכו´, כשהצעת החוק המדוברת בעצם תפגע בהעדפה זו שקבע המחוקק וסותרת אותו.

וגם כאן, מזלו של הציבור החרדי שיש ערבים שנפגעים גם כן מן ההצעה. משום שחוק המחייב העדפה של הציבור החרדי בקבלה לעבודה אין כידוע, למרות אין ספור הניסיונות שנעשו לחוקקו במשך 15 השנים האחרונות. לעומת זאת, חוק המחייב העדפה מתקנת לערבים יש גם יש, בדיוק כפי שקיים חוק המחייב העדפה מתקנת לנשים ואתיופים, וחוקים אלו סותרים את החוק אודותיו התבקש היועץ המשפטי לכנסת לחוות את דעתו, וזה אחד מהסיבות שבגללן הביע היועץ ינון התנגדות והסתייגות מהחוק.

הרב מקלב הביע שביעות רצון מעמדתו של היועץ המשפטי של הכנסת, שהסכים עם הטענה כפי שהציג בוועדה, שהחוק ינציח את האפליה של הציבור החרדי בכל הקשור לתעסוקה בשירות הציבורי.

בתגובה לחוות הדעת המשפטית אמר מקלב: "ביד אחת המדינה קובעת את אי השירות של ציבורים שונים כמו הציבור החרדי, וביד השנייה, עם תמיכה בהצעת החוק, היא פוגעת בהם. ההצעה דומה לשני אנשים שעומדים בתור כלשהו. האם ייתכן שמי ששירת בצבא יקודם לתחילת התור על חשבון הממתינים האחרים?"

היכונו לבחירות אזוריות

במשך שנים רבות מדברים במדינת ישראל על שינוי שיטת הממשל והבחירות, אולם בפועל דבר לא נעשה. מלבד ניסיון קצר וכושל של בחירת ראש הממשלה בבחירה ישירה, שיטת הבחירות במדינת ישראל זהה מאז הקמת המדינה.

כשהוקמה הקואליציה הנוכחית, בעקבות דרישה של סיעת "ישראל ביתנו", הוקמה ועדה מיוחדת לבחינת הצעות לשינוי בשיטת הבחירות והממשל במדינת ישראל. בראש הוועדה הוצב שר המשפטים, יעקב נאמן. ועדה זו התכנסה כמה פעמים אולם לא קידמה דבר בנידון, עד שלפני מספר חודשים הודיע נאמן כי הוא מתפטר מראשות הוועדה המדוברת.

בעקבות ההתפטרות הוקפאה עבודת הוועדה המיוחדת במשך תקופה ארוכה, עד שלפני מספר חודשים הוחלט להציב בראשה את שר התחבורה, ישראל כץ. ראה"מ, בנימין נתניהו ושני סגניו, אהוד ברק ואביגדור ליברמן, תומכים בביצוע שינויים כאלה ואחרים בשיטת הממשל במדינת ישראל, ולכן ביקשו מישראל כץ לנסות ולהגיע למסקנות ולהביא הצעות מעשיות בהקדם, בשונה מקודמו נאמן שלא עשה דבר.

במשך חודשים נדמה היה שגם כץ לא עושה כלום, אך זו בהחלט טעות. הוועדה בראשות כץ (שחברים בה נציגי כל סיעות הקואליציה) קיימה שורה של דיונים בהצעות שונות, כולל באפשרות של קביעת בחירות אזוריות, מעבר למשטר נשיאותי, החלטה על הצבעת אזרחים ישראלים המתגוררים בחו"ל, העלאת אחוז החסימה, והגדרת היחסים בין נבחרים לפקידי ממשל במדינת ישראל. ועדת כץ שמרה על דממה במשך חודשים ארוכים, וכעת נראה שהיא מתכוונת לפעול לקידום מספר הצעות שהועלו בפניה, ובראש וראשונה שילוב של מרכיב הבחירות האזוריות בשיטת הבחירות במדינת ישראל.

השר כץ הופיע בשבוע שעבר בכנס בסמינר הקיבוצים בתל אביב, ורמז שם כי בהחלט יתכן שבבחירות הבאות, או אלה שלאחר מכן, תשוב השיטה של בחירה ישירה של ראש הממשלה. ואולם לדבריו, אין די בשינוי זה והוא איננו מספיק כדי לייצב את הממשל במדינת ישראל, ולכן יש לשלב גם אלמנט של בחירות אזוריות בבחירות לכנסת.

בהופעה פומבית אחרת של כץ, הוא הבהיר כי הוועדה בראשותו דנה ללא הרף על מדוכת האלמנטים שיש לשנות בשיטת הממשל במדינת ישראל, וציין כי בין היתר הם בחנו את האפשרות להכריז על ראש המפלגה הגדולה כעל ראש הממשלה המיועד, במקום בחירה ישירה לראש ממשלה, וכן שינוי מספר חברי הכנסת הנדרשים כדי להביע אי אמון בראש הממשלה ולהביא להפלת הממשלה.

כץ הסביר, כי בבסיס הדיונים בוועדה שלו עומד הרצון שראש ממשלה יוכל לפעול ללא אילוצים וללא איומים יומיומיים על שלמות הממשלה והקואליציה שלו, דבר אשר נוטל זמן רב מסדר היום שלו ואשר בא על חשבון העיסוק הנדרש בניהול ענייני המדינה. כמו כן ששרים יוכלו ליישם מדיניות עליה החליטו, ולא יתחלפו לעיתים תכופות וכן שלא יהיו כפופים במידה כה רבה לפקידים כפי שהמצב כיום. "אנו רוצים ליצור עוצמה ויציבות ממשלתית", אמר שר התחבורה.

יחד עם זאת, כץ ריאלי באשר ליכולתה של הממשלה והקואליציה הנוכחית להעביר הצעות בעניין רגיש זה. שהרי על פי ההסכמים הקואליציוניים, לכל סיעה בקואליציה יש זכות וטו בנידון, ושינויים בנושא קריטי שכזה יכולים להיעשות אך ורק בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה.

להערכתו, שני שינויים ניתן לעשות ללא קושי רב: הגדלת אחוז החסימה והגדלת מספר חברי הכנסת הנדרשים כדי שהצעת אי אמון בממשלה תתקבל בכנסת והממשלה תיפול.

לגבי בחירות אזוריות, כץ יודע שיהיה קשה לשנות את שיטת הבחירות כך שחלק מחברי הכנסת יבחרו בבחירות אזוריות, אך הוא אינו מרים ידיים. לדעתו יש צורך וגם הגיון בשינוי השיטה, ולכן בכוונתו לפעול בעניין ולעשות מאמץ כדי לשלב בשיטת הבחירות במדינת ישראל גם אלמנט של בחירות אזוריות. הוא מודע לכך שגורמים שונים במערכת הפוליטית והקואליציונית מתנגדים לכך, ואפילו בנחרצות, אך לדעתו מאחר והדבר יגביר את היציבות השלטונית ואת הקשר של חברי הכנסת לציבור הבוחרים, יש בכל זאת לשנות את המצב הקיים ולקבוע בחירות אזוריות במדינת ישראל.