"טיקון לילשבועות" פ. חובב במרכזו של כפר קטן השוכן בדרום-מזרח צפון אוגנדה, או במערבה, מתקיים בימים אלו אירוע פולקלוריסטי מיוחד במינו, המושך אליו המוני תיירים חובבי פולקלור מרחבי העולם התרבותי. עם שקיעת החמה יוצאים תושבי הכפר מביתם בבגדים ססגוניים ומתלכדים כאיש אחד בלב אחד במעגל גדול לריקוד כיסופין הנקרא "ריקוד נעשה ונשמע". בשעת הריקוד עושים המשתתפים תנועות גוף נמרצות ומנענעים בראשם לימין ולשמאל שוב ושוב ללא הפוגה. עשיית התנועות נמשכת שעה ארוכה עד כלות הכוחות, ואז מגיע רגע השיא, בו תוקע ראש הכפר שתי אצבעות לתוך שתי אוזניו לאות כי הסתיים שלב ה"נעשה", ואפשר להתקדם לחלקו הרוחני של ריקוד הכיסופין, הנקרא "ונשמע". בשלב זה מקפידים הנוכחים להימנע מכל עשייה ולייחד את כל תשומת ליבם לפולחן האוזן. במהלך פולחן האוזן, ניגש ראש הכפר בצעדים מדודים למרכז המעגל כשבידו הימנית טנא גדול ובתוכו שלוש פחיות בירה מובחרת, שבעה גבעולי חיטה אגודים בפעמון זהב ורימון, וגביש גבינה צהובה פרוסה לי"ב פרוסות טבולות בחומץ בן יין. הוא מוציא מהטנא את הגבינה ומתחיל ללעוס אותה לאט לאט במתינות ובנחת, כאשר מפעם לפעם הוא לוגם לקירבו כמה לגימות בריאות מהבירה המובחרת ומגרש זבובים טורדניים באמצעות גבעולי החיטה. ההמונים עומדים מסביב באימה וברטט ומטים אוזן ימנית לשמיעת קולות הלעיסה והבליעה. זקני העדה מתאמצים לשמוע גם את קול נפנוף גבעולי החיטה ורחש כנפי הזבובים. כך נמשך לו פולחן האוזן באיטיות רבה ובשקט מופתי, עד שהוא מכלה לאכול את כל תכולת הטנא, ומנחה הטקס מכריז בחגיגיות לקול צהלת ההמון: תם השקט. עם תום השקט, מתפנים המשתתפים להפוגה קלה לצורך שמיעת מהדורת חדשות, ומיד לאחר מכן מתחיל פולחן ההמשך הנקרא "קבלת הגבינה", אשר במהלכו מקבלים איש מרעהו מבחר מעדני גבינה מבלונצ´סים, ומברכים איש את רעהו בברכת "אשרינו, מה טובה גבינתנו". בשלב זה מגיע האירוע לשיאו. אל מרכז המעגל מובא כדור פורח גדול בצבע לבן עם פסי לבן לבנים בצבע לבן, המסמלים זוך וטוהר צח ומזוכך. שבעה ילדי חמד בני עמים שונים שעברו המרת דת בהליך צמחוני מזורז, גוררים לתוך מושב הכדור הפורח פרה לבנה מקושטת בגבעולי ירקות טריים שנשתבחה בהם אדמת הכפר. הפרה המקושטת נקשרת למקומה וההמון הנרגש מביט בה בהערצה שעות ארוכות תוך כדי לעיסת גבינות וצ´יפס, כשברקע מתנגנים צלילי הבה נגילה הבה. ואז, או אז כשקרני השחר מתחילות להפציע והפרה מתחילה לגלות סימני עייפות, או אז משחררים אל על את הכדור הפורח, והפרה עולה השמיימה לקול תרועת ההמונים הפוצחים בשירת: "הידד, הידד. הכל מתוקן. קיבלנו חלב, החזרנו פרה שלימה. אנחנו לא חייבים כלום לאף אחד. הידד הידד". בסיום הפולחן, מתפנה ראש הכפר לשוחח עם העיתונאים הנפעמים ולענות לשאלותיהם. בתחילת השיחה הוא מגלה להם, כי תושבי הכפר הם מהגרים מישראל שמאסו ביהדותם ויצאו לחפש לעצמם חיי תרבות הולמים יותר. בהמשך הוא מתאר בהתלהבות כיצד התגבש הפולחן התרבותי, המושתת על מסורת עתיקת ימים, שעברה סדרה של שדרוגים ורפורמות עד שהגיעה למתכונת התרבותית המיוחדת. היו ימים — הוא מספר בגאווה — בהם כל השדרוג התבטא בסך הכל בפולחן נחמד שעשינו בנושא עבודת האדמה. היינו מגיעים עם טרקטורים וקומביינים לאתר הטקס, טובלים את הנעליים ברגבי עפר לחים, מציגים לראווה מבחר מגידולי הקרקע שלנו, שרים ורוקדים קצת וזהו. אלא שמהר מאוד היינו חייבים לשנות את המתכונת משום שקצה נפשם של החברים בעבודת האדמה. עברנו לפולחן שהושתת על סיפורם הנוגע ללב של בני אומות שונות שהצטרפו לשורותינו לאחר שעברו טקסי המרת דת, אך גם את האופי הזה נאלצנו לשנות לאחר שהתברר שהחברים החדשים מעדיפים להסתפק בוויתור על דתם הקודמת ללא צורך להמיר אותה. בשלב הזה אימצנו את פולחן האכילה שהתבסס על עיסוק בזלילת מבחר סוגי גבינות וטיפוח כבודה ומעמדה של הפרה המניבה. אלא שגם את האופי הזה של הפולחן נאלצנו מהר מאוד לשנות לאחר שהתברר, כי חברים לא מעטים משתוקקים לפולחן עם אלמנטים יותר רוחניים. ואז — סיים ראש הכפר את דבריו בקומץ שמצים של גאווה — או אז עברנו לשדרוג האחרון, הכולל בתוכו את כל המאפיינים הקודמים, בתוספת נופך רוחני מודרני של תיקון והתחברות לכוחות חוצניים על-טבעיים, להם אנו שולחים פרה עייפה אך מרוצה, כביטוי לחירות ולגאולת נפש פלורליסטית. - ואיך היה נראה הטקס לפני שהתחלתם לשדרג אותו? — שאל מי ששאל — למה לא השארתם אותו במתכונתו המסורתית האורגינלית? - או, היינו חייבים לעשות לו רפורמה יסודית — השיב הפציינט בתנועת ביטול — הוא היה ממש פרימיטיבי. |