טוב בטח שואלים מה זו הכותרת הזו? ובכן עם ישראל , הגיע הרגע המכונן,

אומנות לחימה סובלות קשה מטבע שמן, לחימה. המילה לחימה מרחיקה את הציבור ונותנת תחושה של מכות רוע אלימות. אולי, אולי זה נכון בסרטים, במיוחד בסרטים מצויירים. במציאות , אומניות לחימה הן האמא והאבא של הפעילות הגופנית.מאפו זה בא, מה פתאום? ובכן פשוט מאוד, אבותנו עבדו גופנית קשה מאוד, הם לא היו צרכים להוסיף פעילות גופנית.לא היה רכב, לא היה מנוף , כלי העבודה היו ידניים.בסוף יום עבודה הם ממש לא היו צרכים ובטח גם לא יכולים ללכת לשעה של מדרגה או ריקוד סוער. מצד שני גם לא היה ממש חוק, כלומר חוק אולי היה אבל עד שהגיע השוטר רכוב על חמור אתה מת, די דומה לימינו אילו.

לכן מאז שחר הבריא ותאמינו לי הייתי שם, בני האדם מתאמנים להגן על עצמם ולפעמים משתמשים בזאת גם למטרות אחרות. תראו את הטבע.

הטורפים, מיום לידתם מתאמנים באומניות לחימה, הנמר והטיגריס האריה וחתול הבית, כולם מגיל אפס מתאמנים בלצוד ואיך לא להיות ניצוד.

אז מי את\ה הצייד או הניצוד?