סיפור שהיה באמת, ארוך אבל שווה...

אני יודע שאני נתפש בעיניכם כגבר גבר,

כפות ידיים מסוקסות, שרירים מפותחים מכל עבר,

ולכן מה שאני כותב כאן עכשיו עלול להמם אתכם,

מעבר לשבירת המיתוס, עלולה לזלוג דמעה מעינכם...

אתמול בצהריים אני יושב לי ככה בנונשלנטיות מול המחשב,

פתאום עולה מולי בצ'ט מישהו שיש לי בשבילו פינה חמה בלב,

הוא לא יודע מי אני אבל אני יודע מי הוא, מין איזון משונה,

היה מפקד שלי בצבא, ועכשיו לסיפור המרתק עצמו... הינה...

לא התאפקתי והזדהיתי בפניו, חשפתי את פרצופי האמיתי,

ומסתבר שהוא כבר ניחש מי אני, אחרי... שנתתי לו רמז ענקי!

ואז אנחנו מתחילים להעלות זכרונות מימי צבא הגנה לישראל,

וככל שהצ'ט מתגלגל ומתפתח, מצאתי את עצמי עוד ועוד שואל...

ואז הוא שולף לי וואחד סיפור אמיתי עם מוסר השכל ותובנות,

ואני, זה שנתפש כגבר גבר מסוקס, מתרגש עד לתוך העצמות,

והסיפור שהיה ככה היה, לא נגעתי אפילו לא בפיפס, תאמינו לי,

למעט העובדה שהוא לא קרה בחרוזים, אבל זה ממש ממש שולי...

הפלוגה שלי שירתה בלבנון בסוף המלחמה, בשנת שמונים וחמש,

אותי שלחו לקורס מיוחד שבו עושים חיים אבל לא יותר מאוחר משש...

כשנגמר הקורס הזעיקו אותי להצטרף לפלוגה, להצטרף לחבר'ה בלבנון,

למרות... שהיה לי סדר עדיפויות אחר, קשור בבחורות... והיו לי המון...

אז איך שאני מגיע למקום שממנו אוספים אותי ונכנסים למוצב,

אומר לי הסמל, יש לך רישיון נגמ"ש, אתה נוהג... בלי ויכוחים! עכשיו...

ואני אומר לו: "המפקד הסמל", אני נהג חדש, אז מה אם יש לי רישיון ?

והוא בשלו: אחרי הנסיעה הזו כבר תהיה נהג מדופלם עם ניסיון והמון...

המפקד לא תמיד צודק אבל הוא מונה על ידי צבא הגנה לישראל,

אני מתיישב על כיסא הנהג, נוהג בנגמ"ש, מעלינו משגיח האל,

וזה לא בלי סיבה שהאל שלמעלה השגיח טוב טוב על הנגמ"ש,

אני מזכיר לכם שאני צעיר ברישיון, כמוגדר בחוק, נהג דנדש... ממש...

הדרך עוברת על פי תהום עמוקה והשיירה דוהרת בדרכים,

אני מנסה להדביק את הקצב, ואז מתחיל סרט "לא לילדים",

אני מאבד את השליטה, והנגמ"ש משתולל לכל מקום,

פעם ימינה ופעם שמאלה, אני מזכיר לכם שיש שם תהום...

כולם בתוך הנגמ"ש  נלחצים, אני מנסה בכל כוחי לעצור,

כבר הזכרתי שאני נהג חדש ? מצליח לא לפספס אף בור...

אחרי כמה דקות אימה של סרט בסגנון היצ'קוק, הנגמ"ש נעצר,

כל הנוסעים, כולל הסמל בהלם, ואני מחייך, איך אני נוהג ? נכון גברבר ?

אנחנו מסתכלים מחוץ לנגמ"ש שנעצר ממש על פי התהום,

אני אומר לכם סיפור אמיתי, מרגיש לי כאילו קרה היום...

כולם מתנפלים עלי: תגיד, אתה נורמלי ? אתה לא רוצה לחיות את מחר ?

תסלחו לי, אני עונה בתמימות, "אבל זה היה כי קרוב שאפשר..."

מאותו היום הפכתי להיות הנהג הכי איטי וזהיר בפלוגה,

בכל פעם שנדרשתי לנהוג בנגמ"ש לבשתי עלי חצאית ורודה,

איך אומרים ? הייתי "סיסי נגמ"ש", לא מתאים ללוחם בפלוגה,

והסמל... גם הוא למד את הלקח... ומאז הוא לא מלמד נהיגה...