כותרות TheMarker >
    ';

    חתולה בסנדלים

    פרופיל

    שירה-1973
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    ארכיון

    0

    ולא ילמדו עוד מלחמה.

    77 תגובות   יום שבת, 11/6/11, 20:53

    ''

     

    "בוא'נה, אני אזיין אותך, יא בן זונה!" הצעקה מהדהדת לי באוזניים בעודי עומדת ליד העץ הגדול שבחצר ומסתכלת עליהם.

    וישחקו הנערים לפניי.

    הרבה דברים אפשר ללמוד כשעומדים מהצד ומביטים פנימה, אל תוך משחק של חבורת ילדים. הרבה דברים על השפה שמשמשת אותם, הרבה דברים על העולם שבתוכו הם חיים, הרבה דברים על החברה האנושית בת זמננו.

    משחק כדורגל בהפסקה הגדולה של כיתה ה' נראה כמו זירת מלחמה עצבנית, וכלי הנשק נשלפים במהירות מסחררת מבין השפתיים, מחליקים החוצה מעל הלשון ומתכווננים בדייקנות אל היריב. אני מתבוננת בשפת הגוף האלימה שלהם, בעודם הודפים זה את זה כדי ליישב ויכוח כלשהו. אני בוחנת את האגרופים הקפוצים, מבט העיניים הרושף, מאזינה למילים שנדחקות החוצה בניגון קצר, קצבי, הולם כמו פעימות לב כועס.


    השורש ז.י.נ  חוזר להופעת אורח פעם אחר פעם. איכשהו, משחק פשוט בכדור הופך לבית זונות אחד גדול, והמחזה הזה ממלא אותי עצב גדול ויותר מכך – דאגה.

    אני תוהה מה עושה ילד בכיתה ה' שרוצה להשתלב בתוך קבוצת השווים ולהרגיש כמו כולם, אבל לא אוהב כדורגל, או שפשוט לא אוהב את הגרסה התוקפנית והמזוינת הזו של משחק כדורגל. מה הוא אמור לעשות, בעצם? להעמיד פנים? לסגל לעצמו שפת גוף בריונית כמו של השאר, כדי להיכנס לחבר'ה ולהיטמע בהם? לנאץ קצת את החבר שיושב לידו בכיתה בשיעור חשבון, להעליב קצת את אימא שלו כדי לצאת בסדר עם כל שאר השחקנים? ואם לא בא לו לדחוף או לנהום או לרטון? ואם בא לו לשחק במשהו שלא כולל תגרת ידיים שכמעט תמיד מסתיימת מול חדרה של המנהלת, ובקוביית קרח קפואה על גבה מדממת?

    איזה מזל שאני לא ילד בכיתה ה' בשנת 2011, אני חושבת לעצמי כשהצלצול גואל אותי מהמשך צפייה בחבורת החיילים הקרביים לעתיד של המדינה שלי.

    מי היה מסוגל לשאת ילד שמתעקש לומר סליחה ובבקשה, נובר בספרים כמו תולעת שקדנית ומסמיק כשמישהו מקלל בסביבתו. היו עושים עליי חרם תוך שנייה וחצי למשך 12 שנות לימוד.

     

    אין דרך נעימה לומר זאת. בפרט כאשר מכל עבר אני שומעת שוב ושוב משפטים מלאי פאתוס על הנוער המשובח שגדל לנו כאן ממש מתחת לאף. אני לא יודעת מיהם האנשים שהצליחו לאתר את הנוער הכמעט בלתי-נראה הזה, אני לא יודעת איפה הם זיהו את התופעה יקרת הערך הזו, אבל כאישה שעובדת עם ילדים יום-יום ביישוב שגרתי לחלוטין בארץ שלנו (לא עיירת פיתוח, לא שכונת מצוקה, לא נקודת מפגש אומללה בין שכבות חלשות ואוכלוסיות טעונות טיפוח וגדושות קיפוח), אני רוצה לצייר את תמונת המציאות שלי, כפי שאני רואה אותה כבר שנתיים.

    לא, לא רק לצייר אותה. אני רוצה לצעוק אותה.

     

    אנחנו מגדלים כאן, בארץ הדבש והחלב המובטחת שלנו, דור של ילדים תוקפנים, אלימים, חסרי סבלנות ונעדרי כל חמלה. הם לא יזהו את המושג אמפתיה גם אם יישב על ראשם. הם כמעט לא רואים דבר זולת הצרכים הפרטיים שלהם, והצורך בסיפוק מידי גובר על כל ערך שהסבא והסבתא שלהם כבר מזמן נואשו מלהנחיל להם. הזולת עבורם הוא רק אמצעי להשגת המטרה, והיא מצדה – מקדשת כהוגן כל אמצעי ואמצעי שהם דורסים ברגל גסה בדרך.

     

    אין הפסקה ללא התפרעות, התחצפות, מכתב להורים. בכל פעם שאני ניצבת מול תריסר תלמידי כיתות ו', נערים צעירים ויהירים, שמקיפים אותי במעגל מצחקק, נועצים בי מבט זחוח ומגחכים מתחת לשפם שעוד אין להם, אני מרגישה קצת עירומה. מושפלת. חוסר הכבוד שלהם מפשיט אותי מכל הדברים שחשובים בעיניי בקשר בינאישי.

    אלה הנערים שבחדשות ידווחו כי הנהיגו חרם בפייסבוק על חבר לשכבה ומיררו את חייו עד כדי כך ששם להם קץ.  

    אלה הנערים שיעלו ליוטיוב סרטון בו חברתם לשכבה מסירה את בגדיה, ויגרמו לה להסתגר בביתה בבכי במשך שבועיים תמימים מרוב בושה.

    אלה הנערים שישרפו חתולים חיים במדורות ל"ג בעומר, יפשטו את עורם ליד המדורה וינציחו בגאוותם את מעשה הזוועה בתמונות שיופצו ברשת.

    אלה הנערים שיעמדו במעגל סביב חברם בן ה-15, יביטו בו מוטל על הקרקע מתבוסס בדמו אחרי שחבר אחר דקר אותו בבטנו פעם אחר פעם, ויחליטו שהמעשה הנכון הוא להימלט מיד מהמקום. לא להזעיק עזרה, לא לשבת לידו ולאחוז בידו עד שתגיע ניידת טיפול נמרץ, לא ללטף את דמעות הפחד והאימה שזולגות מעיניו. לברוח. ולהשאיר אותו למות מאיבוד דם.

    אלה הנערים שבעוד כמה שנים ילכו לפאב המקומי במטרה לבחור שם את הבחורה הכי גמורה, הכי מסטולה, הכי שיכורה, זו שכבר לא זוכרת איך קוראים לה וכל העכבות שלה נמסו עוד בתחילת הערב עם האלכוהול שהחליק בגרון. דווקא אותה, בכוונה רבה, הם יבחרו, יסמנו, יהנהנו זה לזה בראש בחיוך של מנצחים כובשים, וייקחו אותה הביתה. הם הרי יודעים מיד לזהות בחורה זורמת.

    אלה הם הנערים שאם בחורה תעלה אתם הביתה בדייט הראשון – זה ברור להם שהיא רוצה זיון.

    הם אלה שאם בחורה מתנשקת אתם – זה ברור שהיא גם מעוניינת לשכב אתם עוד באותו ערב.

    הם אלה שיכולים לקבוע בוודאות גמורה שאם בחורה מתלבשת באופן מסוים, מחייכת באופן מסוים, מושחת אודם על השפתיים בגוון מסוים, אם השדיים שלה בגודל מסוים והמחשוף שלה פוגש את בית החזה בזווית מסוימת והיא גם מענטזת באופן מסוים  - כל אלה הם בעצם קודים ברורים שמשודרים במכוון אליהם, ומטרתם לסמן בבירור:

    אני רוצה זיון.

    ואם אחר כך היא מעזה להתלונן שהם כפו עליה משהו שלא רצתה, הם ממש מתרגזים. ובצדק. היא הרי ביקשה את זה, היא רמזה ושידרה וסימנה בכל כך הרבה דרכים, אז מה היא מתלוננת עכשיו, הבת זונה?

    וגם אם באמצע היא אמרה לא, צעקה לא, בעטה לא, בכתה קצת לא, ביקשה לא, הנידה את הראש בתנועת לא, כל זה לא מוחק את הקודים שהתפרשו במוח שלהם כ-כן. תסמכו עליהם, לא עשו אותם באצבע והם יודעים לזהות מה היא התכוונה גם מאחורי המילים שלה. 

    הרי הם מומחים בשורש הזה, ז.י.נ.  הם מכירים אותו היטב עוד בטרם הגיעו לגיל דו-ספרתי, ויודעים בדיוק איך להשתמש בו במשפט.


    ''


    "מה קורה?" אני שואלת את היועצת-המקסימה שלי כשאני רואה את קמט הדאגה נחרש במצחה היפה, ומבינה שמשהו לא טוב התרחש בכוורת הדבורים המטורפת בה שתינו פועלות.

    "שגיא." היא עונה בעייפות. "שגיא מכיתה ב'. הוא סגר את דלת הכיתה כשתלמידה נוספת הייתה בפנים. הוא התקרב אליה ואמר לה שהוא יזיין אותה, והוריד את המכנסיים."

    מכתב נשלח.

    הורים זומנו.

    ילדה נקראה לשיחה.

    ילד הוזעק לשיחה.

    ילד הושעה.

    כל הצעדים ההולמים ננקטו.

    נו, ומה?

     

    ילד בכיתה ב'', לכל הרוחות (!) כבר יודע את מאזן הכוחות ה'נכון' שקיים בטבע בין בנים ובין בנות. לבנים יש כלי נשק ששמו זין, ובעזרתו הם יכולים (ואף חייבים, לעתים) לזיין ילדות. כדי שהן לא יברחו, חלילה, מוטב לסגור היטב את הדלת ולמנוע מהן אפשרות מילוט. אולי בכל זאת הן יתחרטו באמצע, לך תדע. אי אפשר לקחת סיכון.

     

    אני קוראת ברשת את הסיפורים שנזרעים מכל עבר. זרעים קטנים של שינוי תפישה. נשים אמיצות שמעזות להקיא החוצה חוויות לא מעוכלות שטימאו להן את הזיכרון. דייטים שהסתיימו במין למרות שלא רצו בכך, אבל לצד השני היה ברור שזה חלק בלתי נפרד מהעסקה. אחרי הכול, גם הוא גבר שלמד והפנים את הקודים החברתיים על בוריים, הוא יודע שתפקידו להשכיב ולכבוש ולפעמים אישה צריכה קצת שכנוע לפני שהיא נכנעת. זה חלק ממשחק המינים. אני קוראת חלק מהתגובות ומצטמררת עד לשד עצמותיי.

    "מה היא עלתה אליו הביתה ושתתה יין? מה היא חשבה לעצמה?" מאשימה מגיבה, אישה, וגורמת לקרביים שלי להתהפך בגועל.

    "ברגע שהיא התחילה להתמזמז אתו – אין לה מה לבוא בטענות לאף אחד." פוסק אב בית הדין, מגיב אלמוני ממרכז הארץ, ומקבע את הדעה הרווחת שסקס הוא כביש מהיר, חד סטרי, ללא מוצא. המתחיל במצווה – אומרים לו גמור, ויהי מה.

     

    "הייתי נורא שמחה לעזור לכן ולשתף בסיפור משלי", אני כותבת לאחת ממארגנות המפגן הכתוב והמבורך הזה, "אבל בחיי שאין לי שום מקרה כזה." טוב, זה ודאי קשור לעובדה שתמיד היו לי רק בני זוג קבועים, ואת מספרם אפשר לסכם בעזרת אצבעות כף יד אחת. מצומצמת. "יש לך מזל גדול." היא כותבת לי חזרה, ולראשונה זה הרבה זמן, אני מרגישה שאני אכן, בת מזל גדולה.

     

    אבל זה לא טוב מספיק.

    לא, זה פשוט לא טוב מספיק, שרק המזל לבדו מבדיל ביני ובין נשים אחרות, שלא היה להן המזל הזה, לצערן. 

     

     

    You ARE good

     

    ''

     

     

     

    ואין עוד מלבדו. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (77)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/6/11 20:40:

      צטט: גלי הקוסמת 2011-06-24 19:26:01

      פוסט מרתק ואמיתי. יותר מידי אמיתי. אולי יעניין אותך לקרוא סיפור שלי, שאמנם בדיוני, אבל מתכתב ישירות עם הפוסט שלך. http://cafe.themarker.com/post/2161223/

       

       

      כמו שאמרתי גם שם, הפוסט שלך הוא אחד הדברים העצובים יותר שקראתי. 

      אני חושבת שצריך להפיץ אותו בכל מקום אפשרי כדי שיקראו אותו כמה שיותר אנשים.

      תודה. 

        24/6/11 19:26:
      פוסט מרתק ואמיתי. יותר מידי אמיתי. אולי יעניין אותך לקרוא סיפור שלי, שאמנם בדיוני, אבל מתכתב ישירות עם הפוסט שלך. http://cafe.themarker.com/post/2161223/
        24/6/11 18:43:

      צטט: מלכוד22 2011-06-24 18:21:40

       

      קודם כל תודה על פאריז. את משלמת על הטיסה? אז בכיף...

      אבל גם בפאריז ילדים מקללים רק אני לא מבין את השפה... צאי וראי מגרשי כדורגל ובארים באנגליה מדינה בלי מלחמות, ארה"ב, גרמניה ששם גם יכולים פתאום להרוג עם כי הוא חלש ומכוער ולא בלונדיני. אני גם חושב שיש לזה ביטוי במזג האויר. ככל שהמדינה חמה יותר כך הנטיות לעצבים גדול יותר.

      הנה הסכמה אחת ממני: אין ספק שהמצב במדינה, החום, האלימות שי שבטלויזיה ובאינטרנט אפילו בתכניות רגילות (ראית פעם יציע העיתונות בספורט? תכנית שבאה למגר שחיתות בספורט ועל הדרך משתמש בלשון אלימה משל עצמה), וגם הורים אמהות ואבות כאחד שמחנכים אם בכלל לראות רק את עצמך ולחשוב רק על עצמך וגזענים ורפי שכל ורואים רק את מה שמעבר לאפם. כן יש כאלה הרבה, לדעתי, אני מקווה וגם לא מגובה במספרים- הם לא הרוב. עדיין לא.

       

       

      שאני אזכיר לך באיזה מקצוע אני עובדת?? (זו תשובה לגבי כרטיס הטיסה). 

      -

      ודאי שגם בפריז מקללים (ושם הם עוד עושים את זה בפרצוף חמוץ כמו לימון, זה מעצבן שבעתיים), אבל הנימוס שלהם ותרבות הדיבור שלהם - כבר מהגיל הצעיר - היא משהו שאנחנו יכולים בהחלט להתקנא בו, עם כל רעיון ה"עם הנבחר" המטופש שלנו. 

      בגרמניה יכולים להרוג עם חלש ומכוער כי הוא לא בלונדיני, כי בכל עם זה יכול לקרות. גם זה רק עניין של חינוך 

      ושל 'ניצול נכון' של מצוקות ברגע המדויק שבו זה מתאפשר. 

      הנאצים לא עשו שום דבר שבמקום אחר לא היה יכול להתרחש, וזה הדבר המפחיד מכל בנושא השואה (אבל לא נפתח פה את הנושא הזה... רוצה קישור לפוסט שכתבתי בנושא הזה ממש?? :-)))

       

      אחד הדברים שמפליאים אותי מאד ואין לי תשובה לגביו הוא האלימות במגרשי הכדורגל במקום כמו אנגליה. זו תופעת טבע בלתי מוסברת, מבחינתי. 

      העם הכי מנומס, נעים הליכות ורגוע בכל העולם, הופך לבבון מצוי ביציעי המגרש. 

      אני מודה, 

      אין לי מה לומר על זה.

       

       

       

        24/6/11 18:21:

      צטט: שירה-1973 2011-06-24 18:11:43

      צטט: מלכוד22 2011-06-24 17:09:45

       

      מציעה לך להיות פעם בפריז (נכון כבר פתיחה טובה? אני מציעה לך להיות בפריז, מה טוב מזה?) ביום ראשון בשעות הצהריים, בפארק עמוס וגדוש עד להתפקע בילדים בגילאים חד ספרתיים. אח"כ תחזור לארץ (זהירות, זה לא קל) ותעשה את אותו הדבר כאן. 

      אח"כ תדווח לי בגוף ראשון מה העלו ממצאיך. האם ילדים בכל מקום בעולם מתנהגים אותו הדבר בעת משחקיהם.

       

      אני מסכימה אתך שיהיו דברים דומים (אחרי שראיתי בכפר וייטנאמי קטן ילדים משחקים "אחת שתיים שלוש דג מלוח" - שום דבר לא יפתיע אותי עוד), אבל החינוך השונה מגיל אפס נותן את אותותיו. החינוך כאן הוא אלים. האווירה במדינה (ארץ שנמצאת כל הזמן על פי תהום, כל העולם ואחותו עומדים עלינו לכלותנו, כולם שונאים אותנו וכו') מכניסה אותך כמעט מרגע הולדתך למצב של לחץ ומתח תמידיים. 

      זו תמימות לחשוב שכל זה לא משפיע, מחלחל ומייצר דרכי התנהגות תואמות. 

       

      אני שמחה על השיחה אתך, כי בדרך כלל כשאני מדברת עם אנשים מתייחסים אליי כמו אל התמימה התורנית. כבר האשימו אותי אינספור פעמים בנאיביות יתרה. ופתאום אני מגלה אדם (ועוד גבר!) שהוא תמים ממני. אתה סבור 

      שרוב הגברים הם נורמטיביים, אני חושבת שבעוד אין לי נתונים סטטיסטיים לבלבל ולהמם אותך בהם - לתחושתי האישית לא מדובר ברוב. 

       

      אנחנו בהחלט מסכימים שאם אישה הסכימה לשכב עם גבר ובשום שלב לא *אמרה* שהיא רוצה להפסיק - זו אחריותה בדיוק כשם שזו אחריותו. 

      (הללויה. אנחנו מסכימים!) 

       

      קודם כל תודה על פאריז. את משלמת על הטיסה? אז בכיף...

      אבל גם בפאריז ילדים מקללים רק אני לא מבין את השפה... צאי וראי מגרשי כדורגל ובארים באנגליה מדינה בלי מלחמות, ארה"ב, גרמניה ששם גם יכולים פתאום להרוג עם כי הוא חלש ומכוער ולא בלונדיני. אני גם חושב שיש לזה ביטוי במזג האויר. ככל שהמדינה חמה יותר כך הנטיות לעצבים גדול יותר.

      הנה הסכמה אחת ממני: אין ספק שהמצב במדינה, החום, האלימות שי שבטלויזיה ובאינטרנט אפילו בתכניות רגילות (ראית פעם יציע העיתונות בספורט? תכנית שבאה למגר שחיתות בספורט ועל הדרך משתמש בלשון אלימה משל עצמה), וגם הורים אמהות ואבות כאחד שמחנכים אם בכלל לראות רק את עצמך ולחשוב רק על עצמך וגזענים ורפי שכל ורואים רק את מה שמעבר לאפם. כן יש כאלה הרבה, לדעתי, אני מקווה וגם לא מגובה במספרים- הם לא הרוב. עדיין לא.

        24/6/11 18:16:

      צטט: kruveet 2011-06-20 02:37:24

      צטט: שירה-1973 2011-06-19 06:18:21

      צטט: pov 2011-06-19 01:15:01

      שירה, מה לדעתך אחוז התלמידות שמוטרדות מינית בבית הספר?

       

      אין לי שמץ. 

      אני מניחה שנתונים מסוג זה יהיו בהישג ידה של יועצת בית הספר,

      אבל גם זה רק בהנחה שהן מספרות לה על כך. 

      אני משערת שכמו מחוץ לכותלי בית הספר, רוב הנשים (הילדות) שותקות ולא מספרות על אשר אירע להן. 

       

      והשאלה היא גם - למה קוראים הטרדה מינית.

      ברור שיש את לשון החוק, אבל מעניין לראות איך נשים שונות חוות את זה אחרת...

      (ומה לעזאזל יודעת ילדה בכיתה ב על מין?)

       

       

      לרוע המזל, הן יודעות הרבה, אבל לא הידע שלהן מטריד אותי, אלא הידע *המעוות* שלהן הוא שמטריד אותי. 

      חוסר הידע  ה נ כ ו ן הוא שמטריד אותי. 

      את צודקת, מעבר לעניין החוקי היבש של האופן שבו מגדירים הטרדה מינית, ברור לגמרי שכל אישה מפרשת

      את זה בגוף ראשון, תרתי משמע. 

       

       

        24/6/11 18:11:

      צטט: מלכוד22 2011-06-24 17:09:45

      ילדים וזה עניין פסיכולוגי ידוע רוצים להשתייך לחבורות ובד"כ לחזקים. זה לא רק בישראל זה בכל העולם, קללות ונאצות בטח כשזמיעים והדופק עולה זה חלק מהעניין. גם פעם זה היה כך פשוט היו הקללות של אז והיום יש את הקללות של היום. גם דיבור של נערות על ילד מסויים כשהן בחבורה נגוע בהרבה רשעות (למעט מלך השכבה) ובלשון לגלגנית ואלימה בצורה אחרת. אבל אלה ילדים. לצד הרע יש הרבה טוב והרבה מקום לחינוך. הם חוזרים הביתה ורובם לא מקללים, הם באים לצבא ומבינים את מגבלות הכח, הם מתאהבים ופתאום רואים שאשה היא לא חפץ. נכון לא כולם, אבל בטח לא רובם. הרוב הם אנשיםן נורמטיבים, שגם אם בחורה תעלה אליהם ותשתה יין ותתנשק ואז לא תרצה הם אולי יתבאסו ואולי ינסו לשכנע כי הם חשבו שיקרה משהו אחר אבל הם לא יאנסו ולא יפעילו כח, לא פזית ולא מילולית, ואם אשה כן הסכימה לשכב איתם אפילו שלא ממש רצתה בזה אין לה אלא להלין על עצמה, בכל זאת אנחנו לא רוצים באמת לחשוב שלנשים אין יכולת לשלוט במעשיהן... נכון?

       

       

      מציעה לך להיות פעם בפריז (נכון כבר פתיחה טובה? אני מציעה לך להיות בפריז, מה טוב מזה?) ביום ראשון בשעות הצהריים, בפארק עמוס וגדוש עד להתפקע בילדים בגילאים חד ספרתיים. אח"כ תחזור לארץ (זהירות, זה לא קל) ותעשה את אותו הדבר כאן. 

      אח"כ תדווח לי בגוף ראשון מה העלו ממצאיך. האם ילדים בכל מקום בעולם מתנהגים אותו הדבר בעת משחקיהם.

       

      אני מסכימה אתך שיהיו דברים דומים (אחרי שראיתי בכפר וייטנאמי קטן ילדים משחקים "אחת שתיים שלוש דג מלוח" - שום דבר לא יפתיע אותי עוד), אבל החינוך השונה מגיל אפס נותן את אותותיו. החינוך כאן הוא אלים. האווירה במדינה (ארץ שנמצאת כל הזמן על פי תהום, כל העולם ואחותו עומדים עלינו לכלותנו, כולם שונאים אותנו וכו') מכניסה אותך כמעט מרגע הולדתך למצב של לחץ ומתח תמידיים. 

      זו תמימות לחשוב שכל זה לא משפיע, מחלחל ומייצר דרכי התנהגות תואמות. 

       

      אני שמחה על השיחה אתך, כי בדרך כלל כשאני מדברת עם אנשים מתייחסים אליי כמו אל התמימה התורנית. כבר האשימו אותי אינספור פעמים בנאיביות יתרה. ופתאום אני מגלה אדם (ועוד גבר!) שהוא תמים ממני. אתה סבור 

      שרוב הגברים הם נורמטיביים, אני חושבת שבעוד אין לי נתונים סטטיסטיים לבלבל ולהמם אותך בהם - לתחושתי האישית לא מדובר ברוב. 

       

      אנחנו בהחלט מסכימים שאם אישה הסכימה לשכב עם גבר ובשום שלב לא *אמרה* שהיא רוצה להפסיק - זו אחריותה בדיוק כשם שזו אחריותו. 

      (הללויה. אנחנו מסכימים!) 

        24/6/11 17:09:
      ילדים וזה עניין פסיכולוגי ידוע רוצים להשתייך לחבורות ובד"כ לחזקים. זה לא רק בישראל זה בכל העולם, קללות ונאצות בטח כשזמיעים והדופק עולה זה חלק מהעניין. גם פעם זה היה כך פשוט היו הקללות של אז והיום יש את הקללות של היום. גם דיבור של נערות על ילד מסויים כשהן בחבורה נגוע בהרבה רשעות (למעט מלך השכבה) ובלשון לגלגנית ואלימה בצורה אחרת. אבל אלה ילדים. לצד הרע יש הרבה טוב והרבה מקום לחינוך. הם חוזרים הביתה ורובם לא מקללים, הם באים לצבא ומבינים את מגבלות הכח, הם מתאהבים ופתאום רואים שאשה היא לא חפץ. נכון לא כולם, אבל בטח לא רובם. הרוב הם אנשיםן נורמטיבים, שגם אם בחורה תעלה אליהם ותשתה יין ותתנשק ואז לא תרצה הם אולי יתבאסו ואולי ינסו לשכנע כי הם חשבו שיקרה משהו אחר אבל הם לא יאנסו ולא יפעילו כח, לא פזית ולא מילולית, ואם אשה כן הסכימה לשכב איתם אפילו שלא ממש רצתה בזה אין לה אלא להלין על עצמה, בכל זאת אנחנו לא רוצים באמת לחשוב שלנשים אין יכולת לשלוט במעשיהן... נכון?
        20/6/11 02:37:

      צטט: שירה-1973 2011-06-19 06:18:21

      צטט: pov 2011-06-19 01:15:01

      שירה, מה לדעתך אחוז התלמידות שמוטרדות מינית בבית הספר?

       

      אין לי שמץ. 

      אני מניחה שנתונים מסוג זה יהיו בהישג ידה של יועצת בית הספר,

      אבל גם זה רק בהנחה שהן מספרות לה על כך. 

      אני משערת שכמו מחוץ לכותלי בית הספר, רוב הנשים (הילדות) שותקות ולא מספרות על אשר אירע להן. 

       

      והשאלה היא גם - למה קוראים הטרדה מינית.

      ברור שיש את לשון החוק, אבל מעניין לראות איך נשים שונות חוות את זה אחרת...

      (ומה לעזאזל יודעת ילדה בכיתה ב על מין?)

       

        19/6/11 06:18:

      צטט: pov 2011-06-19 01:15:01

      שירה, מה לדעתך אחוז התלמידות שמוטרדות מינית בבית הספר?

       

      אין לי שמץ. 

      אני מניחה שנתונים מסוג זה יהיו בהישג ידה של יועצת בית הספר,

      אבל גם זה רק בהנחה שהן מספרות לה על כך. 

      אני משערת שכמו מחוץ לכותלי בית הספר, רוב הנשים (הילדות) שותקות ולא מספרות על אשר אירע להן. 

        19/6/11 01:15:
      שירה, מה לדעתך אחוז התלמידות שמוטרדות מינית בבית הספר?
        18/6/11 23:17:

      צטט: yairgil 2011-06-18 23:11:15

      מפריע לי שהתייחסת רק (או בעיקר) לבנים. יש בגיל הזה גם בנות שיכולות להיות גסות, עילגות ואכזריות לא פחות.

      גם לי זה מפריע, אבל אני מתארת את המציאות שאני רואה יום יום לנגד עיניי בהפסקות. 

      מלבד היותי מורה 7 שעות ביום, 

      אני גם מורה תורנית 4 פעמים בשבוע במהלך ההפסקות. 

      בכל הפסקה אני עומדת במקום אחר בביה"ס ורואה כיתות אחרות בגילאים אחרים, 

      כך שאי אפשר "להאשים" אותי בראייה מגמתית. 

      אני מבינה שאתה רוצה שאומר לך שיש שוויוניות בתכונות הללו בין בנים ובנות, אבל מה לעשות ש- אין.

      כן, ברור שיש גם בנות גסות, עילגות ואכזריות (היה לי העונג המפוקפק "לזכות" להתאכזרות מאחת מהן בילדותי לפני

      אי אלו שנים), אבל היחס בין בנים ובנות הוא לגמרי לגמרי לא שוויוני. 

       

      וחוץ מזה מכיר גם הרבה ילדים אחרים, כאלה שקוראים ספרים ושרים ומנגנים ורוקדים והולכים לצופים ומתנדבים בקהילה ומודעים לאיכות הסביבה הרבה יותר מאיתנו. יש כל מיני. צר לי שנתקלת רק בסוג שתיארת (או שבחרת לתאר רק את הסוג הזה).

      צודק לגמרי, יש גם ילדים אחרים. אלמלא היו ילדים אחרים, לא הייתי נשארת במערכת הזו אפילו יום אחד נוסף. 

      אני נתקלת גם באחרים, אני רווה מהם נחת, אני שואבת מהם כוחות ואופטימיות. 

      אבל מהם לא צומחים הנערים והגברים שעליהם מדבר הפוסט הזה.

      הפוסט הזה מדבר על גברים מזן מסוים, ואת הניצנים של הגבריות הנוראית הזו אפשר לראות כבר בגיל הילדות. 

      אני רואה המון המון ניצנים כאלה במקום שבו אני עובדת, 

      וזה מטריד אותי יותר ממה שהפוסט הזה יכול/מצליח להביע. 

       

        18/6/11 23:11:

      מפריע לי שהתייחסת רק (או בעיקר) לבנים. יש בגיל הזה גם בנות שיכולות להיות גסות, עילגות ואכזריות לא פחות.

       

      וחוץ מזה מכיר גם הרבה ילדים אחרים, כאלה שקוראים ספרים ושרים ומנגנים ורוקדים והולכים לצופים ומתנדבים בקהילה ומודעים לאיכות הסביבה הרבה יותר מאיתנו. יש כל מיני. צר לי שנתקלת רק בסוג שתיארת (או שבחרת לתאר רק את הסוג הזה).

        18/6/11 18:30:

      צטט: שרשירית 2011-06-18 14:37:42

      מזדהה בכאב עם הכתוב.

      אני מקווה לחנך את הילד שלי לערכים טובים ולהתנהגות מוסרית.

       

       

      אני בטוחה שאת כבר עושה את זה.

      תודה לך. 

        18/6/11 18:29:

      צטט: osso 2011-06-18 12:53:43

      יקירה, הדברים קשים. לעיתים אני פוקחת עיניים ולא מזהה את המקום שבו אנו חיים.

       

       

      גם אני לא מזהה אותו לעתים. 

      וזה מצער אותי מאד. 

      לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה, אמרו כבר לפניי. 

       

        18/6/11 18:28:

      צטט: pov 2011-06-18 12:00:21

      *לשירה (ויבגניה): אני תמיד יעדיף שתסכימו איתי מאשר שתתווכחו איתי. כשאני כותב דעתי, זה מאותה סיבה שאתן כותבות דעתכן: כדי לשכנע בה ולא מאהבת הויכוח.

       

       

      אני כותבת את דעתי, בבלוג שלי. לשם כך (בין היתר) פתחתי בלוג. אה, וגם בשביל התרפיה חינם. 

      :-)

      כתבת את דעתך, 

      לא הסכמתי אתה, 

      ואתה לא מניח לזה, אלא ממשיך לנסות לשכנע שלא נכון להעלות ציורים שמכילים עירום.

      אני אמשיך לא להסכים אתך וכאמור - מכיוון שאין כאן דיון על עובדות ולא ניסיתי לטעון שכדור הארץ הוא שטוח, 

      כנראה שלא נגיע להסכמה על מה 'נכון' ומה 'לא', וזה לגמרי בסדר מצדי.

       

        18/6/11 14:37:

      מזדהה בכאב עם הכתוב.

      אני מקווה לחנך את הילד שלי לערכים טובים ולהתנהגות מוסרית.

        18/6/11 12:53:
      יקירה, הדברים קשים. לעיתים אני פוקחת עיניים ולא מזהה את המקום שבו אנו חיים.
        18/6/11 12:00:
      *לשירה (ויבגניה): אני תמיד יעדיף שתסכימו איתי מאשר שתתווכחו איתי. כשאני כותב דעתי, זה מאותה סיבה שאתן כותבות דעתכן: כדי לשכנע בה ולא מאהבת הויכוח.
        18/6/11 08:04:

      צטט: יבגניה בוזגלו 2011-06-18 08:02:23

      צטט: שירה-1973 2011-06-18 07:51:47

      כבר דנו באהבתך לווכחנות בפוסטים אחרים בבלוגים אחרים, וגם אז (כמו גם היום), אני חוזרת ומזכירה שאני - להבדיל 

      מהדעה הרווחת בקרב ציבור מסוים - ממש ממש לא אוהבת להתווכח

      בטח לא על הציורים שאני בוחרת להעלות לפוסטים שלי

      לא אהבת? בסדר גמור. אני אמסור למגריט בפעם הבאה שנדבר... הוא אמנם בחור רגיש אבל אני אבטיח לו שאני עדיין מתה עליו, כך שאני מניחה שהוא יתגבר על עגמת הנפש. 

      אני לא זקוקה לקישורים כדי "להוכיח לי" (???) שמגריט לא מתאים להעברת המסר.

      יש כאן דעה, לא עובדה, ולא אדון אתך על כך כמו שלא אדון אתך על מהו יופי "נכון" או מהו טעם "נכון". 


      :)))))))

      מלכת העולם את!

       

      נשיקהנשיקהנשיקהנשיקה

      מלכת העולם מחכה בהתרגשות רבה למחר. 

        18/6/11 08:02:

      צטט: שירה-1973 2011-06-18 07:51:47

      כבר דנו באהבתך לווכחנות בפוסטים אחרים בבלוגים אחרים, וגם אז (כמו גם היום), אני חוזרת ומזכירה שאני - להבדיל 

      מהדעה הרווחת בקרב ציבור מסוים - ממש ממש לא אוהבת להתווכח

      בטח לא על הציורים שאני בוחרת להעלות לפוסטים שלי

      לא אהבת? בסדר גמור. אני אמסור למגריט בפעם הבאה שנדבר... הוא אמנם בחור רגיש אבל אני אבטיח לו שאני עדיין מתה עליו, כך שאני מניחה שהוא יתגבר על עגמת הנפש. 

      אני לא זקוקה לקישורים כדי "להוכיח לי" (???) שמגריט לא מתאים להעברת המסר.

      יש כאן דעה, לא עובדה, ולא אדון אתך על כך כמו שלא אדון אתך על מהו יופי "נכון" או מהו טעם "נכון". 


      :)))))))

      מלכת העולם את!

       

        18/6/11 07:51:

      כבר דנו באהבתך לווכחנות בפוסטים אחרים בבלוגים אחרים, וגם אז (כמו גם היום), אני חוזרת ומזכירה שאני - להבדיל 

      מהדעה הרווחת בקרב ציבור מסוים - ממש ממש לא אוהבת להתווכח

      בטח לא על הציורים שאני בוחרת להעלות לפוסטים שלי

      לא אהבת? בסדר גמור. אני אמסור למגריט בפעם הבאה שנדבר... הוא אמנם בחור רגיש אבל אני אבטיח לו שאני עדיין מתה עליו, כך שאני מניחה שהוא יתגבר על עגמת הנפש. 

      אני לא זקוקה לקישורים כדי "להוכיח לי" (???) שמגריט לא מתאים להעברת המסר.

      יש כאן דעה, לא עובדה, ולא אדון אתך על כך כמו שלא אדון אתך על מהו יופי "נכון" או מהו טעם "נכון". 

      -

      לגבי סדרי עדיפויות - 

      כמישהי שלא טסה לחו"ל כבר למעלה משנתיים והחופשות בארץ שלה הסתכמו בצימר לשני לילות, 

      לא קונה בגדי מותגים והמותרות שהיא מרשה לעצמה מסתכמים בסרט או הצגה אחת ל-, 

      אני חושבת שאני יכולה בוודאות ובלב שלם לומר שגם עם סדרי עדיפויות מאד נוקשים וצנועים, 

      לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להפריש עשרות אלפי שקלים בשנה לטובת חינוך פרטי לילדי ההיפותטי. 

      (האמת שעם המשכורת שלי לא הייתי יכולה אפילו לגדל אותו, כך שמזל שאני לא רוצה). 

      -

      חינוך פרטי זו אופציה לאנשים בעלי אמצעים כלכליים גבוהים מהממוצע. 

      הוא לא מיועד למעמד הביניים, ורוב הציבור נמצא דווקא במעמד הזה.

      בעיניי אין לכך קשר לסדרי עדיפויות, 

      כמו ליוקר המחיה במדינה שלנו. 

      אתה עדיין רשאי, כמובן, לחשוב אחרת ממני. 

       

       

       

       

       

      צטט: pov 2011-06-18 00:26:11

      צטט: שירה-1973 2011-06-17 06:48:33

      צטט: pov 2011-06-17 01:00:36

      א. פוסט טוב ומדוייק

      ב. הכנסת תמונות/ציורי העירום, מיותרת לחלוטין.

      ג. כל הורה שמכניס את בניו ובעיקר את בנותיו למוסדות הלא חינוכיים האלו- מפקיר אותם לאותו חינוך קלוקל וסביבה אלימה.

       

       

      א. תודה. 

      ב. חושבת אחרת ממך, והתמונות נכנסו לא בשל היותן 'תמונות עירום', כהגדרתך. יש בהן הרבה מעבר לזה, וה"מעבר לזה" הוא בהתאמה מדויקת להפליא למה שנאמר בפוסט.

      היעילות של תמונות אלו להעברת המסר שלך, משולה ליעילות שבהעברת מסר פימיניסתי על גופן של מפגינות עירומות.

      לינק רלוונטי בנושא, ניתן למצוא בפוסט הנ"ל:

      http://cafe.themarker.com/post/797596/

      ג. לרוב ההורים אין את האפשרות לשלם עשרות אלפי שקלים בשנה על חינוך פרטי, כך שאני לא ממש רואה מה הם יכולים לעשות כדי להימנע מאותו חינוך קלוקל, כדבריך.

      השקעת הכסף בחינוך ראוי לילדייך ולא בדברים אחרים (כגון רכב שני או חופשות בארץ ובחול) זה עניין של סדר עדיפויות.

      הורים רבים יכולים לדאוג לשיפור החינוך של בניהם, אך כאמור- בוחרים להשקיע את הכסף במקום אחר.

      שנית, החינוך הקלוקל לא נרכש רק בבתי הספר. הוא מתחיל הרבה לפני כן, בבית הפרטי של כל ילד. 

      זה כמובן נכון, אך גם מים צלולים (ולא רק מים מזוהמים) מאבדים מצלילותם כשמוזגים אותם לכוס מזוהמת.

       

        18/6/11 00:26:

      צטט: שירה-1973 2011-06-17 06:48:33

      צטט: pov 2011-06-17 01:00:36

      א. פוסט טוב ומדוייק

      ב. הכנסת תמונות/ציורי העירום, מיותרת לחלוטין.

      ג. כל הורה שמכניס את בניו ובעיקר את בנותיו למוסדות הלא חינוכיים האלו- מפקיר אותם לאותו חינוך קלוקל וסביבה אלימה.

       

       

      א. תודה. 

      ב. חושבת אחרת ממך, והתמונות נכנסו לא בשל היותן 'תמונות עירום', כהגדרתך. יש בהן הרבה מעבר לזה, וה"מעבר לזה" הוא בהתאמה מדויקת להפליא למה שנאמר בפוסט.

      היעילות של תמונות אלו להעברת המסר שלך, משולה ליעילות שבהעברת מסר פימיניסתי על גופן של מפגינות עירומות.

      לינק רלוונטי בנושא, ניתן למצוא בפוסט הנ"ל:

      http://cafe.themarker.com/post/797596/

      ג. לרוב ההורים אין את האפשרות לשלם עשרות אלפי שקלים בשנה על חינוך פרטי, כך שאני לא ממש רואה מה הם יכולים לעשות כדי להימנע מאותו חינוך קלוקל, כדבריך.

      השקעת הכסף בחינוך ראוי לילדייך ולא בדברים אחרים (כגון רכב שני או חופשות בארץ ובחול) זה עניין של סדר עדיפויות.

      הורים רבים יכולים לדאוג לשיפור החינוך של בניהם, אך כאמור- בוחרים להשקיע את הכסף במקום אחר.

      שנית, החינוך הקלוקל לא נרכש רק בבתי הספר. הוא מתחיל הרבה לפני כן, בבית הפרטי של כל ילד. 

      זה כמובן נכון, אך גם מים צלולים (ולא רק מים מזוהמים) מאבדים מצלילותם כשמוזגים אותם לכוס מזוהמת.

        17/6/11 06:49:

      צטט: foxman69 2011-06-17 01:18:33

      כמה נכון .

       

       

      כמה, באמת?

      (תודה רבה!) 

        17/6/11 06:48:

      צטט: pov 2011-06-17 01:00:36

      א. פוסט טוב ומדוייק

      ב. הכנסת תמונות/ציורי העירום, מיותרת לחלוטין.

      ג. כל הורה שמכניס את בניו ובעיקר את בנותיו למוסדות הלא חינוכיים האלו- מפקיר אותם לאותו חינוך קלוקל וסביבה אלימה.

       

       

      א. תודה. 

      ב. חושבת אחרת ממך, והתמונות נכנסו לא בשל היותן 'תמונות עירום', כהגדרתך. יש בהן הרבה מעבר לזה, וה"מעבר לזה" הוא בהתאמה מדויקת להפליא למה שנאמר בפוסט.

      ג. לרוב ההורים אין את האפשרות לשלם עשרות אלפי שקלים בשנה על חינוך פרטי, כך שאני לא ממש רואה מה הם יכולים לעשות כדי להימנע מאותו חינוך קלוקל, כדבריך. שנית, החינוך הקלוקל לא נרכש רק בבתי הספר. הוא מתחיל הרבה לפני כן, בבית הפרטי של כל ילד. 

       

        17/6/11 01:18:
      כמה נכון .
        17/6/11 01:00:

      א. פוסט טוב ומדוייק

      ב. הכנסת תמונות/ציורי העירום, מיותרת לחלוטין.

      ג. כל הורה שמכניס את בניו ובעיקר את בנותיו למוסדות הלא חינוכיים האלו- מפקיר אותם לאותו חינוך קלוקל וסביבה אלימה.

        15/6/11 17:10:

      צטט: mick_dundee 2011-06-13 21:24:14

       

      צערך כצערי, כצערם של כולם. אולי בכך טמון שורש הפתרון - כולם. כשכולם יבינו שחוזק השרשרת (החברה הישראלית) נקבע לפי חוזקה של החוליה החלשה, החינוך. בעצם שתי החוליות החלשות: החינוך והבריאות.

      כשהמדינה תחליט שזה עומד בראש סדר העדיפויות, גם אם יעלה לנו בפחות מטוס חמקן אחד, אזי עשינו צעד קדימה.

      עד אז, נמשיך להביט  במתרחש בעיניים כלות, מוצפות דמע.

       

       

      עכשיו הגזמת. 

      אתה משווה בין החינוך לבין הביטחון??

      יש פרות (קדושות) שאסור לגעת בהן, שכחת?

      שום דבר לא חשוב יותר מצרכי הביטחון שלנו. 

      (אולי רק עוד התנחלות או שתיים.

      אבל לא ניכנס לזה כאן....) 

       

        13/6/11 21:24:

      צטט: שירה-1973 2011-06-13 20:52:38

      צטט: mick_dundee 2011-06-12 23:25:29

      כרגיל, כתבת יפה. הכי יפה. עולות שתי שאלות: 1-מי אשם? 2- מה עושים? לטעמי, לשאלה הראשונה יש לתת מענה "רק" לצורך הפקת לקחים (חשוב מאד כשלעצמו) ולא לצורך הטחת האשמות. יש להקדיש את עיקר המשאבים על מנת לענות לשאלה השניה. דומה שהדרך לשינוי קשה ותלולה. מאיפה מתחילים? נראה כי אנו זקוקים לעזרתו של שען שוויצרי ותיק ומנוסה שיידע להרכיב את כל החלקים הקטנים, הקפיצים, גלגלי השיניים הקטנטנים, ל"מכונה" שתדגים לכולם מהו השחור ומהו הלבן. מהו המותר ומה האסור. מאיפה להתחיל? איך לחסום בפני הילדים והנוער את החשיפה לאלימות? למנוע גישה לאינטרנט? (ברור שלא, יש עוד "כמה" דברים מועילים באינטרנט), להדגיש בפני ההורים את חובתם הראשונית לחנך את ילדיהם ולהשגיח על מעשיהם, במקום להשקיע עצמם בעבודה או בהתמכרות לתכניות ריאליטי מטופשות? כן. לשפר ולהעלות את רמת ההשקעה במוסדות החינוך? כן. כולם יודעים מה צריך לעשות. עכשיו רק צריך...לעשות!

       

       

      ראשית, תודה. 

      מסכימה אתך שה"אשמים" צריכים להיות אחראים לא לצורך הטחת האשמה, אלא לצורך מציאת פתרון. אבל אתה יודע (כמוני, אני משערת) שאין שום סיכוי בעולם "לחנך" מבוגר שאין לו רצון או עניין לשנות את תפישת עולמו ואת התנהלותו. 

      הורים הם עם רגיש מאד בנוגע לכישורי ההורות שלהם. אם רק תנסה להביע עמדה המנוגדת לשלהם, וישתמע מכך שהם עשו משהו לא בסדר - - - דמך בראשך. 

      לי ודאי ובוודאי שאין שום זכות להעיר להורים על שום דבר שקשור בחינוך ילדם, כי אין לי ילדים ובכך אפשרתי להם להשתמש באחד המשפטים הכי מטופשים/מיותרים/ושמישים שיש ("כשיהיו לך ילדים - תביני...") 

       

      הפתרון הוא לא בידיים שלי או של המורות האחרות. 

      אני יכולה לעשות, להשתדל, לנסות, לא לוותר, 

      אבל אין באפשרותי לתקצב מחדש את מערכת החינוך או לחנך מחדש את ההורים ואת החברה. 

      לצערי. 

       

      צערך כצערי, כצערם של כולם. אולי בכך טמון שורש הפתרון - כולם. כשכולם יבינו שחוזק השרשרת (החברה הישראלית) נקבע לפי חוזקה של החוליה החלשה, החינוך. בעצם שתי החוליות החלשות: החינוך והבריאות.

      כשהמדינה תחליט שזה עומד בראש סדר העדיפויות, גם אם יעלה לנו בפחות מטוס חמקן אחד, אזי עשינו צעד קדימה.

      עד אז, נמשיך להביט  במתרחש בעיניים כלות, מוצפות דמע.

       

        13/6/11 21:08:

      צטט: מיקוד יועצים 2011-06-13 20:46:23

      למרות שאני מחשיב עצמי בין מעריצי כתיבתך, אני חושב שהלכת מעט רחוק מידי. אלה ילדים, בנים, מוציאים אנרגיות, משחקים כדור-רגל ובן שלא אוהב כדור רגל זאת בעיה ג'נדריאלית אמיתית.ואם הם מדברים כמו שהם מדברים זאת לא אשמתם כי אם אשמת הוריהם בלבד. ואם הם אלימים זה בגלל שהם ראו את זה היכן שהוא בסביבתם הקרובה והם מחקים התנהגות זו כי היא נתפסת ליגיטימית. זה לא שהולך ופוחת הדור, אלא שההורים לא ממשים כלל את סמכותם. חלק מזה בגלל העידן בו אנו נמצאים של קפיטליזם קיצוני, תחרות, עומס, לחץ והישגיות ואז למי נשאר כוח לחנך את הילדים ??? לחלק השני של הפוסט (למה ערבבת ביניהם כל אחד יכול להכיל דיון משל עצמו) אני יכול להציע הצעה פרקטית. בסרט kill Bill היא משתמשת להפליא בכלי זין. אמצו את המתודולוגיה שלה ותאמיני לי גם הגברים הקשקשנים ביותר יתפסו מרחק.

       

       

      למה "למרות ש..."? אתה לא יכול להעריץ את כתיבתי (ואת האדמה שאני דורכת עליה), ושתהיה לך דעה משלך שלאו דווקא חופפת לשלי? 

      (הנה, עובדה - יכול!) 

      "בן שלא אוהב כדורגל זאת בעיה ג'נדריאלית אמתית". בדיוק למשפט זה כיוונתי. 

      בין היתר, אני לא ממש מבינה (או מחבבת) את הרעיון שבנים  ח י י ב י ם  לאהוב כדורגל. 

      וזו בדיוק השאלה שהתחבאה כאן בין השורות. כי בן שלא אוהב כדורגל (או משחקים "של בנים" באופן כללי), לא יהיה חביב על הבנים בכיתה. תוך כמה ימים יתייגו אותו בכינויים שיחברו אותו יותר אל קבוצת הבנות מאשר אל קבוצת הבנים. 

      כי בן "חייב" לאהוב משחקים שכוללים ריצה, ודחיפות, ובעיטות, ונפילות על הרצפה לפעמים, וקצת דם לפעמים. 

      זה חלק ממה שמצופה ממנו. 

      אני לא בטוחה בכלל שכל מי שמשחק כדורגל בהפסקות עושה זאת כי זה בול מה שבא לו בחיים באותו הרגע. 

      אבל מה האופציה שלו? 

      להגיד שהוא לא אוהב את זה?

      שהוא מעדיף לקרוא ספר במקום זה?

      איזה "בן" הוא יהיה אז? איזה  ג ב ר הוא יהיה? 

      אתה יודע שבגיל 8 הם כבר פונים זה לזה בכינוי "גבר"?  "מה נשמע, גבר-גבר?" שמעתי היום, ממש היום, ילד בכיתה ג' פונה אל חבר שלו. ולא ידעתי אם זה מצחיק או מטריד. 

      אולי שניהם.

       

      אתה לא תשמע ילדה בת 8 פונה לחברתה ושואלת אותה "מה המצב, אישה-אישה?" מבטיחה לך. 

      כי גבריות היא לא רק מין. היא משהו הרבה מעבר לזה, והילדים קולטים את זה בגיל אפס. 

       

       

      אתה אומר שאם הם אלימים - זה מכיוון שהם ראו את זה בבית. 

      לא טענתי בשום מקום שאתה טועה, אגב. 

      בהחלט ייתכן שהם ראו את זה בבית. 

      הם ראו את זה בכל מני מקומות, מן הסתם, ולא רק בבית. 

      אבל זה לא סותר את מה שאני כותבת כאן. ולגבי "הולך ופוחת הדור" (משפט שלא הוזכר אמנם בפוסט אבל אני 

      מסכימה אתו בהחלט) - אתה טוען שלא כך הוא, מכיוון שזו לא אשמת הילדים אלא הוריהם. 

      נו, ואיך זה סותר את הטענה שהולך ופוחת הדור? 

      בין אם זה ב"אשמת" ההורים ובין אם לאו, התוצאה היא אותה תוצאה - הדור הולך ופוחת.

      והשאלה עדיין נשארת - מה אנחנו עושים עם זה. 

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        13/6/11 20:57:

      צטט: מיא 2011-06-13 17:34:58

      דור רקוב ומקולקל מבחינות רבות ואני אומרת את זה שנים (מאז שהילדים שלי היו קטנים ונתקלתי במפגע והחלטתי לחנך כמו בספרטה) וכולם חושבים שאני מגזימה.

       

      אני. אני לא חושבת שאת מגזימה. 

      אני אישית חושבת שאת נהדרת. 

      כאישה, ואני מהמרת שגם כאימא. 

       

        13/6/11 20:56:

      צטט: ההוא משם. 2011-06-13 00:29:04

      בדרך כלל כבר באמצע הפוסט אני יודע איך אני הולך להגיב.

      איזה מין ריטאול שהתקבע בתוכי.

      לפעמים כבר במשפט הראשון, לפעמים קצת אחרי.

      לא הפעם.

      קשה לי להלחם בתחושת הקבס שעולה מתוך קרביי.

      היא משתקת.

      את המוח, את הלב ואת האצבע המקלידה.

       

      סוףסוף, סוףסוף הצלחתי לגרום לך לאלם. 

      עבודתי כאן הושלמה. 

       

       

       

       

       

       

       

        13/6/11 20:52:

      צטט: mick_dundee 2011-06-12 23:25:29

      כרגיל, כתבת יפה. הכי יפה. עולות שתי שאלות: 1-מי אשם? 2- מה עושים? לטעמי, לשאלה הראשונה יש לתת מענה "רק" לצורך הפקת לקחים (חשוב מאד כשלעצמו) ולא לצורך הטחת האשמות. יש להקדיש את עיקר המשאבים על מנת לענות לשאלה השניה. דומה שהדרך לשינוי קשה ותלולה. מאיפה מתחילים? נראה כי אנו זקוקים לעזרתו של שען שוויצרי ותיק ומנוסה שיידע להרכיב את כל החלקים הקטנים, הקפיצים, גלגלי השיניים הקטנטנים, ל"מכונה" שתדגים לכולם מהו השחור ומהו הלבן. מהו המותר ומה האסור. מאיפה להתחיל? איך לחסום בפני הילדים והנוער את החשיפה לאלימות? למנוע גישה לאינטרנט? (ברור שלא, יש עוד "כמה" דברים מועילים באינטרנט), להדגיש בפני ההורים את חובתם הראשונית לחנך את ילדיהם ולהשגיח על מעשיהם, במקום להשקיע עצמם בעבודה או בהתמכרות לתכניות ריאליטי מטופשות? כן. לשפר ולהעלות את רמת ההשקעה במוסדות החינוך? כן. כולם יודעים מה צריך לעשות. עכשיו רק צריך...לעשות!

       

       

      ראשית, תודה. 

      מסכימה אתך שה"אשמים" צריכים להיות אחראים לא לצורך הטחת האשמה, אלא לצורך מציאת פתרון. אבל אתה יודע (כמוני, אני משערת) שאין שום סיכוי בעולם "לחנך" מבוגר שאין לו רצון או עניין לשנות את תפישת עולמו ואת התנהלותו. 

      הורים הם עם רגיש מאד בנוגע לכישורי ההורות שלהם. אם רק תנסה להביע עמדה המנוגדת לשלהם, וישתמע מכך שהם עשו משהו לא בסדר - - - דמך בראשך. 

      לי ודאי ובוודאי שאין שום זכות להעיר להורים על שום דבר שקשור בחינוך ילדם, כי אין לי ילדים ובכך אפשרתי להם להשתמש באחד המשפטים הכי מטופשים/מיותרים/ושמישים שיש ("כשיהיו לך ילדים - תביני...") 

       

      הפתרון הוא לא בידיים שלי או של המורות האחרות. 

      אני יכולה לעשות, להשתדל, לנסות, לא לוותר, 

      אבל אין באפשרותי לתקצב מחדש את מערכת החינוך או לחנך מחדש את ההורים ואת החברה. 

      לצערי. 

        13/6/11 20:46:
      למרות שאני מחשיב עצמי בין מעריצי כתיבתך, אני חושב שהלכת מעט רחוק מידי. אלה ילדים, בנים, מוציאים אנרגיות, משחקים כדור-רגל ובן שלא אוהב כדור רגל זאת בעיה ג'נדריאלית אמיתית.ואם הם מדברים כמו שהם מדברים זאת לא אשמתם כי אם אשמת הוריהם בלבד. ואם הם אלימים זה בגלל שהם ראו את זה היכן שהוא בסביבתם הקרובה והם מחקים התנהגות זו כי היא נתפסת ליגיטימית. זה לא שהולך ופוחת הדור, אלא שההורים לא ממשים כלל את סמכותם. חלק מזה בגלל העידן בו אנו נמצאים של קפיטליזם קיצוני, תחרות, עומס, לחץ והישגיות ואז למי נשאר כוח לחנך את הילדים ??? לחלק השני של הפוסט (למה ערבבת ביניהם כל אחד יכול להכיל דיון משל עצמו) אני יכול להציע הצעה פרקטית. בסרט kill Bill היא משתמשת להפליא בכלי זין. אמצו את המתודולוגיה שלה ותאמיני לי גם הגברים הקשקשנים ביותר יתפסו מרחק.
        13/6/11 17:34:
      דור רקוב ומקולקל מבחינות רבות ואני אומרת את זה שנים (מאז שהילדים שלי היו קטנים ונתקלתי במפגע והחלטתי לחנך כמו בספרטה) וכולם חושבים שאני מגזימה.
        13/6/11 00:29:

      בדרך כלל כבר באמצע הפוסט אני יודע איך אני הולך להגיב.

      איזה מין ריטאול שהתקבע בתוכי.

      לפעמים כבר במשפט הראשון, לפעמים קצת אחרי.

      לא הפעם.

      קשה לי להלחם בתחושת הקבס שעולה מתוך קרביי.

      היא משתקת.

      את המוח, את הלב ואת האצבע המקלידה.

       

       

        12/6/11 23:25:
      כרגיל, כתבת יפה. הכי יפה. עולות שתי שאלות: 1-מי אשם? 2- מה עושים? לטעמי, לשאלה הראשונה יש לתת מענה "רק" לצורך הפקת לקחים (חשוב מאד כשלעצמו) ולא לצורך הטחת האשמות. יש להקדיש את עיקר המשאבים על מנת לענות לשאלה השניה. דומה שהדרך לשינוי קשה ותלולה. מאיפה מתחילים? נראה כי אנו זקוקים לעזרתו של שען שוויצרי ותיק ומנוסה שיידע להרכיב את כל החלקים הקטנים, הקפיצים, גלגלי השיניים הקטנטנים, ל"מכונה" שתדגים לכולם מהו השחור ומהו הלבן. מהו המותר ומה האסור. מאיפה להתחיל? איך לחסום בפני הילדים והנוער את החשיפה לאלימות? למנוע גישה לאינטרנט? (ברור שלא, יש עוד "כמה" דברים מועילים באינטרנט), להדגיש בפני ההורים את חובתם הראשונית לחנך את ילדיהם ולהשגיח על מעשיהם, במקום להשקיע עצמם בעבודה או בהתמכרות לתכניות ריאליטי מטופשות? כן. לשפר ולהעלות את רמת ההשקעה במוסדות החינוך? כן. כולם יודעים מה צריך לעשות. עכשיו רק צריך...לעשות!
        12/6/11 23:01:

      צטט: דניאל זיסקינד 2011-06-12 22:50:54

      ככה זה, כאשר לא מדברים עם ילדים על אהבה, אלא רק על חינוך מיני, והם חשופים לאלימות יומיומית ומיניות מעוותת בטלביזיה. על מה הזעזוע?

       

       

      אני חושבת שהם דווקא כן מדברים על אהבה, לפחות בבי"ס. 

      מלמדים אותם שירי אהבה, 

      מדברים על אהבה.

      אני לא רואה פסול בחינוך מיני (סליחה, אני אנסח את זה אחרת: 

      אני רואה פסול בכך שאין  מ ס פ י ק  שיעורי חינוך מיני בבתי הספר). 

      והאלימות שהם חשופים אליה היא כאין וכאפס לעומת האלימות שהם סופגים בבית ובחוץ, 

      במילים, בשפת גוף, במחוות, במהלך נהיגה על הכביש. 


      נסה לשאול מישהו שחי במדינה אחרת ומגיע לכאן לחופשת מולדת קצרה.

      לוקח לו בערך יומיים עד שהוא מתחיל לחוש בהשפעות של הלחץ. 

      זה מחלחל פנימה. אל תוך מצב הרוח הנרגן. אל תוך תחושת הבהילות הקבועה בבית החזה.

      אל העצבים החשופים. 

      אל הרגשת הדריכות התמידית. 

       

        12/6/11 22:56:

      צטט: נטר 2011-06-12 22:46:16

      צטט: שירה-1973 2011-06-12 20:45:49

      מנסה, מנסה, מנסה.

      כמיטב יכולתי.

      תודה! 

       

       

      מנסה ו,, עושה!

       

       

      המשפט הידוע גורס ש - 

      מי שיכול לעשות - עושה. 

      מי שלא יכול לעשות - מלמד. 

      ומי שלא יכול ללמד - מנהל אחרים. 

      אני אמנם מלמדת, 

      אבל אני מקווה שאני גם עושה (ואין לי שום רצון לנהל אחרים. רק ללמוד איך לנהל את עצמי נכון יותר). 


       

        12/6/11 22:50:
      ככה זה, כאשר לא מדברים עם ילדים על אהבה, אלא רק על חינוך מיני, והם חשופים לאלימות יומיומית ומיניות מעוותת בטלביזיה. על מה הזעזוע?
        12/6/11 22:46:

      צטט: שירה-1973 2011-06-12 20:45:49

      מנסה, מנסה, מנסה.

      כמיטב יכולתי.

      תודה! 

       

       

      מנסה ו,, עושה!

        12/6/11 22:28:

      צטט: y2work 2011-06-12 22:14:30

      ממש ככה.

       

       

      ממש תודה. 

        12/6/11 22:28:

      צטט: yonbir 2011-06-12 21:59:03

      קראתי בעיון רב את "ולא ילמדו עוד מלחמה" ואני שמח על המודעות הגבוהה שלך לנושא. את צועקת את הצעקה שלי ואני בטוח שזו גם צעקתם של רבים אחרים. הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות לא מבינים כלל שהמדינה שלנו נמצאת בסכנה קיומית וחיה על זמן שאול, בדיוק מאותן סיבות שהעלית בפוסט המצמרר והנפלא שכתבת. חינוך! חינוך! ועוד חינוך. תמיד טענתי ששורש כל הבעיות שלנו נמצא במערכת החינוך הקורסת, שמזמן הרימה ידיים ונואשה מהשגת מטרתה העיקרית- הקניית ערכים נאותים לנוער שהם לדעת רבים וטובים ממני- הבסיס לחוסנה ולקיומה של החברה. חדשות לבקרים אנו שומעים על קיצוץ נוסף בתקציב החינוך, זה הרי הכי קל. אבל על כל שקל שייחסך מהמערכת נשלם בעתיד הלא רחוק שבעתיים בכלכלה בבטחון ובחברה. אף אחד לא מבין, כנראה, שבקיצוץ בחינוך (מישהו מרגיש בזה?) אנחנו ממשכנים את העתיד ובריבית דריבית רצחנית! כמעט בלי לתת על כך את הדעת אנחנו מטפחים ויוצרים נוער ריקני, חסר ערכים ונטול חמלה- נוער שבבוא היום יצטרך ליטול את שרביט ההובלה וההנהגה. ואני חרד!!! ידיד שלי וסופר בישראל אמר פעם שהוא דור שני לשואה הראשונה ואולי גם דור ראשון לשואה השנייה. זה נשמע אולי ציני, אבל כשאני רואה את הפוליטיקה הקטנונית ואת המניפולציה שעושים בהון האנושי והחברתי, אני נאלץ להסכים עם האמירה שלו. שירה יקרה, יפה שהעלית על הכתב את הגיגייך, אבל אנחנו צריכים לשאול שוב ושוב מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות על מנת להביא לתחילתו של שינוי או לתחילתה של תזוזה בנושא. בנפשנו הדבר.


      הקיצוץ בתקציבי החינוך הוא נושא כאוב (כמעט כמו גובה המשכורת של אלה שעוסקים בו למחייתם). 
      תודה רבה על התגובה! 

       

        12/6/11 22:14:
      ממש ככה.
        12/6/11 21:59:
      קראתי בעיון רב את "ולא ילמדו עוד מלחמה" ואני שמח על המודעות הגבוהה שלך לנושא. את צועקת את הצעקה שלי ואני בטוח שזו גם צעקתם של רבים אחרים. הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות לא מבינים כלל שהמדינה שלנו נמצאת בסכנה קיומית וחיה על זמן שאול, בדיוק מאותן סיבות שהעלית בפוסט המצמרר והנפלא שכתבת. חינוך! חינוך! ועוד חינוך. תמיד טענתי ששורש כל הבעיות שלנו נמצא במערכת החינוך הקורסת, שמזמן הרימה ידיים ונואשה מהשגת מטרתה העיקרית- הקניית ערכים נאותים לנוער שהם לדעת רבים וטובים ממני- הבסיס לחוסנה ולקיומה של החברה. חדשות לבקרים אנו שומעים על קיצוץ נוסף בתקציב החינוך, זה הרי הכי קל. אבל על כל שקל שייחסך מהמערכת נשלם בעתיד הלא רחוק שבעתיים בכלכלה בבטחון ובחברה. אף אחד לא מבין, כנראה, שבקיצוץ בחינוך (מישהו מרגיש בזה?) אנחנו ממשכנים את העתיד ובריבית דריבית רצחנית! כמעט בלי לתת על כך את הדעת אנחנו מטפחים ויוצרים נוער ריקני, חסר ערכים ונטול חמלה- נוער שבבוא היום יצטרך ליטול את שרביט ההובלה וההנהגה. ואני חרד!!! ידיד שלי וסופר בישראל אמר פעם שהוא דור שני לשואה הראשונה ואולי גם דור ראשון לשואה השנייה. זה נשמע אולי ציני, אבל כשאני רואה את הפוליטיקה הקטנונית ואת המניפולציה שעושים בהון האנושי והחברתי, אני נאלץ להסכים עם האמירה שלו. שירה יקרה, יפה שהעלית על הכתב את הגיגייך, אבל אנחנו צריכים לשאול שוב ושוב מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות על מנת להביא לתחילתו של שינוי או לתחילתה של תזוזה בנושא. בנפשנו הדבר.
        12/6/11 20:45:

      צטט: נטר 2011-06-12 12:41:15

      הילדים של היום, הנוער של היום, נראים בדיוק כמו המבוגרים של היום.

      יש רק הבדל אחד עיקרי, הם עדיין במסגרת שמאפשרת לחנך אותם. לפחות לנסות.

       

      מנסה, מנסה, מנסה.

      כמיטב יכולתי.

      תודה! 

        12/6/11 20:44:

      צטט: אורה .ה. 2011-06-12 09:56:10

      אני מ ז ו ע ז ע ת !!!!

       

       

      מתנצלת. 

        12/6/11 20:43:

      צטט: כאןסיגל 2011-06-12 08:37:08

      הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא מודעות.

      מי שלא עוסק בחינוך ורואה את חבורות הילדים האלה במעשיהם האלימים, פשוט לא מבין עד כמה זה חמור.

      הפוסט הזה צריך להישלח למשרד החינוך, שיפיץ את זה כמניפסט מודעות לכלל המחנכים והמורים בבתי הספר, במקום החוזרים המטופשים שלהם. אני יודעת ממקור ראשון שישנם אנשי חינוך בבתי הספר שחושבים ומתנהגים בעצמם באלימות. נכון, לא פיזית, לא גלויה, לא של מכות עם סרגל על היד. אבל אלימות סמויה, כן בהחלט! איומים, תפיסת יד חזקה וכואבת, טון דיבור כוחני, מילים פוגעניות. כן כן, זה בכל מקום סביבנו. וכמו שאמר כאן מישהו, זה רק באשמתנו, המבוגרים. גם עולמנו שלנו הפך להיות כזה - בעבודה, בפאב, בים, בכביש, אפילו בדייטים. הכל מתבסס על כח, שליטה, יצריות, דורסנות, תחמנות, יו ניים איט.

      אמרו כאן לפניי, מדאיג. מאוד מדאיג.

       

       

      לגמרי מסביבנו, בכל מקום. 

      תודה רבה רבה, סיגל. 

        12/6/11 20:27:

      צטט: TSH5 2011-06-12 08:22:18

      "אנחנו מגדלים כאן, בארץ הדבש והחלב המובטחת שלנו, דור של ילדים תוקפנים, אלימים, חסרי סבלנות ונעדרי כל חמלה. הם לא יזהו את המושג אמפתיה גם אם יישב על ראשם. הם כמעט לא רואים דבר זולת הצרכים הפרטיים שלהם, והצורך בסיפוק מידי גובר על כל ערך שהסבא והסבתא שלהם כבר מזמן נואשו מלהנחיל להם. הזולת עבורם הוא רק אמצעי להשגת המטרה, והיא מצדה – מקדשת כהוגן כל אמצעי ואמצעי שהם דורסים ברגל גסה בדרך."

      .

      חושבת שזה המיצוי.

      תודה על הפוסט החשוב כל כך.

       

       

      בבקשה, מותק שלי. 

      עד חצי המלכות.

      (החצי השני שלי. זה הדיל.) 

        12/6/11 20:26:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2011-06-12 06:43:09

      מפחיד.עצוב. מזעזע. חלק מההאשמות מופנה למערכת החינוך בארץ,אבל כמו שכתבו כאן- הילדים האלה מחקים התנהגות שהם רואים בבית. בלי שיעורי חינוך וחברה להורים אין סיכוי לשנות את המצב. מפחיד כבר אמרתי?


      אמרת, וצדקת. 

       

        12/6/11 20:18:

      צטט: איש אחר 2011-06-12 05:56:22

      מאוד מדכא. התמונה המזעזעת שתיארת כאן אינה מפתיעה אותי. כחברה החינוך שלנו נכשל.

       

       

      מסכימה. 

      דרוש שינוי מהותי, ואני תוהה מה יעורר את הנמים משנתם. 

        12/6/11 20:14:

      צטט: EFFI 2011-06-12 03:57:45

      הוספת תגובההבת שלי בכיתה י - נושא בנים בנות עוד לא ממלא את חייה ולכן יש עדיין רגיעה בתחום. כשהיא יוצאת למסיבות אני מזכיר לה שלא תעיז לקחת שתייה מאף אחד - גם לא כוס מים, כבר שמענו מה יכול לקרות כשחבר מביא לך כוס מים עם סם הרדמה... ואם היא מרגישה שמשהו לא ניראה - קודם כל טלפון מיידי ואני מגיע לאסוף ובנוסף - כל 45 דקות סמס שהכל בסדר. כן - מודה - אני פאראנויד...ובמצב של היום יש לי סיבה להיות כזה.. יש לי בן - בגיל 13 - עכשיו קצת מתחיל בקטע של בנים בנות. אני חופר לו ללא הפסקה על איך לנהוג עם בנים ובנות ומה זה כן ומה זה לא. היה לו פעם קטע בכיתה ד שהוא וכמה חברה בבית הספר - ניגשו למקום שאסור היה להם להיות בו, עבר שם תלמיד מכיתה ב היה תורן באותו איזור והעיר להם...המסכן לא הבין מה הולך לקרות לו... הם הקיפו אותו והתחילו לאיים עליו שאם הוא "ישתנקר" עליהם - הוא מאוד יצטער על זה. הילד לא וויתר, הלך למנהלת וכולם חטפו חזק על הראש. אני שאלתי את הליצן שלי שהיה עם אותם חברה - מה הוא עשה והוא השיב:"לא עשיתי כלום"...בשיא התמימות. הוא היה בטוח שלעשות זה משהו פיסי - מכות וכד'. להעמיד את הילד מכתה ב באמצע מעגל של ילדי כיתה ד ולאיים עליו - זה לא נקרא "עשיתי". קפץ לי אז רעיון לראש ואת מינפתי... צעקתי עליו " בדיוק לזה אני מתכוון - שלא עשת כלום - אתה רוצה להגיד לי שראית מישהו בצרה שזקוק לעזרה ןלא עשית כלום"?? זה היה כיוון השטיפה וזה נקלט לו טוב טוב בראש...

       

       

      לפעמים 'לא לעשות' הוא משהו אקטיבי ופיסי לא פחות מאשר 'לעשות'. 

      זה זורק יותר ישר אל הסרט שראיתי כשהייתי בת 15, "הנאשמים" עם ג'ודי פוסטר.

      סרט חובה. 

      תודה רבה על שתי התגובות המושקעות. 

        12/6/11 20:06:

      צטט: רוני צ'לו 2011-06-12 00:28:10

      לאט, לאט, הלוואי וכמו בכוח המחץ של פרס, הכוח הנשי יצבור תאוצה ויקבל כבוד בפני כל הילדים ויחזק את ערכי החינוך של כולנו כולל להחזיר את החמלה האבודה לעולם

       

       

      ראיתי את הכתבה ששודרה לא מזמן בחדשות השבת עם חיוך  ג ד ו ל  על פניי. 

      תודה על התזכורת. 

        12/6/11 19:57:

      צטט: יובלש 2011-06-11 22:58:38

      עדות ממקור ראשון (ואמין) היא מדאיגה.

       

      בהתחלה אבדה הסמכות ההורית היום זוגות רבים בכלל איבדו את התפקוד ההורי התקין

       

      ילד בכיתה ב' שאומר "אני יזיין אותך" ומוריד מכנסיים ראה את זה איפשהו.

      אולי זו הדרך של אבא שלו להגיד לאמא שלו שהוא אוהב אותה

      אולי ככה אחיו הגדול מתייחס לחברה שלו.

       

      מדאיג.

       

       

      ב ד י ו ק . 

      תודה שניסחת בתמציתיות את העיקר. 

        12/6/11 19:56:

      צטט: יוסי רוזנמן 2011-06-11 22:24:02

      הילדים האלה הם קורבנות הזנחה של ההורים שלהם, ושל חברת ה"שפע" עם הרעב האינסופי לבלתי מושג. הילדים שלנו זוקעים לגבולות, לחום ולאהבה.


      אבל שלא נשלה את עצמנו שגם "פעם" לא היו דברים כאלה. סיפור דומה על הילד בכיתה ב' שסגר ילדה בכיתה שמעתי ממישהי שהייתה בגיל הזה לפני כמה וכמה עשרות שנים. ואני זוכר היטב את האלימות המילולית והפיזית במגרשי המשחקים, שגם בהם כיכב השורש ז.י.נ.

       

      אני לא מנסה לעשות אידאליזציה של העבר. 

      ברור שגם בתקופה שבה אני הייתי ילדה היו סיפורים על אלימות ותוקפנות, וילדים שמנבלים את הפה, וילדות שחוו טראומות כאלה ואחרות. הדור של ימינו לא המציא את הגלגל, הוא פשוט שכלל אותו לאין שיעור. 

      הכל נהיה מהיר יותר, אינסטנט יותר, ההתבגרות שלהם הואצה באופן מבהיל. 

      הם מתלבשים כמו מבוגרים, 

      אוכלים ושותים כמו מבוגרים, 

      מעשנים כמו מבוגרים, 

      מדברים כמו מבוגרים. 

      אבל הם ילדים, וחוסר ההתאמה הזה הופך את הכול לתוקפני ואלים שבעתיים. 

      דווקא משום שזה לא תואם את הגיל הכרונולוגי. 

       

        12/6/11 19:53:

      צטט: kruveet 2011-06-11 22:20:53

      שירה

      כל כך נכון, וכל כך עצוב.

      לא ברור מתי בדיוק הפכנו לכאלה...

      כמובן שישר הפניתי את השאלה בסוף אל עצמי וביררתי עם עצמי אם קרה או לא.

      כמו שאמרה יערה - מזל שלא. היה מאוד קרוב.

      בהחלט היה יכול להסתיים אחרת.

      לפעמים אלוהים (או מי שזו לא תהיה ) בכל זאת איתנו...

       

      ודאי שזה יכול להסתיים אחרת. 

      וזה בדיוק מה שכל כך מתסכל, בין היתר. 

      שאפשר להיות הכי זהירות שאפשר - וזה יקרה בכל זאת.

      מישהי פעם אמרה לי: "אף פעם אל תזמיני מישהו אלייך הביתה או תלכי אל מישהו הביתה בפגישה ראשונה. את לא יודעת מיהו ולמה הוא מסוגל."

      אוקיי.

      והאם בפגישה הרביעית אני כבר כן יודעת מיהו ולמה הוא מסוגל?


      ואם הגענו למצב שבו אני אמורה לפחד ללכת לשירותים לרגע ולהשאיר את כוס השתייה שלי במחיצתו, שמא הוא יחליק אל תוכה סם כלשהו - - - אז איך בדיוק אפשר לבטוח במישהו?


      אין לי מושג. 

       

        12/6/11 19:40:

      צטט: יבגניה בוזגלו 2011-06-11 21:42:54

      אוי, זה כל כך מזעזע. זה דור של ילדים מוזנחים. כאילו יש להם הכל, אבל אין להם הורים. לא באמת.
      את יודעת, כמעט את כל מה שתיארת כאן ראיתי מול העיניים שלי בקיבוץ. ילדים מוזנחים נהיים אלימים ברמות שקשה לתפוס. לבעלי חיים, לילדים חלשים יותר, לילדות.
      פעם לילדים בעיר לפחות היו הורים שגידלו אותם. היום ההורים שלהם רודפים אחרי הזנב של עצמם בניסיון לגמור את החודש, ומי שמגדל את הילדים זה אתרי הפורנו באינטרנט. אז ככה זה נראה. כל הבנות זונות וכל הבנים מזיינים אותן.
      וזה עוד במקרה הטוב, שבו הילד מכיתה ב' לא נאנס בעצמו, או היה עד לאונס.

       

       

      נראה לי לעתים שיש להם הרבה דברים חומריים, אבל אין יותר מדי מעבר לכך. 

      הזנחה רגשית מהזן הכי כואב. 

      תודה, בוזגלו.

       

        12/6/11 19:14:

      צטט: ארזעמירן 2011-06-11 21:41:41

      זה מתחיל מהגיל הרך ביותר. השפה מטמיעה את המסרים הסקסיסטיים, הנצלניים, האלימים והופכת לנבואה-שמגשימה-את-עצמה בשלב מאוחר (קצת) יותר. כמו שכתבת, מדובר בזרעים. אלה נזרעים כבר באינטרקציה הבסיסית ביותר בגן או בבית הספר והולכים ו"מלבלבים" עם השנים. הילדים שלנו הם ראי החברה והתרבות. כל מה שאנחנו טולרנטיים כלפיו - בייצוגים התקשורתיים, במבנה החברתי או בהתנהלות המקובלת, חוזר לבעוט לנו בישבן. חזק.

       

       

      הילדים שלנו הם בהחלט ראי החברה והתרבות, כי הם גם לא מצנזרים כלום (בדיוק כמו ראי). 

      כמבוגרים כבר למדנו להסוות, לצנזר, להצניע, לזייף כלפי חוץ, כדי להיראות טיפ-טיפה אחרים בעיני הציבור. 

      הם אמתיים. מה שרואים - זה בדיוק מה שיש. 

      ומה שיש הוא (לעתים) מבהיל.

      אז לא, אני לא אומרת שכו-לם כאלה, אבל מספיק כדי לדאוג. 

        12/6/11 19:11:

      צטט: פשוט אני* 2011-06-11 21:39:44

      מפחיד.

      כאם לתלמידת כיתה ד אני רואה את מפגני האלימות והאדישות האלה לאחר, לא אחת,

      אבל איכשהו הנפש צריכה להדחיק את הסכנות האורבות לה בחיי היום יום שלה ועושה עבודה נפלאה או מזעזעת...תלוי איך מסתכלים על זה.

      אבל כאן, כשאת פורשת את כל המהלך המחשבתי הבלתי נמנע הזה אי אפשר לברוח...

      האספקט המיני בכיעורו כרוך בקשר הדוק בכל האלימות הצעירה הזה שכבר לא נותר בה דבר ילדותי.

      אני חושבת על המכות שחטפה לפני שנתיים...כאלה ששלחו 4 "בני טובים" לטיפול נפשי....נגמרות לי המילים...פשוט מפחדת.

       

      את צודקת. זה מפחיד, ואין לי שום דבר חכם או מרגיע להגיד לך. 

      (מצטערת. ממש מצטערת). 

      להיות הורה בימינו זו משימה מאתגרת ומבהילה שבעתיים מאשר לפני עשרים או שלושים שנה.

       

        12/6/11 19:09:

      צטט: מיכל קידר 2011-06-11 21:08:15

      אני לא יודעת אם ילדים בגילאים האלה יודעים מה משמעות המילים שהם אומרים. הם מחקים את סביבתם. ואולי העניין הוא לא רק מין, אלא הנטייה להחפיץ אנשים: להתייחס לבני אדם, כאל חפצים. היכולת שלנו לראות בזולת סובייקט, היא יכולת נלמדת ונרכשת. גם פסיכולוגית וגם חינוכית. ואולי צריך לנסות להתחיל שם. אבל מה אני יודעת...

       

      נשמע שאת יודעת לא מעט. :-) 

      אני לא יודעת מה הם יודעים ומה הם לא יודעים. לפני שלושים שנה כשילדים דיברו את המילים האלה, אני לא בטוחה שהם ידעו מה הם אומרים. בעידן של היום, עם האינטרנט והטלוויזיה וכל המידע שמתקיף אותם מכל כיוון, אני לא בטוחה שהם לא מבינים מה המשמעות של המילים הללו. 

      אני ללא ספק מסכימה שהשורש הוא ההתייחסות אל הזולת כאל חפצים, כאל משהו שולי ושמיש. 

      והשינוי אכן צריך להיות פסיכולוגי וחינוכי גם יחד. 

      תודה.

        12/6/11 19:06:

      צטט: יערה75 2011-06-11 21:04:26

      בתור אחת שכן היתה בצד השני, אני יכולה להגיד שאכן את בת מזל.

      במקרים האלו רק המזל משחק תפקיד. רק המזל הנאחס של בחורה שנתקלה בילד/גבר/איש הלא נכון. זה שלא השכילו לחנך אותו לטוב, זה שלא ידעו לנווט אותו בין המסרים החברתיים הסותרים וזה שסירב להפנים. פוסט חשוב ובניגוד להרגלי להנהן בהסכמה ולשתוק- החלטתי שהפעם אני חייבת להגיב, להסכים עם כל מילה, גם בכתב כאן אצלך וגם פעם מזמן כאן

       

       

      כבר שתקתי (שם) וחיבקתי אותך. 

      מחבקת גם כאן. 

      תודה שכתבת וששיתפת. 

        12/6/11 12:41:

      הילדים של היום, הנוער של היום, נראים בדיוק כמו המבוגרים של היום.

      יש רק הבדל אחד עיקרי, הם עדיין במסגרת שמאפשרת לחנך אותם. לפחות לנסות.

        12/6/11 09:56:
      אני מ ז ו ע ז ע ת !!!!
        12/6/11 08:37:

      הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא מודעות.

      מי שלא עוסק בחינוך ורואה את חבורות הילדים האלה במעשיהם האלימים, פשוט לא מבין עד כמה זה חמור.

      הפוסט הזה צריך להישלח למשרד החינוך, שיפיץ את זה כמניפסט מודעות לכלל המחנכים והמורים בבתי הספר, במקום החוזרים המטופשים שלהם. אני יודעת ממקור ראשון שישנם אנשי חינוך בבתי הספר שחושבים ומתנהגים בעצמם באלימות. נכון, לא פיזית, לא גלויה, לא של מכות עם סרגל על היד. אבל אלימות סמויה, כן בהחלט! איומים, תפיסת יד חזקה וכואבת, טון דיבור כוחני, מילים פוגעניות. כן כן, זה בכל מקום סביבנו. וכמו שאמר כאן מישהו, זה רק באשמתנו, המבוגרים. גם עולמנו שלנו הפך להיות כזה - בעבודה, בפאב, בים, בכביש, אפילו בדייטים. הכל מתבסס על כח, שליטה, יצריות, דורסנות, תחמנות, יו ניים איט.

      אמרו כאן לפניי, מדאיג. מאוד מדאיג.

        12/6/11 08:22:

      "אנחנו מגדלים כאן, בארץ הדבש והחלב המובטחת שלנו, דור של ילדים תוקפנים, אלימים, חסרי סבלנות ונעדרי כל חמלה. הם לא יזהו את המושג אמפתיה גם אם יישב על ראשם. הם כמעט לא רואים דבר זולת הצרכים הפרטיים שלהם, והצורך בסיפוק מידי גובר על כל ערך שהסבא והסבתא שלהם כבר מזמן נואשו מלהנחיל להם. הזולת עבורם הוא רק אמצעי להשגת המטרה, והיא מצדה – מקדשת כהוגן כל אמצעי ואמצעי שהם דורסים ברגל גסה בדרך."

      .

      חושבת שזה המיצוי.

      תודה על הפוסט החשוב כל כך.

      מפחיד.עצוב. מזעזע. חלק מההאשמות מופנה למערכת החינוך בארץ,אבל כמו שכתבו כאן- הילדים האלה מחקים התנהגות שהם רואים בבית. בלי שיעורי חינוך וחברה להורים אין סיכוי לשנות את המצב. מפחיד כבר אמרתי?
        12/6/11 05:56:
      מאוד מדכא. התמונה המזעזעת שתיארת כאן אינה מפתיעה אותי. כחברה החינוך שלנו נכשל.
        12/6/11 03:57:
      הוספת תגובההבת שלי בכיתה י - נושא בנים בנות עוד לא ממלא את חייה ולכן יש עדיין רגיעה בתחום. כשהיא יוצאת למסיבות אני מזכיר לה שלא תעיז לקחת שתייה מאף אחד - גם לא כוס מים, כבר שמענו מה יכול לקרות כשחבר מביא לך כוס מים עם סם הרדמה... ואם היא מרגישה שמשהו לא ניראה - קודם כל טלפון מיידי ואני מגיע לאסוף ובנוסף - כל 45 דקות סמס שהכל בסדר. כן - מודה - אני פאראנויד...ובמצב של היום יש לי סיבה להיות כזה.. יש לי בן - בגיל 13 - עכשיו קצת מתחיל בקטע של בנים בנות. אני חופר לו ללא הפסקה על איך לנהוג עם בנים ובנות ומה זה כן ומה זה לא. היה לו פעם קטע בכיתה ד שהוא וכמה חברה בבית הספר - ניגשו למקום שאסור היה להם להיות בו, עבר שם תלמיד מכיתה ב היה תורן באותו איזור והעיר להם...המסכן לא הבין מה הולך לקרות לו... הם הקיפו אותו והתחילו לאיים עליו שאם הוא "ישתנקר" עליהם - הוא מאוד יצטער על זה. הילד לא וויתר, הלך למנהלת וכולם חטפו חזק על הראש. אני שאלתי את הליצן שלי שהיה עם אותם חברה - מה הוא עשה והוא השיב:"לא עשיתי כלום"...בשיא התמימות. הוא היה בטוח שלעשות זה משהו פיסי - מכות וכד'. להעמיד את הילד מכתה ב באמצע מעגל של ילדי כיתה ד ולאיים עליו - זה לא נקרא "עשיתי". קפץ לי אז רעיון לראש ואת מינפתי... צעקתי עליו " בדיוק לזה אני מתכוון - שלא עשת כלום - אתה רוצה להגיד לי שראית מישהו בצרה שזקוק לעזרה ןלא עשית כלום"?? זה היה כיוון השטיפה וזה נקלט לו טוב טוב בראש...
        12/6/11 03:36:
      היחידים שאחראים למצב זה אנחנו - הגרועים שביננו עושים בזולת משל היה רכוש פרטי שלהם והפחות גרועים - רובינו - שותקים. מפחד בעיקר. כל אחד משתדל להימנע ממצבים בעייתים - אין יותר ערבות הדדית של אדם לחברו. הבן שלי סגר לך את הילדה בשירותים ואנס אותה? תגידי תודה שהוא בכלל הסתכל על הבת שלך. הבן שלי? את הבת שלך? מה היא עשתה בשירותים של הבנים? היא בטח רצתה את זה. כן, אני יודעת שהבת שלך היא הפאקאצה של השיכבה, שכולם כבר עלו עליה - לא מאמינה - כנסי לפייסבוק - חוצפנית, להאשים את הבן שלי? זה לא מתחיל שם, זה מתחיל הרבה לפני. אנחנו טומנים את הראש עמוק באדמה. בוחרים להתעלם - עסקים כרגיל. אנחנו אשמים כי אנחנו מאפשרים לסקס ולאלימות לפרוח. אנחנו מנסים להיות כמו האמריקאים - מכווני תוצאות. כל דבר נמדד ברווח \ הפסד. למפסיד אין זכות קיום. אגב האמריקאים הם לא כל כך כאלה חדים אבל זה לדיון אחר. פה או שאתה גבר או שאתה בקבר. זה מה שמשדרת הממשלה, זה מה שמשדרת התקשורת בכל המדיות, זה מה שאני חש שרוב הנשים משדרות. לא צריכים יותר את ההוא עם הכובע טמבל והאופניים שקם כל יום ב4 לחלוב פרות, חוזר ב6:30 מעיר את הבית, מכין אוכל לכולם, נושק לאישה ורץ לשבוע מילואים בערבה. את האיש הזה כבר מזמן לא צריכים פה. האיש צריך להיות עשיר, חזק, שולט, בלתי מנוצח, כל יום שעתיים לפחות בחדר כושר, קעקוע אחד או יותר, שיהיה אבא חזק, שבבית הספר יפחדו ממנו גם כי הוא שרירי, וגם יש קשרים בכל חור והכי חשוב - הוא תורם ים של כסף לבית הספר. הוא אומר שאצלו הכסף גודל על העצים. אני יודע שמדובר בשיחים והכסף הוא הרווח ממכירת העלים של השיחים - אולי ככה זה נקרא לגדל כסף על העצים - אבל אם לבנק לא איכפת - למה שלי יהיה אכפת? מצידי שיהיה רוצח שכיר - העיקר שיתרום לבתי ספר. ואין מצב שהבן שלו אנס או כמעט או בכלל. הוא לא מסוגל לגעת בזבוב - הנער המקסים הזה. כן גברת - אולי זבוב לא עושה לו את זה אבל הילדה ההיא כן.
        12/6/11 00:28:
      לאט, לאט, הלוואי וכמו בכוח המחץ של פרס, הכוח הנשי יצבור תאוצה ויקבל כבוד בפני כל הילדים ויחזק את ערכי החינוך של כולנו כולל להחזיר את החמלה האבודה לעולם
        11/6/11 22:58:

      עדות ממקור ראשון (ואמין) היא מדאיגה.

       

      בהתחלה אבדה הסמכות ההורית היום זוגות רבים בכלל איבדו את התפקוד ההורי התקין

       

      ילד בכיתה ב' שאומר "אני יזיין אותך" ומוריד מכנסיים ראה את זה איפשהו.

      אולי זו הדרך של אבא שלו להגיד לאמא שלו שהוא אוהב אותה

      אולי ככה אחיו הגדול מתייחס לחברה שלו.

       

      מדאיג.

        11/6/11 22:24:

      הילדים האלה הם קורבנות הזנחה של ההורים שלהם, ושל חברת ה"שפע" עם הרעב האינסופי לבלתי מושג. הילדים שלנו זוקעים לגבולות, לחום ולאהבה.


      אבל שלא נשלה את עצמנו שגם "פעם" לא היו דברים כאלה. סיפור דומה על הילד בכיתה ב' שסגר ילדה בכיתה שמעתי ממישהי שהייתה בגיל הזה לפני כמה וכמה עשרות שנים. ואני זוכר היטב את האלימות המילולית והפיזית במגרשי המשחקים, שגם בהם כיכב השורש ז.י.נ.

        11/6/11 22:20:

      שירה

      כל כך נכון, וכל כך עצוב.

      לא ברור מתי בדיוק הפכנו לכאלה...

      כמובן שישר הפניתי את השאלה בסוף אל עצמי וביררתי עם עצמי אם קרה או לא.

      כמו שאמרה יערה - מזל שלא. היה מאוד קרוב.

      בהחלט היה יכול להסתיים אחרת.

      לפעמים אלוהים (או מי שזו לא תהיה ) בכל זאת איתנו...

       

        11/6/11 21:42:

      אוי, זה כל כך מזעזע. זה דור של ילדים מוזנחים. כאילו יש להם הכל, אבל אין להם הורים. לא באמת.
      את יודעת, כמעט את כל מה שתיארת כאן ראיתי מול העיניים שלי בקיבוץ. ילדים מוזנחים נהיים אלימים ברמות שקשה לתפוס. לבעלי חיים, לילדים חלשים יותר, לילדות.
      פעם לילדים בעיר לפחות היו הורים שגידלו אותם. היום ההורים שלהם רודפים אחרי הזנב של עצמם בניסיון לגמור את החודש, ומי שמגדל את הילדים זה אתרי הפורנו באינטרנט. אז ככה זה נראה. כל הבנות זונות וכל הבנים מזיינים אותן.
      וזה עוד במקרה הטוב, שבו הילד מכיתה ב' לא נאנס בעצמו, או היה עד לאונס.

        11/6/11 21:41:
      זה מתחיל מהגיל הרך ביותר. השפה מטמיעה את המסרים הסקסיסטיים, הנצלניים, האלימים והופכת לנבואה-שמגשימה-את-עצמה בשלב מאוחר (קצת) יותר. כמו שכתבת, מדובר בזרעים. אלה נזרעים כבר באינטרקציה הבסיסית ביותר בגן או בבית הספר והולכים ו"מלבלבים" עם השנים. הילדים שלנו הם ראי החברה והתרבות. כל מה שאנחנו טולרנטיים כלפיו - בייצוגים התקשורתיים, במבנה החברתי או בהתנהלות המקובלת, חוזר לבעוט לנו בישבן. חזק.
        11/6/11 21:39:

      מפחיד.

      כאם לתלמידת כיתה ד אני רואה את מפגני האלימות והאדישות האלה לאחר, לא אחת,

      אבל איכשהו הנפש צריכה להדחיק את הסכנות האורבות לה בחיי היום יום שלה ועושה עבודה נפלאה או מזעזעת...תלוי איך מסתכלים על זה.

      אבל כאן, כשאת פורשת את כל המהלך המחשבתי הבלתי נמנע הזה אי אפשר לברוח...

      האספקט המיני בכיעורו כרוך בקשר הדוק בכל האלימות הצעירה הזה שכבר לא נותר בה דבר ילדותי.

      אני חושבת על המכות שחטפה לפני שנתיים...כאלה ששלחו 4 "בני טובים" לטיפול נפשי....נגמרות לי המילים...פשוט מפחדת.

        11/6/11 21:08:
      אני לא יודעת אם ילדים בגילאים האלה יודעים מה משמעות המילים שהם אומרים. הם מחקים את סביבתם. ואולי העניין הוא לא רק מין, אלא הנטייה להחפיץ אנשים: להתייחס לבני אדם, כאל חפצים. היכולת שלנו לראות בזולת סובייקט, היא יכולת נלמדת ונרכשת. גם פסיכולוגית וגם חינוכית. ואולי צריך לנסות להתחיל שם. אבל מה אני יודעת...
        11/6/11 21:04:

      בתור אחת שכן היתה בצד השני, אני יכולה להגיד שאכן את בת מזל.

      במקרים האלו רק המזל משחק תפקיד. רק המזל הנאחס של בחורה שנתקלה בילד/גבר/איש הלא נכון. זה שלא השכילו לחנך אותו לטוב, זה שלא ידעו לנווט אותו בין המסרים החברתיים הסותרים וזה שסירב להפנים. פוסט חשוב ובניגוד להרגלי להנהן בהסכמה ולשתוק- החלטתי שהפעם אני חייבת להגיב, להסכים עם כל מילה, גם בכתב כאן אצלך וגם פעם מזמן כאן