קינמון של  מור...

Nina Ricci

L'Air du Temps

כך קוראים לבושם שלי.

ארבעים שנות...

מתבשמת בניחוח הימים.

מוזמנים להכיר

נינה ריצ'י - של ריח הזמן.

Nina Ricci

L'Air du Temps

-

לריח כוח משיכה אדיר.

ככל הידוע לנו, ההיסטוריה של הבושם מתחילה לפני כ-25,000 שנה.

בשמים ראשונים הופקו משרף עצים וריחם היה כה עז

עד שהקדמונים השתמשו בו להרחקת מזיקים.

הבושם שימש לצורכי פולחן, רפואה, חיזור, יצירה וטקסי מוות וקבורה.

בתנ"ך מוזכרים בשמים שהופקו ממור ולבונה,

ובעין גדי התגלתה בחפירה ארכיאולוגית מעבדת בשמים

צמודה לשרידי בית כנסת עתיק מהמאה השישית לספירה.

בקוראן,

הנביא מוחמד מדבר על השפעתו הברוכה של הבושם על רוח האדם.

במצרים העתיקה נהגו למשוח את המתים בבשמים ומשחות ריחניות,

על מנת שיתקבלו בברכה בעולם הבא.

לאחסון המשחות, השתמשו המצרים בכדי חרס או במיכלי אלבסטר,

ששמרו על קרירות הבושם.

כבר אז הושם דגש על עיצוב מיוחד,

הן מבחינת צורת המיכל והן מבחינת העיטורים שצוירו עליו.

ביוון העתיקה,

בקבוקי בושם מיוחדים, מעוטרים בסיפורי אגדות וציורי חיות מרהיבים,

יוצרו בעבודת יד ונצבעו על ידי אמנים שהוכשרו לכך.

גם ברומא העתיקה

רווח מאוד השימוש בבשמים,

שם הם זכו לראשונה לשם המלווה אותם עד היום -

פרפיום.

.

ידוע שהאירופאים השתמשו במיכלים שונים,

מזכוכית, זהב, כסף, פורצלן ועוד, לאחסון מוצרי בושם.

בתחילה, נהוג היה גם להשתמש בבשמים בעזרת מבערים

שנתלו בשרשרת ברזל על הצוואר, או הוצמדו כסיכה לדש הבגד.

 אולם מה שסימן את תחילת תעשיית בקבוקי הבושם באירופה

היה מיכל הברזל שעוצב בתקופת המגיפה השחורה;

באותם ימים נחשבו הבשמים ל"ריחות טובים",

המגרשים את הרוחות הרעות של המחלה.

.

את מיכלי הברזל החליפו מאוחר יותר מיכלי הברונזה,

 אחריהם, במאה ה-13, באו מיכלי הפורצלן,

ורק בתחילת המאה ה-20 שבו בקבוקי הזכוכית לשימוש.

בתחילה הייתה זו זכוכית באקארה היוקרתית, ובמהרה הצטרף גם הקריסטל.

.

ימי בקבוקי הבושם המפוארים החלו באמצע המאה ה-18.

תחת שלטונו של לואי ה-15 התפתח סגנון הרוקוקו,

בו יוצרו בקבוקי בושם מזכוכית חלבית בעיטור צבעי אמייל.

.

באותה תקופה עלו בקבוקי הבושם לדרגה של חפץ אמנותי,

שנועד לענג שכבה חברתית מעודנת ונהנתנית.

במאה ה-18 החלו גם מפעלי חרסינה רבים באירופה לייצר בקבוקי בושם,

כשהפורה והחדשני בהם הוא מפעל צ'לסי האנגלי.

בקבוקים אלו עוצבו לעתים קרובות בדמות

ארוס, מלאכים, בעלי מלאכה, ציפורים, בעלי חיים ופירות.

הם עוטרו בציורים בצבעים עזים ובסוגרי מתכת ופקקים מעוצבים.

.

לקראת סוף המאה החלו בקבוקי הזכוכית

להוות תחליף מכובד לבקבוקים היוקרתיים יותר העשויים כסף או חרסינה.

בקבוקי בושם והרחה שיצאו מבתי המלאכה האנגליים לזכוכית

היו באיכות גבוהה יותר מכל מוצר דומה שיוצר באירופה,

כשהביקוש הגבוה היה לזכוכית חתוכה שעובדה בטכניקה מיוחדת.

במאה השנים שבין מחצית המאה ה-18 למחצית המאה ה-19,

הונחו היסודות לתעשיית הבשמים המודרנית.

בקבוק הבושם הטיפוסי במאה ה-19 היה מכל זכוכית חתוכה עם מכסה כסף.

במקביל פותחו סדרות שלמות של כלי זכוכית צבועים

בגוונים אטומים ושקופים, מעוטרים צבעי אמייל, ובציורי כסף וזהב.

.

עוד בלט הניסיון לייצר כלי זכוכית שמחקים אבנים יקרות,

להשתמש בזכוכית מרובדת ולפתח כלי זכוכית צבעונית מקוריים.

מאוחר יותר הושפע עיצוב בקבוקי הבושם מזרמים אמנותיים שונים,

בהם האר נובו בסוף המאה ה-19,

האר דקו בתחילת המאה ה-20 ועוד.

עם הזמן הפכו הבקבוקים פונקציונאליים יותר

ובעלי גזרה פשוטה ויוצרו גם בתבניות.

בקבוקי הבושם המסחריים הראשונים היו בעלי צורה אחידה,

תווית מעוצבת בקפידה ומארזים בעלי עיטורים תואמים.

הכוח השיווקי הטמון באריזה הפך אותה לחלק בלתי נפרד מתצוגת הבושם.

מיכון תעשיית הזכוכית במאה ה-20 הפך את הבושם לנחלת הכלל.

עם הזמן התפתחו מאוד גם היצירתיות והמקוריות,

וכל בקבוק בושם חדש שהושק,

דמה יותר ויותר ליצירת אמנות.

.

פרנסואה קוטי היה הבשם הראשון

שבחר לארוז ב-1906 את אחד מבשמיו בבקבוקון קריסטל משובח מבית לאליק.

הייתה זו הצהרה ראשונה שבושם טוב פירושו יוקרה.

קוטי גם היה הראשון בתעשיית הבישום,

שחיבר בין בושם לתמונה במודעת פרסומת.

 .

בשנת 1921 הושק הניחוח ההיסטוריChanel 5 ,

וקוקו שאנל הייתה למעצבת האופנה הראשונה שהעניקה את שמה לבושם.

זהו אחד הבשמים הנמכרים בכל הזמנים

 ושמו נקשר בשמותיהן של כוכבות קולנוע רבות, בראשן מרילין מונרו.

קוקו שאנל הצהירה אז "אני אשקיע הכל בריח והבקבוק יהיה פשוט וללא שם, רק מספר".

היא הצמידה את מספר המזל שלה - חמש - לאריזה אלגנטית

כמיטב מסורת הבית: זכוכית שקופה, עיצוב מלבני קלאסי ופקק

המזכיר בקבוק אלכוהול יוקרתי.

-

כריסטיאן דיור הציג את הבושם הראשון שלו Miss Dior ב-1947.

הבושם הוקדש לאחותו והוגש בבקבוק דמוי כד קריסטל בהיר,

הד לאופנת המאה ה-18,

שממנה שאב דיור את השראתו.

מיד לאחר מכן,

הוצג הבושם גם בבקבוק בעל גימור מפואר,

שבו הוסרה בחלקה שכבה חיצונית של קריסטל צבוע

כדי לחשוף משטחים של קריסטל חסר צבע, עם גימור מוזהב.

ב-1948 השיקה נינה ריצ'י את L'air Du Temps,

בבקבוק היונים הצחורות שעוצב כפסל על ידי אמן הזכוכית רנה לאליק,

והיווה נקודת מפנה בעיצוב בקבוקי הבושם בעולם.

מעתה נוצר קשר הדוק ובלתי נפרד בין מראה בקבוק הבושם

לריח אותו הוא נושא.

כיום בחירת הבושם מושפעת גם ממראהו הכובש של הבקבוק,

המשמש כקישוט או כפסל לכל דבר על שידת האיפור.