את מורי ורבי הפרופסור מוטי עומר ז"ל, הכרתי לראשונה בתחילת שנות ה-80 בבצלאל כאשר  למדתי אצלו קורסים בתולדות אמנות. היתה בו אהבה עמוקה לכל דבר הקשור לאמנות ולעוסקים ביצירה, הוא הקרין סביבתו ידע נרחב שהתבסס על סקרנות ומחקר בתחום, אותו חילק לכול מי שרצה ללמוד. כאיש אקדמיה הוא שקד בייחוד על חקר אמנות ישראלית,  כתב ערן ופרסם  ספרים בנושא דוגמת, "יצחק דנציגר"  "אמנות ישראלית בת-זממנו מקורות וזיקות" . בפועלו רב השנים  העמיד דורות של תלמידים וחוקרי אמנות.

בין תפקידיו הרבים  היה מנהל הגלרייה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר באונ´ תל-אביב.

בה הוצגו תערוכות רבות. בתמונה זו, מאחת הפתיחות,  הוא מופיע בצד ימין, חובש את קובעו האופייני.

פרופסור עומר היה המנחה שלי בדוקטורט באוניברסיטת תל-אביב בנושא "דחיסת מרחב וזמן באמנות הסייברספייס", הוא הסכים להנחות אותי בתחום חדש ומרתק של אמנות מדיה חדשה, אולי כהמשך טבעי לעבודת המאסטר שלו בנושא Space-Time and Modern Architecture; The Concept and Sources of Space-Time in Cubism and its Influence on Architecture , ולתובנה כי האמנות העכשווית מגולמת בכל מדיום חדש. בווידאו המצורף הוא מוצא הגבלות בין המדיום החדש לישן.

המאמר שכתבנו יחדיו, "הקתדראלה האולטימטיבית", שהתבסס על המחקר, הוצג במספר כנסים בחו"ל והתפרסם באתר  CTHEORY.

בסוף השנה שחלפה, יצא לאור ספר הגות בן 785 עמודים, The Beauty of Japheth in The Tents of Shem , לכבוד  פרישתו לגימלאות מאוניברסיטת ת"א. באירוע המרגש בו השתתפו רבים, איש לא דמיין שמייד לאחר מכן תתקוף אותו מחלה קשה ממנה לא יחלים. בביקורי בבית החולים ולמרות מצבו הקשה הוא דיבר בגאוה ובתקווה על האגף החדש במוזיאון ת"א, קבענו להפגש שם לאחר החלמתו...

הליכתו מאיתנו השאירה מסך ריק בסצנה האמנותית המקומית, יהיה זיכרו ברוך!