מאת: RosaLin | פורסם ב: 01-11-2007 |

מאחר והחלה לחזור הווייתה של שוני פראשווילי לאחור. אפילו שלא האמינה עד כמה זה אפשרי, בכל זאת סימנה את אבני הדרך במסעה באמצעות הכלים החדשים שקבלה.
עותק מדויק מישותה שוכפל מגופה כאחד רוחני שהוא נפרד מהחומר, שונה לבשר ודם שלה, כאשר זה האחרון נותר לגופו דומם ודרוך במקומו כמותיר עוגן חיבור להעתקו הרוחני החדש, לצורך קריאת חזור.
בעיקרון, מתרחשת פעולה כזאת כאשר עוזבת הנשמה את גופו של האדם ואכן, כך בדיוק הרגישה שוני. מרחפת עם ישותה החדשה על ציר הזמן הכרונולוגי אל תוך הזיכרון הקולקטיבי הרחוק ביותר אליו נתן לה הגוף שנותר מאחור, את האישור להגיע.
פחד צמרר בגופה הדומם בכל פעם שהעזה להדרים עם ישותה, להצפין או לשייט בין רבדים של מרווחי זמן רחוקים. צריך להבין כי בכל פעם שנאלצה שוני בעברה, להתמודד עם עניינים חדשים, היה אוחז בה פחד משתק. לפחות השכילה לזהות את צורך הגוף לאחדות ואת קריאת הפיקוח מגופה הגשמי. לאות כך, הייתה שמורה לה בזיכרון, נורה דמיונית שהבהבה. גם הפעם סמכה ישותה של שוני על נורת הפיקוח. וכך התאפשר לה לצאת למסע. עולם תת המודע פתח את הדלת ואפשר לה כניסה.
שוני החלה ליישם במציאות היום יומית את החוקים הלא כתובים שגילתה בדרך החדשה. על פי השגתה את חוקי המשחק של עולם הרוח, ידעה שוני לתרגם אותות וסימנים על בסיס נוסחה שעלתה מהתזה שהשלימה.
הנוסחה שעלתה לא הייתה חדשה. מסתבר שהגלוי רב מהנסתר. בסך הכול היה זה משולש שווה הצלעות. כבר קבעו חכמים בראשית ההיסטוריה. חכמה בינה דעת הם נקודות המפגש בו. הפוך את המשולש מטה וקבל את מהות החיים. בנקודת זמן זו, התגלה חיזיון של תמונות משתקפות וסיפורן ברבדים של רצף הזמן.
במסעותיה הגיעה שוני אל נקודה מאוד מיוחדת בקצה המנהרה, שם ראתה את הבית הישן של אבא ואמא. היא הייתה מאוד נרגשת. עם רגליה הקטנות דרכה על ריצפת הסלון של הבית ההוא, בימים בהם היו הוריה עדיין נשואים כדת משה וישראל. היא ראתה אותם שוב צעירים וחסונים אולם היא בעצמה, הקטנה ביניהם, הרבה יותר נאורה מאשר יכלה לזכור. תשלובת של מודעות עכשווית בגופה הקטן, ההיסטורי.
כמו בכל יום שבת, באופן שיטתי, חזר על עצמו אביה של שוני, בדרישה בלתי מתפשרת לעשות ביקורי בית אצל הוריו, סבא וסבתא שלה. תמונת זיכרון ראשונה זו ממסעה של שוני האירה את הבנתה לגאוותו היחידה של אבא. מוקסמת חזתה ישותה בתמונות מהתעקשותו הבלתי מתפשרת של אביה לשמר את הקשר. כאשר הוסיפה את כוחות צדקתו לדעתה, נרקמו כולם יחדיו עור וגידים לרשת של נתיבים מצולבים במוחה הרך. ישותה ידעה והבינה שוני את המורשת שהוטמעה עוד בילדותה ובגופה הבהבה אות חזור. כל פעם שהרגישה את סחף רצונה לחדור אל מעבר לניתן לה על פי חוקי הרוח, נאורו בה ספקות אשר אותתו מגופה ודרשו אותה לחזור.
ענייה של הילדה אשר פגשה במסעה הראשון, זרחו. דרכן ראתה את הדמות שעלתה בחדרה כשהיא חיה ונושמת. תמונתה המוחשית של הילדה שהייתה, לפני בת-מצווה, עם זיקה חזקה אל צפונות האור השאירה בה אותותיה. הפעם בשנית, הפעם בצורה מודעת. במקביל, איתות שנשלח מאת הגוף גבר עליה כמאיים והיא נעשתה מבולבלת. מבינה כי היה בה זיכרון ישן טמון כפצע פתוח בתת מודעותה, אשר פער תהום של הלם בנשמתה. שוני ידעה כי דברים מהעבר הפכו אותה אנוסה בדעותיה. עכשיו, השכילה לעשות בהם סדר והכרה.
שוני ידעה היום כי בכור פראשווילי, אביה, מעולם לא השכיל להקשיב אף כי תמיד חשבה כי הקשיב באוזן מלאה. אופיו השתלטני סחר בו להטמיע את רצונו בכל מחיר. מטרותיו הנאצלות, נכשלו על ידי גחמותיו. הייתה לו שאיפה נסתרת אחרת, שאיפה אישית. תמיד הייתה זו רק שאיפה אחרת אישית. מאחר ושוני הילדה יכלה להבין רק את שאיפתו האישית, אותו חסך אשר נשא מנעוריו, פער גם בה תהום, על כל קשריה החברתיים ובעיקר על התפתחות זהותה. היום, יכלה הילדה הקטנה מהעבר לצמוח ולפתח חכמה.