אי שם, בערבות פינלנד, מסתובבת לה מכונת הרג. אין לה חברים, אין לה משפחה פרט לאביה, היא דוברת שפות ויודעת להשתמש בנשק. קוראים לה האנה, היא בת 16 או 17 והפעם האחרונה שיצאה מהיער בו היא חיה, הייתה לפני שהיא מסוגלת לזכור. האנה מתגוררת בבקתה בלב היער המושלג, יחד עם אביה, אריק הלר, שאמן אותה מגיל צעיר להסתגל ולהרוג בכדי לשרוד. היא צדה איילים לארוחת ערב ומתאמנת במאבקים חמושים נגד אביה, בכדי שתהיה מוכנה ליום בו תצטרך לעשות שימוש ביכולותיה הרצחניות.

האנה לא יודעת הרבה על אותו יום, מעבר לכך שברגע שתפעיל את מכשיר האיתור שבבקתה, אישה בשם מריסה ויגלר תבוא לקחת אותה ויתחיל קרב השרדות שרק אחת מהן יכולה לסיים בחיים. אריק נעלם מייד, משאיר את האנה לבדה בבקתה, כאשר ברור לה שעליה לפגוש אותו בבית של וילהלם גרים בגרמניה ויהי מה. היא גם משננת לעצמה ביוגרפיה קצרה למקרה שמישהו ישאל, כזו שלא כוללת אימוני ירי ולמידה מאנציקלופדיה על חשבון אינטראקציה עם אנשים. מריסה מקבלת את המסר ולמרות שנראה שהיא היחידה שרואה בכך צורך, מצליחה לגייס סוכני CIA שילכדו את אריק. מאחר ואריק לא בבית, הם לוקחים את האנה למתקן סודי ביותר, בו היא אמורה לסייע להם לגלות לאן נמלט אביה וכיצד היא יכולה לתרום לבטחון ארצות הברית. אמורה, מכיוון שהאנה לא מתכננת לשבת בתאה ולענות לשאלות על כוס קקאו.

ברוב הסרטים, האנה הייתה דמות משנית והסיפור היה מתמקד במריסה ובנסיונה ללכוד אותה וללמוד את יכולותיה. בסרטו של ג'ו רייט, האנה היא הגיבורה, למרות שהיא מפיצה הרג בכל מקום בו היא עוברת. היא מכירה השרדות רק דרך הטבע ורעיונות כמו חברה של אדם כלשהו מלבד אביה, או ראיה בשאר האנושות משהו מלבד אויב פוטנציאלי, זרים לה. היא לא רעה ולמעשה, מריסה מוצגת כאדם אכזר בהרבה, אף על פי שהיא פועלת למען בטחון מדינתה. הסרט בנוי כך שטובת הכלל, לפי הגדרתה של מריסה, תהיה פחות חשובה בעינינו מחייה של נערה שלא ראתה מעודה מטוס.

הבניה עובדת. האנה היא טיפוס רגיש ומלא אהבה, חרף הקלות בה היא מחסלת אנשים וצדה בעלי חיים למאכל. היא עוברת תלאות שאנשים רגילים יעשו הכל בכדי להימנע מהן ולו מתוך תחושה טבעית של פחד שהאנה לא שומעת לה. היא למדה מאביה על מילים כמו "מוזיקה", "חשמל" או "נשיקה", אך לא חוותה אותם בעצמה וכל מפגש עם הדברים האלה שנראים בנליים לרוב האנושות, מעורר בה סערה של רגשות וחשדות. היא גיבורת אקשן מושלמת בכך שהיא מסוגלת לדאוג לעצמה ולהילחם על חייה בכל מצב, אבל מצליחה להבחין בין חבר לאויב, לא רק על סמך אינטרסים רגעיים. היא נערה מתבגרת, אולם הנסיון שלה מחוץ לקרבות ההשרדות הוא כשל פעוטה תמימה. אין לה זכרונות מנופים לא מושלגים וסביר להניח שמעולם לא שלמה עבור דבר, מכיוון שהתרגלה להשיג את הנחוץ לה בכוחות עצמה.

סירשה רונאן, המגלמת את האנה, תורמת רבות ליכולת להזדהות עם הדמות, או לפחות לרצות בטובתה. היא נראית כל כך עדינה ושברירית, אולם יש לה קור רוח שאינו נשבר גם מול סכנה מיידית. היא מסוגלת להביע חיבה, אך לא תמיד ידוע מראש האם החיבה אמיתית, או שזה חלק מנסיונה להסתגל בכדי לשרוד. המטרה היחידה של האנה היא להמשיך ולהתקיים ורונאן שחקנית מספיק טובה בכדי לשכנע עד כמה חשוב שדווקא הנערה הזו תזכה לסוף טוב. היא בולטת בקלות על פני שאר השחקנים, אפילו שאת היריבה הגדולה שלה, מריסה, מגלמת חביבת המצלמה קייט בלאנשט. מדובר בליהוק מוצלח ואולי מוצלח מדי. בלאנשט טובה בלגלם את הדמות הרצינית שמתנגדת בכח לחולשותיה וממשיכה למרות ההגיון שאומר לה לעצור. מריסה היא ספק מקצוענית, ספק נשמה אבודה שהאובססיה לא להכשל במשימה מעבירה אותה על דעתה. היא נעזרת בטיפוסים רצחניים שעידון אינו הצד החזק שלהם ובעצמה, אינה מהססת לאיים ואף לירות בכדי להשיג את מבוקשה ולמנוע מאחרים לעצור אותה. היא דמות נבל כל כך קלאסית, שהסרט משווה אותה בגלוי לזאב הרע מכיפה אדומה ולמכשפה הרעה מהמערב.

בכלל, קיימת תחושה של מעשיה קסומה בזמן הצפיה ב"האנה". זהו אמנם קודם כל סרט אקשן, אבל מוטיב האגדות חוזר לכל אורכו. ישנם אזכורים שונים לאחים גרים והאנה מגלה בדרכה עולם חדש וקסום שלא הכירה קודם לכן. בעוד בדרך כלל, זו תהיה דמות מהעולם שלנו שמגיעה ליקום אחר ומופלא, האנה מבקרת בעולם שאנחנו רואים כמובן מאליו ומתמודדת עם פלאות כמו טלוויזיה רועשת, או קומקום חשמלי. כשחושבים על זה, מי מאיתנו יכול באמת להסביר לאדם שגדל בניתוק מוחלט מהציוויליזציה, איך חצי מהמכשירים בבית שלנו עובדים? האנשים שהאנה פוגשת זרים לה וכוונותיהם האמיתיות לא תמיד ידועות. מריסה שולחת בעקבותיה צוות של מחסלים וחוטפים מקצועיים, מאיפה האנה אמורה לדעת שגם מריסה מקבלת הוראות ממישהו בכיר ממנה ושהיא דואגת לבטחון המדינה ולא רוצה פשוט לאכול ילדה לארוחת ערב?

ישנן דעות חלוקות לגבי הסרט. שמעתי אנשים מתלוננים על כך שהעלילה לא רצינית ושהאנה לא תמיד נוהגת לפי ההגיון הפנימי שלה. אני לא מחזיק בדעה זו. אני חושב שלהוציא נפילה אחת, ההתנהגות של האנה מובנת ותואמת את דמותה וכך גם האופן בו היא מאלתרת לעצמה דרכי השרדות. על הצד הטכני, מדובר בסרט כמעט מושלם. הבימוי של ג'ו רייט, בשילוב צילומים מרהיבים שגרמו לי לשכוח מדי פעם שלא מדובר בהקרנה בתלת-מימד, עריכה קצבית ופסקול מצויין עליו אחראים הכימיקל בראת'רס, הופכים את "האנה" למסע מסוגנן בעקבות הצורך הבסיסי ביותר של עולם החי – לשרוד. יצא לי לחזור על המילה הזו כבר כמה פעמים בביקורת, אבל כל אחת מהן הייתה מוצדקת. השרדות היא הכח המניע של הסרט ושל הדמויות הראשיות בו, בין אם מדובר בקרב של האנה ואריק על חייהם, או ברצון של מריסה לשרוד בעבודתה ולשמר לעצמה מוניטין חיובי. בזמן שמטפטפים לעברנו שוברי הקופות הבאמת גדולים של הקיץ, "האנה" הוא התרוץ הטוב ביותר כרגע לראות סרט על מסך ענק, עם מערכת סאונד משובחת. היא לא גיבורת על ולא פנדה מדברת, אבל היא דמות מרתקת וקטלנית שחבל להחמיץ את ההזדמנות להתוודע אליה.