בעוד הפלשתינים ממשיכים לאיים ולפעול בעד הכרזה באו"ם בספטמבר, בעד מדינה פלשתינית ונגד המשך הכיבוש, יוצאת הקואליציה למסע גיבוש ♦ בעוד במדינת ישראל מפגין השמאל הקיצוני בעד מדינה פלשתינית, מתגלים סדקים בתוך הצמרת הפלשתינית על כדאיות המהלך ♦ בעוד הנשיא הסורי בשאר אסאד, משגר מפגינים פלשתינים מארצו לגבול עם מדינת ישראל, גובר הזעם הפנימי נגדו ומאיים עוד יותר על שלטונו ♦ שבוע מדיני מקוצר, שהחל עם ארועי "יום הנכסה", ומסתיים עם "יום הגיבוש" של הקואליציה בצפת...

אריה זיסמן 

לאחר "יום הנכבה", "יום הנכסה" ו"יום אל קודס", מגיע עכשיו "יום גיבושון". השרים בראשות נתניהו וחברי הקואליציה, יקחו להם בסוף השבוע מנוחה מכל הנכבה והנכסה, ומכל מה שקורה סביבם, ויגיעו לצפת ל"גיבושון" אותו יזמו ראה"מ ורעייתו.

בדרך כלל עורכים גיבושונים שכאלו, כאשר יש צורך לחזק את הקואליציה. אולם זו של נתניהו חזקה דיו, ונחשבת לאחת היציבות שכיהנו בשנים האחרונות. אין כרגע שום דבר המאיים על הקואליציה. ולמרות כל זה, הוחלט כבר לפני זמן רב לצאת יחד למלון רות-רימונים בצפת לצורך הגיבוש, והכל תחת הכותרת: "מסע קואליציוני לחיזוק הצפון".

לוח הזמנים של השרים והמשתתפים עמוס. מלבד נציגי יהדות התורה, ישתתפו כל נציגי הקואליציה (ללא ילדיהם) בארועים שתוכננו עבורם. "זו ההזדמנות לחזק את השותפות בינינו, שמתבטאת בעבודתינו המאומצת והמוצלחת במהלך כל ימי השנה בכנסת ובממשלה", כתב ראה"מ באיגרת ההזמנה ששיגר למשתתפים.

נתניהו מחלק איפוא ציונים לעצמו ולעמיתיו. הציון גבוה. גם האירועים מסביב לא משפיעים. ארועי יום הנכסה עברו בשלום, וכל האיומים מסוריה ומלבנון לחצות שוב את הגבולות נותרו על הנייר בלבד. בצד הסורי עסוקים בבעיות של עצמם, וגם בתוך הפלשתינים מתגלות מחלוקות פנמיות באשר למהלך החד צדדי הצפוי באו"ם.

במקביל ארה"ב סיכלה וטירפדה את היוזמה הצרפתית לכינוס ועידה בינלאומית, המשט אינו יוצא עדיין לדרך, המחלוקת בתוך צמרת קדימה מחריפה, והכל נראה מבטיח מבחינת הממשלה והקואליציה. אין איפוא סיבה שלא לחגוג בצפון..

התנגדות פלשתינית פנימית

נתניהו התבטא לאחרונה יותר מפעם אחת, כי בלתי אפשרי מבחינתה של הממשלה, לעצור את ההכרזה באו"ם על מדינה פלשתינית. הניסיון הישראלי מתמקד בהשפעה על "מדינות איכות" באירופה, להצטרף לעמדת ארה"ב ולהתנגד למהלך, במטרה לגמד אותו ככל שניתן.

הפעילות הישראלית כבר מתבטאת בשטח. צרפת שהודיעה עד כה כי תצטרף למהלך, ותתמוך בהכרזה הפלשתינית, מגלה סימני היסוס. הצרפתים ניסו לכנס על אדמתם ועידה בהשתתפות נציגים ישראלים ופלשתינים, אך ארה"ב הטילה וטו. האמריקאים לא ממהרים לשמוט מידיהם את הובלת התהליך.

בד בבד גם בתוך הפלשתינים כבר נשמעים קולות, שאולי המהלך באו"ם יהיה מיותר ולא רצוי. המחלוקת שהיתה עד כה פנימית, פורצת אט אט החוצה. בעוד יו"ר הרשות אבו מאזן, נחוש לקדם את המהלך, מתנגדת לו בחריפות קבוצה של בכירים פלשתינים. בשבועות האחרונים גוברת מחאתם ובשיחות סגורות הם מזהירים כי הנזק שייגרם לפלשתינים מההכרזה באו"ם, עלול לעלות על התועלת שבה.

דיפלומטים אירופים וכן גורמים ישראליים, שקיימו שיחות עם קבוצות של בכירים פלשתינים נחשפו למחלוקת הפנימית ולויכוחים הקשים בין אבו מאזן לקבוצה גדולה פלשתינית המתנגדת לכל המהלך הצפוי באו"ם.

על קבוצת המתנגדים נמנה בין השאר ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד, האיש שעומד מאחורי בניית המוסדות הפלשתיניים. כמו כן מתנגדים למהלך ראש הממשלה לשעבר אבו עלא, והשגריר הפלשתיני באו"ם לשעבר נאסר אל-קידווה, שנחשב לאחד המועמדים להחליף את אבו מאזן לאחר שיפרוש מתפקידו.

השמאל עם הפלשתינים

דיפלומט אירופי שפגש לאחרונה בכירים פלשתינים, העיד כי רבים מהם החלו לשקול מחדש את כדאיות המהלך באו"ם. וכך בעוד בתוך מדינת ישראל, מפגין השמאל הקיצוני בעד הקמת מדינה פלשתינית ובעד ההכרה החד צדדית באו"ם, מפנימים בצד הפלשתיני, שפנייה לאו"ם אולי תפגע במדינת ישראל אך לא בהכרח תועיל להם עצמם.

הנימוק המרכזי של מתנגדי המהלכים הפלשתיניים, קשור ליחסים עם ארה"ב. אובמה והקונגרס מתנגדים בחריפות למהלך החד צדדי באו"ם, ואם הוא יעבור שם, הדבר יביא להחרפה ביחסי ארה"ב עם הרשות הפלשתינית, שתתבטא גם בעצירת המימון שכיום מועבר לפלשתינים בגדה.

כמו כן טוענים מתנגדיו של אבו מאזן, כי להכרזה באו"ם לא תהיה שום משמעות בשטח. הפלשתינים אמנם יזכו בהכרה בינלאומית, אולם הדבר לא ישנה כמלא הנימה את המציאות. מה שבכל זאת עלול להתרחש, זה עימות והסלמה ואפילו אינתיפאדה חדשה, שלא תשרת את הפלשתינים.

לטענת מתנגדי המהלך, הכרה באו"ם תגרום לפלשתינים לזכות במדינה בגבולות זמניים בלבד, ותוריד מסדר היום את סוגיית ירושלים והפליטים. "קיבלתם מדינה, קחו אותה ואל תבלבלו את המוח", יגידו להם בעולם.

מנגד נמצא כאמור אבו מאזן, אך הוא לא לבד. לצידו, תומכים במהלך החד צדדי סאיב עריקאת ונביל שעת, שמוביל קו קיצוני נגד מדינת ישראל. שעת´ עמד מאחורי הסכם הפיוס עם החמאס, שמקשה עוד יותר לקדם כל מהלך מדיני משמעותי.

גם גרמניה מתנגדת

ולמרות כל זה, אבו מאזן חושש מפני הטלת וטו אמריקאי במועצת הביטחון. לצורך כך הגיעו שני שליחים מטעמו לוושינגטון, עריקאת ואבו רודיינא, במטרה לשכנע את האמריקאים, כי מיד לאחר קבלת ההכרה באו"ם על מדינה פלשתינית, יחדשו את המו"מ המדיני עם מדינת ישראל.

עריקאת הרחיק לכת ואמר למזכירת המדינה קלינטון, כי אבו מאזן מוכן להתחייב על כך בכתב וגם להודיע שהוא מכיר במדינת ישראל בגבולות 1967. בירושלים שמעו את הדברים והודיעו מיד: עד שלא תהיה התנערות מהחמאס ועד שלא יבוטל ההסכם הפנימי שהושג בין הרשות הפלשתינית לחמאס, לא יהיה שום משא ומתן. אפילו אובמה הבין זאת.

בתום פגישה ארוכה שקיים השבוע עם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אמר הנשיא האמריקאי, כי ההתנגדות הבינלאומית להכרזה חד צדדית על מדינה פלשתינית צוברת תאוצה. "הודתי לקנצלרית על תמיכתה בעקרונות שהעליתי בנאומי", אמר אובמה. לדבריו, גם גרמניה הדגישה את התנגדותה להכרזה באו"ם.

העמדה הגרמנית הזו מוכרת לנתניהו. בעבר דווח על שיחה קשה בין נתניהו לקאנצלרית, אולם מאז יושרו ההדורים, וגרמניה הצטרפה לעמדה הישראלית והאמריקאית, השוללת את ההכרזה באו"ם.

במערכת המדינית בירושלים שמעו את הדברים והביעו סיפוק רב. גם הידיעה על המחלוקת הפלשתינית הפנימית באשר לנחיצות המהלך, מבשרת טוב. בירושלים שבו והבהירו, כי הדרך היחידה להתקדמות במשא ומתן לאחר ההתנערות מהחמאס, היא הכרה פלשתינית במדינה יהודית, שמשמעותה מציאת פיתרון לפליטים הפלשתינים מחוץ לגבולות מדינת ישראל וכן מניעה אפשרית של ערביי מדינת ישראל לבקש בעתיד זכויות לאומיות.

"אפילו אסאד לא יודע"

המחלוקת הפנימית הפלשתינית, מעסיקה את מדינת ישראל, אך לא פחות מה שקורה בסוריה. במערכת הביטחון בישראל מתחזקת ההערכה כי משטרו של אסאד לא יחזיק מעמד, והוא יקרוס בלחץ המפגינים הסוריים ובלחץ העולם לאחר הטבח שהוא מבצע בבני עמו.

"ארבעים שנות שלטונה של משפחת אסאד עומדים להסתיים", אומרים במערכת הביטחון, ונוכחים לראות כיצד אסאד נחלש. "זה יכול לקחת כמה חודשים, אבל אי אפשר לעצור את התהליך". גורמי הביטחון הישראלים עוקבים אחר המהלכים הסורים, ללא התערבות, אך יודעים להעריך כי מצבו של הנשיא הסורי הולך ומחריף. בכל ארוע עם הרוגים, הוא מאבד עוד יותר את הלגיטימיות שלו.

ואכן אסאד נמצא בבעיה אמיתית. הוא יודע שאם יוותר למפגינים מבית, זה יתפרש כחולשה ויוביל אותם להחריף את הלחץ נגדו עד שיתפטר. מאידך, אם יגביר את האמצעים האגרסיביים לדיכוי המהומות, יהיו עוד ועוד הרוגים, וזה יאיץ את נפילתו. "הדילמה הזו מבשרת על דמדומי שלטונו", משוכנעים בצד הישראלי.

הרמטכ"ל בני גנץ, שהתבקש להעריך מה יקרה בצד הסורי, התבדח על כך השבוע, ואמר שאפילו אסאד לא יודע מה יקרה בסוף השבוע הזה או בשבוע הבא. "חוסר הוודאות הזה מטריד אותו, כפי שהוא מטריד אותנו", סיכם גנץ את המצב.

בחמאס ובחיזבאללה, בני הברית של אסאד, יושבים מהצד וגם הם ממתינים להתפתחויות. שני ארגוני הטרור הללו, זכו עד כה למטרייה סורית גדולה, ואסאד מחכה לקבל מהם תמיכה. אולם הם מעדיפים לראות כיצד הוא מתגבר על בעיותיו מבית. כך נוהגת גם איראן, שסוכניה מסתובבים בתוך סוריה ולא יודעים כרגע כיצד לפעול. אם אסאד יפול, הם מתכוונים לחדש מיד את הקשר עם מי שיקום תחתיו.

אין סיכוי לערוץ סורי

המצב בסוריה משפיע גם על הויכוח הפנים ישראלי באשר להמשך היחסים עם סוריה. אין זה סוד שבמערכת המדינית והביטחונית קיים ויכוח, שגבר בשנתיים האחרונות, באשר לצורך בחידוש המשא ומתן המדיני עם סוריה. המחיר ברור: החזרת הגולן כולו תמורת הסכם שלום מלא.

כמה אישים בצמרת הביטחונית, ובראשם הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, סברו וסוברים כי מדינת ישראל צריכה לפרוץ דרך בערוץ מדיני חליפי, לאחר שהמשא ומתן עם הפלשתינים תקוע. לצורך כך הם ממליצים לבחון את הערוץ הסורי.

לאחרונה (במהלך עדותו במשפטו), הודה ראה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, כי חידוש המשא ומתן עם סוריה היה קרוב מאד, ואם לא הבעיות והחקירות נגדו, הוא היה מקדם את הערוץ הזה. מי שהובילו את מלאכת התיווך היו הטורקים, שסיפרו כי רגע לפני חידוש המו"מ המדיני, החל מבצע "עופרת יצוקה" בעזה שקטע את כל המהלך.

כך או כך, מאז החלו המהומות בסוריה, נפסק לו הויכוח הישראלי הפנימי באשר לחידוש המו"מ המדיני עם סוריה. במצבו הנוכחי של אסאד, אין שום סיכוי להגיע לשום דבר. אסאד מצידו אולי היה רוצה, רק כדי להסיט את האש ממנו, אבל ישראל לא תספק לו את הסולם.

עם זאת במערכת המדינית חוששים כי לאחר נפילת אסאד יקום ממשל עוין, שיהיה קרוב עוד יותר לאיראן. ממשל מוסלמי כזה יאיים מיידית על מדינת ישראל. ובכל זאת הפלתו של אסאד, תסייע בטווח הקצר, כיון שתחליש את מעמדה של איראן, בת בריתו של הנשיא הסורי. זו הסיבה שהאיראנים חוששים מנפילת אסאד. כיום הם עושים ככל שיחפצו בסוריה, כולל העברת נשק דרך שדות התעופה של דמשק היישר ללבנון.

המפגינים שוגרו לגבול

המהומות בסוריה השפיעו מיידית גם על הגבול הישראלי. זאת לאחר שנודע כי הממשל הסורי האיץ במפגינים פלשתינים המתגוררים במחנה ירמוק ליד דמשק, לצאת ולהפגין בגבול הישראלי ב"יום הנכסה".

המטרה של אסאד היתה ברורה: להסיט את האש ממנו ולהעבירה למדינת ישראל, כדי שהעולם יראה כיצד יורים בתושבים סורים, המפגינים בצורה שקטה לכאורה בגבול הישראלי. בפועל אסאד נכווה עוד יותר מהמהלך הזה.

הפלשתינים במחנות הפליטים בסוריה הבינו מהר מאד את כוונתו של אסאד. עד כה נחשבו לנאמניו הגדולים ביותר, אולם השבוע כאשר הגיעו גופות ההרוגים לתוך המחנה בירמוק, זעמו על הנשיא הסורי.

הזעם כוון בעיקר לאנשי החזית העממית של אחמד ג´יבריל — הארגון הפלשתיני הוותיק המשמש כזרוע ישירה של הנשיא אסאד והמודיעין שלו. משפחות ההרוגים במחנמה ירמוק — מחנה הפליטים הגדול ביותר במזרח התיכון, תקפו את נציגי החזית העממית, והאשימו אותם, בכך ששלחו את בינהם להיהרג לשווא ללא כל הישג.

עיקר הזעם היה על מותם של שמונה מהמפגינים שמצאו את מותם בהתפוצצות שדה מוקשים סורי ליד קונטרה. עד מהרה החלו תושבי ירמוק להתעמת פיזית עם אנשי החזית של ג´יבריל. משרדי ג´יבריל הועלו באש והזעם בתוך ירמוק גבר. העימותים החריפו כאשר אנשי החזית ירו באש לעבר המפגינים וקטלו 14 מהם.

בסופו של דבר, נפגע אסאד מכל המהלך. מצד אחד ניסה להסיט את האש ולשגר מפגינים פלשתינים לגבול הצפון. אולם המהלך הזה נחשף על ידם והזעם נגדו רק התגבר.