כותרות TheMarker >
    ';

    עסקים קטנים, הצלחות גדולות - כל מה שלא ידעתם על תומר קורון - ביה"ס לחיזור

    8 תגובות   יום שבת, 11/6/11, 16:00

    עסקים קטנים, הצלחות גדולות - תומר קורון, הוא בעל המותג "תומר קורון" –ביה"ס לחיזור. ראיינתי אותו על הדרך שעשה, ושמעתי ממנו סיפור על נוודות, הישרדות, סודות, נחישות יוצאת דופן, ועל הדרך להסיר את ערפל המסתורין שאופף את הקשר בין גברים ונשים. שנייה בסדרת כתבות על אנשים שמצליחים במה שהם עושים. סיפורים של השראה.

     


    ''

     


    עולם החיזור והפיתוי, ריתק אותי מאז ומעולם. כאסטרטגית בתחום העסקי, כל מהלך שיש לו השפעות בטווח הארוך מרתק אותי. באופן אישי אני מעבירה טקטיקות נבחרות מהעולם העסקי לעולם האישי (במיוחד בתחום החיזור) וגם הפוך. גיליתי שהתוצאות הן חסרות תקדים.

    כל מי שמכיר אותי יותר מיום וחצי, יודע עם מי יהיה לי מעניין לדבר, וכששמעתי ממספיק אנשים את השם "תומר קורון" חיפשתי אותו ואף הלכתי לשתי הרצאות שלו ולסדנא. כאישה, זו הייתה זכות נדירה, כי בד"כ הוא מעביר את התכנים שלו לגברים בלבד. באופן חריג, הוא העביר לנשים הרצאה בשם "מה גברים רוצים". אני הייתי זו שישבה מקדימה ורשמה כל מילה.

    יותר מאוחר ביקשתי לראיין אותו. אני מבטיחה לכם, זה אחד הסיפורים היותר מעניינים, והריהו לפניכם:

     

     

    ''

     

     

     

    אנטולי


    תומר נולד בלבוב, אוקראינה, וגדל שם עד גיל 10. הוריו התגרשו כשהיה בין שנתיים בערך, והוא נשאר עם אמו שגידלה אותו לבד.

    בגלל שסבל מאסטמה, הייתה לו ילדות מיוחדת. בזמנו לא הייתה קיימת תרופה (כמו המשאף שאנחנו מכירים היום), ולכן כשסבל מהתקף, אושפז בד"כ לשלושה שבועות בבית חולים, וקיבל עירויים ותרופות. חלק מהטיפולים נשמעים כמו עינויים: דיקור באוזניים, שהייה בחדרי מלח, ופנימיות מיוחדות. לפעמים פונה לשם באמבולנסים. הוא זוכר את החוויה כטראומטית, וסוג של שיתוק חברתי. עד כיתה ג' היה בעצם לבד, ואת לימודיו "הסדירים" השלים עם מורה פרטית.

    חיידק היזמות פגש אותו לראשונה כשהיה בן 7, בבית החולים. משקיות העירוי, הצינורות והמחטים, הוא יצר חיות: תרנגול, זאב, ציפור ומכר אותם ברובל (המטבע הרוסי) אחד לכל המתעניינים (לשם הפרופורציה, משכורת חודשית ממוצעת ברוסיה הייתה בסביבות 100 רובל). שם הבין ש"מכירות" זה תחום שהוא חזק בו. כולם חוץ ממנו היו מבוגרים (כך שיצא לו להתוודע לעולם המבוגרים מוקדם מן הצפוי, ועל הדרך למד לשתות וודקה ולשחק קלפים).

     

    הוא מגדיר את ילדותו כילדות של נווד. הרגיש עצמאי מגיל צעיר. אמו הייתה בעבודה והוא נאלץ להעסיק את עצמו – בד"כ הסתובב בעיר, נכנס לסרטים לבד, וחיזק את יצר ה"הישרדות" שלו. היה לו חבר אחד, בן של חברה של אמו, שאיתם הם היו יוצאים, אחת לתקופה, לטיולים בהרים, אבל רוב הזמן היה זאב בודד. הוא מרגיש את ההשפעות של זה עד היום, בהתנהלות העסקית שלו, באוניברסיטה.

     

    את כל העבודות עשה לבד ("שנאתי עבודות ביחד"). ברירת המחדל שלו היא להיות לבד. גם בתחום הרומנטי, יותר קל לו להיות לבד מאשר בזוגיות. היום, כשהעסק שלו צומח, והוא מעסיק מדריכים, עוזר אישי וסטייליסטית תחתיו, הם לומדים לעבוד ביחד. בסינרגיה.

     

    כל אלו תרמו לעצמאות המוקדמת שלו, דבר שזכור לו לטובה. במיוחד לנוכח העובדה שהיה יהודי, ולמד בבית ספר אוקראיני – אנטישמי. הוא זוכר שנדרש לדבר רק אוקראינית ולא רוסית, כי מי שמדבר רוסית נחשב יהודי. עד היום הוא מבין אוקראינית אבל לא מדבר את השפה.

    החיים באוקראינה לא היו קלים. הם היו עניים (כמו כולם) ולא היה מה לאכול. עמדו בתורות לחלב וללחם. היה פחד אמיתי שהם לא ישרדו. אמו מחליטה להעלות אותם לישראל.

    התחלה חדשה מביאה איתה טראומה של התחלה חדשה. תומר בן 10. באוקראינה הוא היה "יהודי". ופה הוא פתאום "רוסי". בלבול זהות.

     

    "ישר התאהבתי בישראלים". אבל הם דווקא דחו אותו, על רקע מוצאו. זרקו עליו אבנים, והרביצו. כאמור, תומר לא היה ילד חזק, אלא עדין ונעים הליכות. אבל כאופטימיסט נצחי, הוא מתייחס לתקריות ברוח טובה. "זה דווקא גרם לי לרצות להיות ישראלי". לנסות לפצח איך מגיעים ללב שלהם.

     

     

     

    תומר

     

    השם המקורי של תומר, הוא אנטולי (טוליק) קורון. וכך הוא עלה ארצה. חלק מתהליך ההפיכה שלו לישראלי, היה לבחור לעצמו שם ישראלי. הוא התלבט בין תומר ליונתן, ובסוף תומר ניצח.

     

    היה עוד תומר בכיתה. הוא היה חתיך, טוב בכדורגל, טוב עם הבנות. תומר מוסרי. סוג של ישראלי מושלם כזה.

    ("בעיניי זה היה השם הכי יפה בשפה העברית. זה הרגיש מדויק עם השם המקורי : אנטולי. שם עם עוצמה כזה").

     

    "הייתי צורח על כל מי שהמשיך לקרוא לי אנטולי".

     

    במעבר לחטיבת הביניים, הוא עלה עם כל הכיתה שלו מהיסודי. את המבטא הוא איבד מהר מאוד (כישרון לשפות). אבל עדיין זכרו אותו כ"רוסי". בהתחלה היו לו חברים רוסים, אבל עד כיתה ח' כבר היו לו יותר חברים ישראלים חדשים, כשהוא בהדרגה מתנתק מהרוסים. מוצא את עצמו צורך מיין סטרים ישראלי ומוזיקה אמריקאית (בעיקר רוק, קצת    MTV ).

     

    "התחלתי לחפש דרך להגיע לישראלים. השינוי היה בתיכון. רציתי תיכון אחר כדי להתחיל מחדש, ולא להמשיך בחטיבה בה הכירו אותי כרוסי. ואכן, המצאתי את עצמי מחדש. לא סיפרתי לאף אחד שנה שלמה שאני רוסי. נהייתי מקובל. הכרתי חברים טובים (שעד היום חברים שלי). הצגתי את עצמי כתומר".

     

    הוא מגלה לי, שהוא פחד לספר שהוא רוסי. בעיניו זה אוטומטית שווה דחייה. ברגעים שכבר היה חושף את המידע הזה (ממקום של כוח), כולם היו מופתעים מאוד.

    עד היום הוא בדיאלוג עם זה. לא ישר חושף את המידע. עם השנים הוא יותר פתוח ומשחרר את העובדה שהוא בעצם "רוסי", אבל עדיין בודק עם עצמו באיזה שלב של ההיכרות עם האדם החדש הוא מגלה זאת.

     

    גם עם רוסים יש לו מערכת מורכבת. לרוב הם מסתכלים עליו כמו עב"ם – לא נראה רוסי, אין לו מבטא, וגם כשמדבר רוסית – יש לו מבטא ישראלי. "בקהילה שלי אני מרגיש אאוטסיידר".

     

    השוני במנטאליות התבטא גם בעוד מישורים. הישראלים הם מאוד חמים. יש להם "דם חם". לעומתם, בחוויה שלו, לרוסים יש קור רגשי. מציגים חזות של "הכול בסדר". הוא סלד מזה. הייתה לו משיכה לחיים, לעומק, לפתיחות הישראלית. להגיד את הכול בפנים (שזה הדבר האהוב עליו). אוהב לשאול שאלות שפולשות לחיים הפרטיים.

    היום הוא מחטט. מעז לחטט. מתעניין. סקרן. הולך ל"מקומות אסורים". "הגדלתי את התכונה הזו לצרכים שלי".

     

     

     

    המסתורין הנשי


    כבעלי דם חם, הישראלים גילו מהר מאוד את היצר המיני והמשיכה לבני המין השני. לעומתם, תומר התפתח מבחינה מינית מאוחר יותר. אפילו את האוננות הוא לא גילה לבד. רק בגיל 14 או 15 סיפרו לו שיש דבר כזה.

    "היו לי הרבה מחסומים. לקח לי זמן להרגיש נוח עם עצמי. לא הייתה לי שום חניכה מינית".

     

    היצר המיני שלו לא היה עוצמתי כמו של נערים אחרים שצרכו סרטי פורנו ומגזינים ארוטיים. מה שעניין אותו זו דווקא האינטראקציה בין בני אדם. ההתקשרות האינטימית – רגשית. "וכל זה יושב על הרצון שלי להיות נאהב ולהתקבל. לקבל אהבה".

     

    בתיכון, הוא מגלה, שהאינטראקציה עם הבנות הייתה קצת מאיימת. שם הוא התחיל לחוות אותן גם ברמה הפיזית. פה ושם נשיקה צרפתית, קצת מזמוזים, יציאה לדייטים. כמובן שלא היה מין מלא. חווה את עצמו כנער ביישן שלא מעז לקדם...

    מצד שני, היו לו הרבה ידידות. מוצא שהוא מסוגל להיות בחברות עם נשים, מבלי לרצות לשכב איתן. בלי אנרגיה מינית. יצירה של חברות נפש. כל זה על בסיס היכולת שלו להיות מחובר לחלק הנשי שלו: לנתח, לדבר, לבדוק "מה המשמעות של זה".

    בהסתכלות לאחור, הוא מסכם "אני סוציולוג מגיל צעיר. מנתח אינטראקציות בין בני אדם".

    בגיל 18, תומר מגלה שאבא שלו בארץ. מסתבר שהוא עלה לארץ שנתיים אחריו. הוא עלה עם משפחתו החדשה, ומסתבר לו שיש לו אח ואחות.

     

     

     

    האוניברסיטה, או אלפא - וויל


    בשל בעיה רפואית, תומר לא עשה צבא. בגיל 19 הוא מוצא את עצמו בשנה א' באוניברסיטה. "בחוויה הקיומית שלי, אני תמיד צעיר יחסית לאחרים".

    הנטייה הראשונית שלו הייתה ללמוד תיאטרון ופסיכולוגיה. הוא שקל להיות שחקן (הצטיין בתיכון בדרמה) ואפילו התקבל ל"בית צבי", אבל זה לא הרגיש לו מדויק והחליט לוותר.

     

    בסופו של דבר למד אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית. "זה היה טבעי והגיוני. למדתי את זה בכיתה י'. ואני אוהב את זה. לא הלכתי בגלל שהרגשתי צריך". לעומת זאת הספרות האנגלית, הייתה הפתעה. ביום הפתוח הוא נכנס להרצאה. הקריאו שם שיר  של וויליאם וורדסוורת) שריגש אותו. החלק הזה של התואר החזיק רק שנה, והוא המיר אותו עד סיום התואר בגיאוגרפיה. "סתם. קורסים מעניינים. שיהיה דו חוגי. לפתוח עוד דלתות. בדיעבד, הייתי עושה סוציולוגיה חד חוגי מורחב".

     

    הבחירה באוניברסיטה העברית לא הייתה מקרית. תומר גדל בירושלים מרגע הגיעו לארץ. עד גיל 14, שהה בשני בתי מלון שתיפקדו כמעון עולים. בכל חדר גרה משפחה. מבחינת פרטיות וצפיפות "היה קשה".

    בגיל 14, תומר ואמו עברו לאחת הערים בקרבת ירושלים, לדירה של "עמידר". תומר התייחס אליה כאל "עיר שינה". את כל שאר הפעילות, המשיך לעשות בירושלים. גם בתי הספר היו בירושלים. עם חופשי-חודשי יקר, שאמו דאגה בדבקות להפריש מהמשכורת, הוא היה נוסע (לפעמים פעמיים או שלוש ביום הלוך חזור, 40 דקות לכל כיוון) כדי לקבל חינוך טוב יותר.

     

    "לא הרגשתי שיש לי בית שאוכל להביא אליו בחורה. הייתי ישן במקלטים של חברים. לפעמים חוזר הביתה בטרמפים בשלוש לפנות בוקר".

     

    ואז באוניברסיטה, הכול השתנה. פתאום החיים שלו מלאים בחברים. בכיתת הסוציולוגיה שבה יש 200 נשים ורק 10 גברים, הוא פתאום מרגיש מלך הכיתה. מסתבר שגם בתיכון, כשלמד תיאטרון, הוא היה גבר יחיד. הוא נמשך מקצועית למקומות שבסופו של דבר מקיפים אותו בנשים.

     

    "הלמידה על נשים הייתה אינטגרלית בגלל שהן היו שם. אני הייתי "הזבוב על הקיר" בשיחות נשים. למדתי המון. אנשים נפתחים לידי בקלות. אני יודע להיות מקשיב, מקבל. לא שופט. קל לסמוך עליי".

     

    כמובן, שהקרבה לנשים הולידה מערכות יחסים קצת יותר צפופות עם נשים נבחרות. סטוצים, חברה ראשונה, חברה שנייה. בשלב הזה המיניות של תומר פשוט התפרצה, והוא התקדם בחקירה שלה בצעדי ענק. "בסוף שנה שלישית, למדתי כמה סודות ולימדתי חברים. חקרתי שיטות של מאסטרים טבעיים בחיזור, תחקרתי אותם לעומק".

    היו לו כמה מפגשים מיניים עוצמתיים ומשמעותיים.

     

    "נשים נמשכו אליי. נהייתי זכר אלפא. דומיננטי. כל האוניברסיטה הכירה אותי, ואני הכרתי את כולם. זה היה וואו... "

     

    את עבודות הסמינריון שלו, עשה על ביטויים של מיניות בסדרה "OZ", ועל תרבות הגרפיטי בשירותים – על איך שגברים מתכתבים בינם לבין עצמם בשירותים (ואם עד עכשיו רק חשבתי שהוא בן אדם מרתק, עכשיו אני כבר בטוחה).

     

     

     

    הרגעים לפני

     

    בזמן הלימודים תומר פרנס את עצמו כמורה פרטי לערבית (הצטיין בערבית בתיכון – אמרנו כבר כישרון

    לשפות ?). בנוסף, ביצע סקרים למכון חברתי-סוציולוגי, והיה עוזר מחקר של אחד הדוקטורים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.

     

    הוא התקבל לתואר שני בסוציולוגיה ארגונית והציעו לו להיות מתרגל. מצא את עצמו שוקל קריירה כפרופסור מרצה. הוא אהב לחשוב שהוא יעמוד על במה וילמד. הבעיה היא שאקדמאי זה בערך 80% חוקר ורק 20% מרצה. ואת זה הוא לא רצה. "הרגשתי שיש לי זמן ולא רציתי להיסחף לקריירה אקדמית בלי לבדוק אם זה נכון לי".

     

    הוא עוזב את ירושלים. וגם את ישראל. לתקופה.

     

    הוא טס לארה"ב. במשך שנה וחצי הוא עובר שם תקופה קשה ואפלה. חווה משבר ומרגיש פגיע. לא היה לו טוב שם.

     

    חוזר לישראל ויוצא כמעט מיד לעוד 4 חודשים לטיול בדרום אמריקה.

     

    כשהוא חוזר, הוא עובר לגור בשכירות בת"א. מתקבל לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת ת"א. הוא התחיל אותו ואחרי שנתיים, פרש באמצע.

     

    במקביל, הוא עובד ב"מכון תימה" – מכון לאבחון תעסוקתי. כל העובדות כמעט הן נשים (כמובן). פסיכולוגיות קליניות.

     

    "בשבוע אחד עזבתי את בת הזוג שלי, הדירה (גרנו ביחד), התואר, העבודה וכל מה שבא איתה (רכב, פלאפון ושכר נאה מאוד לגיל 26)".

     

    חצי שנה לקראת העזיבה, תומר מרגיש שהוא לא עושה את מה שהוא נועד לעשות. לא מגשים את עצמו. הוא נמצא במקום הנכון, אבל לא בתפקיד הנכון. הוא היה איש שיווק ומכירות, אבל רצה להיות מאבחן.

    כל הזמן חיפש מידע (וגם קיבל) על קריאה ואבחון של בני אדם. רצה לראות אותם מבפנים.

     

    למרות יחסים מצוינים עם המנכ"ל ("סוג של אבא שלא היה לי. מערכת יחסים אישית. עוצמה וכאב, הרבה תסכול. אלו היו יחסים משמעותיים, והוא היה דמות משפיעה בחיי"), אחרי שנה וחצי, תומר מרגיש תקוע, ולא מבין לאן הוא הולך. מתקדם בעולם העסקי, אבל לא מסופק. עבד מ- 9 עד 5, אבל לא הצליח לחיות (למד תוך כדי לתואר השני וכאמור סבל מזה).

     

    "לקח לי הרבה זמן לשחרר. רוסי לא עוזב משהו באמצע".

     

    אבל בדיעבד, אחת ההחלטות הכי טובות שהוא קיבל בחייו, הייתה לשחרר. זו אחת ההחלטות הכי טובות בעיניו שעשה בחייו, כי הפסיק סבל גדול של ללמוד משהו שלא ממש אהב. שחרר שליטה והתגבר על הפחד של "מה יחשבו עליו אם יפרוש מתואר שני הדגול והנחשק של אוניברסיטת תל אביב".

     

    חצי שנה הוא בילה בחיפוש. האקסית שלו סיפרה לו על פסטיבל "סגול". ניו אייג'. מהרגע הראשון הוא התחבר. "נהניתי. בעננים. בבית. אנשים איכותיים, עומק, חופש, חיפוש, משמעות. אחד הבילויים האהובים עליי. חיפוש עצמי".

     

    בזמן שהוא מחפש את עצמו, הפך לנווד. מובטל. חותם בלשכה. מסתובב בת"א עם שני תיקים: אחד עם חומר של הלימודים. השני עם בגדים. בלילות ישן אצל אימא או אצל חברים ברוטציה.

     

    "נרשמתי לתעודת הוראה באוניברסיטת תל אביב. חיברתי את הנקודות (מתייחס לביטוי של סטיב ג'ובס). החלק של המורה שבי: אני אוהב שאני מחנך". (הדריך בעבר בקייטנות, היה מורה פרטי לערבית, הופיע על במה, יודע להעביר ידע, אוהב לעזור ולהעצים אחרים).

     

    זה הרגיש מדויק, אבל עוד לא שלם. התחיל לגשש בכיוון, כשהוא מודע לכך שבישראל יש בעיית סטאטוס למשרת הוראה. למרות זאת, סיים בהצטיינות וקיבל תעודת הוראה במדעי החברה, ולימד שנה ב"גימנסיה העברית הרצליה" בת"א כמחנך של כיתה י' ומורה למדעי החברה, והוא רק בן 28.

     

     

     

    התגלית

     

    "במקביל ללימודי תעודת ההוראה, פתאום זה בא אליי. 2 בלילה בבית קפה. על דף שרבטתי בנקודות: ללמד גברים להצליח עם נשים!!! הכול היה ברור. רגע של התגלות. היה לי רגע של השראה. ומאז יצאתי עם זה לעולם".

     

    עקב בצד אגודל, תומר מתחיל ללמד אחרים, אחד על אחד, או בסדנאות. במקביל לומד איך לנהל עסק, תוך כדי עבודה כשכיר.

     

    השמועה עליו מתפשטת, ומתחילים להגיע תלמידים מפה לאוזן. מכרים של חברים. הוא מתחיל לשווק באינטרנט, מפתח תכנים, כותב, בונה תהליך פדגוגי. מצרף חומרי לימוד. מאתר ומייצר ספרות מקצועית בתחום. עם העשייה מתפשטת בו תחושה ש"זה זה".

     

    "זה הייעוד שלי. מצאתי את האינסופי שלי. גם אם 40 שנה אעסוק בזה, זה עדיין יהיה מלא עומק עבורי ועדיין יהיה מה ללמוד בתחום. כמה המפגש בין המינים – עמוק – עצום – רב מימדים!

    הייתה לי התרגשות, ונחת (אני בבית). וגם פחד. זה גדול! עצום! אבל לא פחדתי להפוך לעצמאי. כל דבר שעשיתי בחיי, הצלחתי בו. לא היה לי פחד להצליח. לא עשיתי תוכנית עסקית. לא בדקתי כדאיות. קצת חשיבה עם עצמי והתחבר לי כל הקטע הניו אייג'י : שכאתה עושה את מה שאתה אוהב, אין אפשרות שזה לא יצליח. זה נתן לי המון ביטחון. זה נכון לי מבחינה פנימית. זה בא מתוכי. ברור שאני טוב בזה. וברור שזה יקרה".

     

    בהתחלה, הוא לקח הלוואות ברצף. בשנים הראשונות, הוא היה במינוס כל הזמן. לקח לו זמן להתאושש מזה, אבל לרגע אין לו ספק. הוא הוריד את רמת החיים שלו למינימום ההכרחי. מצא דירה ב- 300$ וצמצם את כל שאר ההוצאות שלו.

     

    הוא הדפיס כרטיסי ביקור, ואמר לכל מי שהיה מוכן לשמוע, שיש לו המון ידע לתת. הוא מלמד אנשים איך להתחיל עם נשים!!! בזכות הידע שלו, הוא הרגיש בנוח ללמד אותם, למרות הניסיון הלכאורה קצר.

     

    את השיעורים הראשונים תמחר נמוך, 120 ₪ לשעה. כדי להרוויח יותר כסף, יצר פגישות של שעה וחצי. אז הוא גילה שתוספת הזמן מאפשרת להעמיק. "בכל שיעור ושיעור גיליתי כמה ידע יש בתוכי. בהתחלה לא הכנתי מערכי שיעור. סמכתי על עצמי. לרוץ שעות עם הידע. אח"כ בהדרגה הייתי צריך לסדר אוקיינוס של ידע במערכי שיעור".

     

    מסתבר שתומר חשב, שהוא האדם היחידי בעולם שמלמד גברים איך להתחיל עם נשים. עם הזמן גילה שיש עוד מורים כאלו ושיש ממש דיסציפלינה בינלאומית ענפה שנקראת PUA (אומני פיק-אפ ועוד...). תומר מגיב ברגשות מעורבים: מצד אחד אכזבה, שהוא לא הראשון בתחום. ומהצד השני הקלה, שהוא לא איזה שרוט שחשב על משהו הזוי ולא מציאותי.

     

    עם גילוי התחום, הוא מעמיק את המחקר שלו. מסתבר ש – 80% מהחומרים של המאסטרים הגדולים בתחום, היו כבר ידועים לו. הרבה ממה שהוא למד מהם, קשור בעיקר למושגים ולטרמינולוגיה של העולם הזה.

     

    תומר הוא אוטודידקט. הוא חינך את עצמו מבחינה מקצועית. לא היה לו מנטור או גורו שילוו אותו. את מה שלמד (גם בשטח), איחד לתוכנית לימודים, לקורס אימון מלא. כל שיעור הוא היה מתמוגג. אנשים שיקפו לו שהם נהנים, ומשתפרים.

     

    לאט לאט, הוא העלה את התעריף שלו: 180, 250, 270 עד ל- 410 ₪ לשעה של היום (310 תעריף של מדריכים שלו).

     

    עם התפתחות הפעילות, הוא מקים אתר אינטרנט זמני, ומתחיל להנחות סדנאות בפסטיבלים תמורת כרטיס.

     

    משפחת שיווה – את הסדנא הראשונה תומר מעביר ב"אתגר שיווה". מסע מפסטיבל לפסטיבל כמו משפחה, דרך תמיכה, מתן הזדמנות ואפשרות. הם נתנו לו מקום, ועד היום הוא מרגיש שם בבית. "העצימו אותי כגבר. העצמה זכרית. מגיל 27 הבנתי שעליי לחזק את החלק הזכרי שלי. החלק הנקבי שלי מפותח לעילא ולעילא". יצירת חניכה גברית, דורשת גם יצירת דמויות מופת זכריות. הוא מודה לרפיק, לאוהד אזרחי, לשחר ארז, ברוך רז ועוד רבים וטובים שלמד מהם על עצמו.

     

    בסדנאות האלו, בד"כ עושים שיווק לסדנאות בתשלום מחוץ לפסטיבל. מכיוון שתומר עדיין לא היה מותג מוכר, הוא שיווק סדנאות בסוג של תשלום מיוחד. ב"דאנה" – שזו מסורת תרומה. כל משתתף משאיר כמה כסף שהוא רוצה, וביחס למה שמרגיש שזו תרומה הולמת למה שקיבל. בצורה הזו, היה קשה לתומר לשרוד כלכלית. גם כך היה קשה לגייס אנשים, וזה הרגיש כמשהו שלא יאפשר לו להמשיך.

     

    בשלב ההוא, הוא הפסיק לעשות סדנאות, וחיזק יותר את הקורס האישי. פחות פיזור אנרגיה. מה גם שהקורס הרגיש לו "ברמה של עילוי". כל מפגש, התרגילים בין המפגשים, שיפור ה"מוצר". הוא הלך עם זה בכל הכוח. הקורס הלך והשתפר, וגם הוא השתפר מבחינה מקצועית.

     

    במקביל הוא לומד לנהל עסק בצורה מקצועית. ניהול הכספים, הזמן, שיווק, משמעת עצמית. לנהל שבוע עבודה מסודר (שזה חלק קשה כשאתה עצמאי), לשים גבולות לעבודה, ולהתנהל באופן יציב. הוא אף נעזר ביועצת של "מט"י" (המרכז לטיפוח יזמות) וקיבל 20 מפגשים במחיר מסובסד. זה עזר לו מאוד, גם מבחינת המחיר וגם מבחינת העיתוי. כל התהליך עזר לו למצוא פוקוס ולייצר יעדים.

     

    בשלב מאוחר יותר שכר מאמן אישי ("אודי ערד – ממליץ עליו"). יותר יקר, אבל הוא עזר לו להתפתח מבחינה מקצועית.

     

    "גיליתי שיש חשיבות רבה בלעשות את הדברים רק לפי הסדר שלהם. בניתי את העסק כמו שכתבתי עבודות באוניברסיטה: מתחיל מפרק 7. עושה רשימות לפרק 4, כותב את המסקנות ואז מתחיל את המבוא. אומנם הייתי מקבל 90+ בכולן, אך הסדר היה חסר בלימוד שלי. לא היה גם כסף לעשות את הכול מסודר. הייתי עסוק בללמד תלמידים. המחיר ששילמתי על זה הוא שיכולתי להיות היום במקום אחר. אבל אני גם בן מזל אש. אוהב גיוון ולעשות את הכול ביחד".

     

    הוא גם משקיע בהתפתחות האישית שלו, ומפאת מחסור בתקציב זמין, לא יכול להרשות לעצמו לשלם על סדנאות יקרות, ומתפתח בפסטיבלים. עם הזמן הוא חוזר גם להנחות סדנאות, כשהוא מתייחס אליהן גם כערוץ שיווקי, אבל בעיקר גדל כמנחה ומקבל מזה סיפוק מקצועי ואישי.

     

    באחד מהפסטיבלים, פנה אליו אדם מדהים שזיהה אותו כטלנט, והציע לו שותפות. תומר היה צריך את הכסף, אבל סרב להצעה. הוא מעדיף להגיד "כן" לא ממקום של חולשה. בחר במקום זה למצוא את הדרך בעצמו.

     

    לדבריו אין לו מתחרים כי "אף אחד לא מציע את מה שאני באמת מציע לתלמידים", אך בתחום  החיזור/פיתוי/דייטולוגיה שפונה לאוכלוסיה הגברית היו לתומר כמה מתחרים. שלושה שחקנים מרכזיים בתחום פשטו את הרגל ובקרוב כנראה יפשוט את הרגל שחקן נוסף. "כולם ניסו לעשות סדנאות. הלכו על כמות וכסף. אני הלכתי על תהליך מקצועי, אישי, עם דגש על עומק ואיכות. דאגתי להבליט את עצמי. ואני לא רק מחזיק מעמד. הפכתי למותג. גם בתחום שלי אני אאוטסיידר. אני אוהב את הדרך שלי. שונה מכולם".

     

    אחת מהבחירות האסטרטגיות שלו, הייתה להשקיע באתר, אחרי שבדק מתחרים בעולם וראה את האתרים המרשימים שלהם. "כולם צחקו עליי. לקח לי שנה לבנות את האתר, עד שהוא נראה כמו שצריך – זה היה הכול או כלום. בסוף האתר נראה באותה רמה ואולי אפילו קצת מעל. מבחינתי זה היה ניצול הזדמנות. לאחרים אין אתר כזה. הם לא השקיעו. וזה חשוב. כי אנשים יכולים לראות כמה אני רציני. זה לטווח הארוך. החיים שלי שם".

     

    להפתעתי, הוא מספר שבתקופה מסוימת הוא עבד גם עם נשים, ואימן אותם להיפתח לחיזור. גם להן יש לו עולם של ידע לתת. אבל הוא הפסיק עם זה כדי להתמקד בגברים. (לשמחתי, הוא שוקל בחיוב לחזור לזה בעתיד).

     

    התלמידים שלו מפנים אליו המון תלמידים חדשים. "דרכם אני לומד המון. דרך נשים ודרך תלמידים. בנוסף, אחד המדריכים שלי, עזר לי להתקדם באופן אישי".

     

     

     

    זוגיות ?

     

    במשך שנה וחצי הייתה לו גם בת זוג שמולה הייתה לו שקיפות מלאה. מתרגל עם התלמידים ומדגים רק עד שלב מאוד מוגבל. נשאר בשלב התקשורת. "אף פעם לא התנשקתי עם מישהי אחרת. קיבלתי מספר טלפון, נשיקה על הלחי, אבל אף פעם לא יותר".

     

    בזוגיות, תומר היה מורה פחות טוב משהיה כשהוא רווק. הרבה מהחומרים שלו מגיעים מהחוויה האישית שלו. אחרי דייט של שעתיים עם אישה, הוא יכול בקלות לבנות 3 מערכי שיעור, כי הוא מגלה עוד ועוד תובנות חדשות. הוא "לומד בשם כל המין הגברי. תובנות אוניברסאליות". כרווק יש לו יותר התנסויות, בהקשר של ריקוד החיזור וההתקרבות הראשונית.

     

    "זו הנישה שלי. בזוגיות למדתי זוגיות, אבל אני מלמד חיזור. יש לי עוד המון ללמוד כמורה. בזוגיות משהו מתפספס. הגעתי למסקנה שאני חייב לוותר על בת זוגי, כי היא עומדת בדרכי (שלא באשמתה) להגשמת מטרת חיי הגבוהה ביותר. כדי להביא עוד ידע לעולם.

    כרגע, אם אני מתחתן העולם מפסיד את התרומה שלי. יש עליי אחריות אישית למשהו גדול יותר. אז אולי בעתיד.

     

    אני לפעמים מרגיש שאני מקריב את עצמי לטובת האנושות. מוותר על עצמי. לומד לאזן, כדי לא לשכוח את עצמי ובו בזמן לתרום לאחרים.

     

    זה הולך להיות מפעל חיים ענק. בגודל של וואו. דיסנילנד. אני כל כך בהתחלה. לומד 19,000 דברים בו זמנית. לא יכול להכיל גם זוגיות מודעת, שדורשת לא רק מחיר פיזי, אלא גם נפשי.

     

    אני לא יכול להיות בזוגיות בלי לחקור אותה, לשפר אותה, לשדרג אותה. היא תובענית עבורי כפליים".

     

    בת הזוג שלו תמכה בו, והייתה בניהם הפריה הדדית אינטלקטואלית שעזרה מאוד בפיתוח התחום. היא לא רצתה לעמוד בדרכו, והוא נפרד ממנה כשהיא מאחלת לו להצליח ולהגשים את עצמו.

     

     

     

    החזון

     

    העסק של תומר מושפע ומשפיע גם ברמה הבינלאומית. הוא מארח מומחי פיק אפ מכל העולם בכנסים בישראל, הוא משתתף בכנסים כאלו בכל העולם ולאחרונה הרצה בכנס הפיק אפ השנתי "כל כוכבי הפיתוי 2011" במוסקבה בהשתתפות מאסטרים נודעים אחרים.

     

    הוא מתכוון להפוך לבית הספר המוביל ללימוד אומנויות החיזור וזוגיות בישראל. להעביר סדנאות בכל העולם, ולהמשיך להרצות מול קהלים גדולים כמומחה בתחומו.

    הוא ממייסדי והינו יו"ר עמותת "דרך גבר - העמותה להעצמה גברית" שהמפעל המרכזי שלה זה "אתגר שיווה", שהוא גם אחד מהמפיקים שלו. העמותה שמה לה למטרה להציע, לחקור ולקדם מודל חדש ובריא של גבריות ישראלית.

    לאחרונה הקים את "מועדון המאסטרים" – מפגש קהילה חודשי של שיתוף ידע בתחום החיזור למאסטרים, תלמידים ובוגרים שלו כאחד.

     

    הוא רוצה שאנשים יבינו שחיזור צריך ללמוד מגיל צעיר, כחינוך חובה. איך לתקשר נכון עם בני המין השני, כולל תרגולי שטח. המינימום זה מכיתה ט' ומעלה. ככל שגברים יהיו איכותיים לנשים, כך הנשים תהיינה יותר מאושרות ומסופקות.

     

    "שפחד הגישה יעלם מן העולם, ושהחיזור יהפוך ליותר מכובד. יותר מודע".

     

     

    ''

     

     

     

     

    סודות ההצלחה של תומר

     

    - תומר יודע מה הוא עושה. הוא יודע לאן הוא הולך. הוא יודע מי הוא, איך הוא נבדל מאחרים ומה הערך שהוא מספק. זה סוד ההצלחה הכי חשוב שלו.

     

    - לפני הכול, תומר מספר את הסיפור האישי שלו. כדי להצליח לחזר אחר נשים, הוא היה צריך להתנסות, ללמוד, לחקור את התחום. ואחרי שגילה שפיצח כמה סודות, החליט לחלוק אותם עם אחרים. התלמיד הראשון שלו היה הוא עצמו, ועד היום הוא מנסה כל דבר חדש קודם על עצמו.

     

    - ההתנהלות העסקית שלו היא סוליסטית. זה נשען על העבר שלו שלימד אותו לסמוך כמעט תמיד רק על עצמו. זה מקל עליו בניהול העסק, כי הוא יודע לא רק שהוא "צריך לעשות הכול לבד", אלא שיותר קל לו לעשות הכול לבד.

     

    - מצד שני, דברים שהוא לא יודע, הוא דואג ללמוד באופן מקצועי. הטיפ שלו: לדאוג לנהל תזרים מזומנים מדויק (עשה קורס אצל יורם אורגד מ"מעוף לעסקים" בת"א – וממליץ בחום!). מבחינתו זה הדבר הכי חשוב.

     

    - הוא המציא את עצמו מחדש. כ"מבוגר" בבית החולים, כ"ישראלי" בבית הספר, כ"מקובל" בתיכון, כ"זכר אלפא" באוניברסיטה, כ"מנחה מבוקש" בפסטיבלים, כ"מומחה" בתחום החיזור. כל מה שהוא מסמן לעצמו הוא משיג מתוך ההבנה שזה תלוי רק בו ובמתאם לאמונות ולערכים שהוא חי את חייו לפיהם.

     

    - את כל מה שהוא לומד באופן טבעי ומתוך התנסות בשטח, הוא דואג לגבות בסימוכין מקצועי: אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, מחקרים, ספרות מקצועית, שיחות עם גברים ונשים, מעקב אחרי מאסטרים טבעיים וחקירה מקיפה של תחום הפיתוי והפיק אפ בעולם. מקצוענות זה "שם המשחק".

     

    - כמו כן, הוא דואג לקבל משובים מכל תלמיד. אחרי הרצאות או סדנאות, עוצר ומדבר עם הקהל. משתפר תדיר. לא נח על זרי הדפנה.

     

    - הוא מוכן לעשות הכול כדי להגשים את החזון שלו. נכון לכל מאמץ, ולכל הקרבה. הוא לא ינוח עד שישיג אותו.

     

    - כסף לא מנהל אותו. מבחינתו הכסף הוא הביטוי החומרי של ההתנהלות הנכונה שלו (גם מבחינה עסקית, אבל בעיקר במתאם לחזון שלו). לא מעניין אותו לצבור כסף בבנק. רק שיהיה לו מספיק כדי לחיות כמו שהוא רוצה: להשתתף בסדנאות התפתחות אישית שהוא רוצה לעשות, לנסוע לחו"ל מדי פעם, למונדיאל פעם ב – 4 שנים ובעיקר, לקנות לאימא שלו דירה נורמלית בתל אביב, כרטיסי טיסה לחו"ל ושאר פינוקים חומריים שהיא אוהבת.

     

     

     

    מפאת אורך הכתבה, את כל הערך שתומר קורון מספק לכם בתהליך שלו, מה זה אימון בתחום החיזור, טיפים וכלים נבחרים, ואפילו איך אפשר ליצור איתו קשר, ריכזתי בפוסט נוסף בלינק הזה.

     

     

     

    את הכתבה הראשונה בסדרת "עסקים קטנים, הצלחות גדולות" על נאוה יעקב – טלפיר, בעלת "בורדו" – מחמאות במידות גדולות, אפשר לקרוא כאן.


     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/12 22:58:
      התיאור של העובדות בפוסט מאלף, ראוי ללמידה בפני עצמו. תודה
        15/5/12 06:36:

      ללא ספק נשמע אדם מרתק.
      שמחתי שיש פוסט שמדבר על המהות.
      אקרא אותו בהמשך.
      תודה.

        21/3/12 23:15:

      מאיר באור "אחר" את מה שנרקם בי ברבות השנים.

      כתבת נפלא.

      תודה על השיתוף...נושא הפוסט מרתק ויכול להיות טעון ומושא לדיון ושיתוף 

      כמעט ללא גבולות 

      *

        2/2/12 09:18:
      תודה :-)
        1/2/12 13:32:
      מהפנט
        25/9/11 20:52:
      פשע כפול.
        13/6/11 17:05:
      עכשיו יש לי 1001. אחרי הכוכב ה - 1000 ( בזכותך ), כל כוכב בולט.
        12/6/11 11:33:
      אני הכוכב ה - 1000. מזל טוב.

      פרופיל

      חגית חדאד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין